נסיך האופל שלי – פרק 11

כשפקחתי את העיניים הסתכלתי מסביב , לקח לי מספר דקות בשביל לנתח את החדר ולהבין
שאני נמצאת בחדר שלי . מה לעזאזל קרה בחמש דקות האחרונות שאני וכריסטופר רבנו ?
הצוואר שלי שרף , הוא היה חם ברגע שנגעתי בו וכשהתחלתי לעלות מעלה במעלה הצוואר
גיליתי שני חורים קטנים באמצע צווארי "בן זונה!" סיננתי בין שפתיי , לא רק שהוא גרם לי
לאבד את ההכרה אלא הוא גם נשך אותי , החתיכת הזונה הערפדית הזאת .
הסתכלתי אל עבר השעון וראיתי שכבר תשע , זאת אומרת שהייתי מחוסרת הכרה במשך ארבע שעות טובות בזמן שאין אף אחד בבית וכריסטופר כנראה שחזר לעיר רוז . אני מקווה בשבילו שהוא לא נמצא בבית שלי למה אם הוא נמצא פה הוא יגלה את צד הפיטבול שלי .
אחרי ששטפתי את הפנים וכיסיתי את החורים בצוואר בעזרת מייק-אפ התמונות החלו לחזור
לראשי , הרמתי את אצבעותיי לשפתיי ונגעתי בהם . הוא נישק אותי , אני זוכרת את הנשיקה
הזאת , היא הייתה כול כך חמה ומלאת תשוקה , אגרסיבית וכמעט בלתי ניתנת לשליטה .
אני לא מבינה , מה הוא ניסה לרמוז לי כשהוא נישק אותי ?
הורדתי את הבגדים המסריחים שלבשתי וזרקתי אותם אל סל הכביסה , בזמן שפתחתי את
הארון עם יד ימין התקשרתי לגראג ביד שמאל . כריסטופר ישלם על זה בענק שהוא נשך אותי , אם אצלנו עכשיו לילה זאת אומרת שבעיר רוז זה בוקר אז גם אם הוא קורא את המחשבות שלי
ברגע זה הוא לא יצליח להגיע אלי .
"קרולינה את צריכה טרמפ?" שמעתי את גראג צועק לי , ברקע שמעתי את המוזיקה של הרכב שלו וכבר הבנתי שהוא לא נמצא לבד . קייט וקים כנראה איתו .
" אז בשביל מה התקשרתי?" גיחכתי " עם מי אתה נמצא?" שמעתי אותו צוחק .
"אני , מארק וקייט . קים כבר נמצאת אצל טיילור ." מארק הוא החבר הכי טוב של גראג והוא שכבה מעלינו , אז אני מבינה שהוא גם בא איתנו .
"זה מצוין , תאספו אותי עוד רבע שעה." אמרתי בהחלטיות וניתקתי תשיחה .אני לא יכולה לצאת עם שורט וסוודר כי יהיה קר מידי כשמדובר במסיבות הגינה של טיילור , אז הדפתי ללכת על ג'ינס כחול גבוה , חולצה ארוכה מכופתרת , נעלי עקב שחורות ומעיל עור קצר .
בדיוק כסיימתי לייבש את השיער שמעתי את המכונית של גראג בחוץ , המוזיקה הסגירה אותם עוד לפני שהם נכנסו בשער אל הבית .
חטפתי את הפלאפון וירדתי למטה .
"קנית את החולצה הזאת בA&F ? בדיוק ראיתי את החולצה הזאת על הבובות." אמרה קייט ברגע שנכנסתי אל המכונית , הסתובבתי אליה ולקחתי מהיד שלה את הפחית שהיא שתתה , התפללתי בליבי שאין שם וודקה . אי אפשר לדעת ברגע שמערבבים עם משקה אחר .
"אימא שלי שלחה לי אותה מקנדה , אולי יש משהו טוב באימא שמטיילת בכול רחבי העולם." חייכתי לעברה .
"זאת חולצה מדהימה , את חייבת להביא לי אותה." עינייה נפערו לרווחה .
מצמצתי בעיניי " אם אני אתן לך את החולצה אני לעולם לא יראה אותך שוב!" גראג צחק למשמע התשובה שלי ויצא משער הכניסה לבית שלי . נוסע בדרך עקיפה ומהירה יותר לבית של טיילור שגר בצד השני של העיר .

