פרק 13-הפנימייה

הוא ישר העיף אותה ממנו.
"מה את חושבת שאת עושה?!" שאל שחר.
היא רק צחקה והלכה,אוקיי זה מתחיל לעצבן .
"רומי נו.." אמר שחר.
"די רד ממני!" אמרתי,האמת זה לא אשמתו פשוט הוצאתי את העצבים שלי עליו.
"נו אבל רומי זה לא אשמתי!!"
"שחר ד……"
"לא רומי לא די ! נמאס לי לבקש סליחה לא עשיתי לך כלום ! היא קפצה עליי על הרגע שבאת !!" אמר והלך.
די נמאס לי ! הלכתי לשירותים התיישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות .
מכירים את ההרגשה הזאת,שהבן אדם שהייתם מוכנים לחטוף בשבילו כדור,הוא זה שעומד מאחורי האקדח?ככה הרגשתי,שהייתי מוכנה להיפגע בשביל עומרי,אבל בסוף הוא זה שפגע בי…. לא בכוונה, אבל פגע!
הרגשתי נגיעה בכתף זה היה ליאור
"היי למה את בוכה?"
"סתם עזוב.." ניגבתי את הדמעות.
"טוב אבל לא לבכות !" צחק.
חייכתי .
"יאללה בואי"אמר והושיט לי יד .
קמתי .
יצאנו מהשירותים.
היום נגמר.
הלכנו לחדרים וביקשנו מה מזכירה שמעיין תעבור חדר אבל היא הקדימה אותנו.
קצת שמחתי .
התקלחתי ולבשתי גופיה ורודה וטייץ שחור .
רציתי לדבר עם שחר לדבר על הענייניים בינינו.
"שחר.."
"מה?" שאל.
"אתה יכול לבוא שנייה?"
הוא קם ובא אחריי.
"תקשיב שחר אני מצטערת שהייתי ככה בימים האחרונים פשוט הייתי עצבנית והוצאתי עליך את העצבים ו…"
"זה בסדר" קטע אותי וחייך.
התחבקנו.
הלכנו בחזרה לחדרים.
"רומי באוי שנייה" אמר עומרי.
באתי איתו .
"מה?" שאלתי
"תקשיבי באמת שאת לא מבינה כמה אני מתחרט על מה שעשיתי בבקשה תני לי עוד הזדמנות ! "
"עומרי אני לא חושבת.."
"נו בבקשה רומי אני משתגע!"
"אבל עומרי אתה בגדת בי אתה הרסת אותי באמת סמכתי עליך והלכת עם מעיין.."
"אני יודע זה חדש לי !" התקרב.
"לא יודעת.."
פתאום,משום מקום,הוא נישק אותי, כל כך התגעגעתי לזה,למגע שלו לנשיקה,לריח.
התנתקנו.
"אני אוהב אותך יותר מכל דבר שקיים בעולם הזה!"
"גם אני…"פלטתי את זה,הוא היה קצת בהלם,אבל שמח והאמת שגם אני.
הלכנו לחדר אוכל וראינו שם את מעיין עם זכוכית תקועה ברגל מדממת,ממש !