"כמה זמן לקח לכם להגיע?" שאלה קים ברגע שהתיישבתי על הספה שטיילור זרק בחצר האחורית בשביל כול החברים שבאו לפתוח ראש .
"די , רק התעוררתי."החזקתי בראשי והתחלתי להדליק את הפחם ששמים על נייר הכסף בנרגילה , שעה אני מחזיקה אותו מעל למצית עד שידליק ובאותו הזמן גראג מגיעה עם טיילור ובידו בקבוקי בירה , לא נוגעת ברעל הזה יותר בחיים שלי .
"קרולינה , חשבתי שתבריזי לנו היום ." הרגשתי את טיילור רוכן מאחורה בשביל לנשק אותי על הלחי , נרתעתי לשנייה , הבזק של הנשיקה שלי עם כריסטופר חזר לי לראש . טיילור הביט בי במבט מופתע , ניערתי את ראשי ונשקתי אותו בלחי לאות התנצלות .
" מצטערת הבהלת אותי , אני עדיין מטושטשת מהשינה." החזרתי לעברו חיוך מלבלב .
"אין בעיה , אין בעיה , איך מתקדמת המתוקה שלי?" שאל טיילו והתיישב בספה מול עם קים תחת זרועו , היא פתחה את הבירה בעזרת דפיקה על השולחן ולגמה ממנה , מביטה בי דרך ריסיה השחורות .
"לא." הגבתי מיד .
קים משכה בכתפייה והסתכלה על טיילור "את מפספסת ." נאנחתי בכבדות , אני לא צריכה למצוא את עצמי דופקת את הראש בקיר בסוף המסיבה וחוזרת לבית חצי מעופפת , בבוקר שאני התעורר אני המצא את עצמי יושנת במלונה של הכלב .
"המתוקה שלך בסדר , הפחם הדפוק הזה לא רוצה להידלק." אחרי מספר שניות שאמרתי את המשפט הזה הפחם נדלק , דקרתי בעזרת קיסם את הנייר כסף והנחתי את הפחם על הנייר .
לקחתי שאיםה מהפיה בשביל לגרום למים בגוף הנרגילה לבעבע והטעם סוף ,סוף התחיל לעבוד בצורה טובה .
"דובדבנים?" שאלתי בעודי מוציאה את העשן דרך שיניי , טיילור קרץ לעברי ואני פשוט התעלמתי מזה . הם יודעים שאני שונאת דובדבנים , אבל אני החיה עם הרעיון שכולם רוצים
לעצבן אותי היום , גם המורה להיסטוריה וכריסטופר שעומד בראש הרשימה השחורה .
מארק וקייט הגיעו אחרי מספר דקות ולקחו את הספה שלידי , אני ישבתי בספת יחיד בצבע בורדו בזמן שאני יושבת ישיבה מזרחית . בספה שיש בה ארבע מקומות ישבו גראג , קייט ומארק ובספה מול שאפשר לשבת לפחות שישה אנשים ישבו טיילור וקים .
"תעבירו," אמרתי אחרי שלקחתי עוד שאיפה ארוכה והוצאתי את העשן מהאף , טיילור היה השני שלקח את הפיה אל פיו .
"קרולינה את תותחית." הרמתי את עיניי לעברו , להדליק נרגילה זה לא דבר כול כך קשה , הוא מדבר על זה כאילו בניתי את הנרגילה במו ידיי .
" שמחה שאתה נהנה ,פרצוף תחת יפה שלי." *** צחקתי , טיילור לא נעלב , הוא רגיל לכינוי הזה כבר כמה שנים טובות .
" שמעתי שהרבה בנים התחילו איתך במסיבה הזאת." מארק שאל את קייט , היא מתחה את זרועתייה כלפי מעלה .
"חלק התחילו , חלק ביקשו את המספר הפלאפון של קים וקרולינה ." אמרה והוסיפה " החלק הגדול התחיל ." מתחתי את ראשי לכיוונה , מסתכלת עליה בתדהמה .
"אני מקווה שלא נתת להם ." נשפתי בבוז .
"אני מסכים עם קרולינה ." הוסיף טיילור ומבט קנאה על פניו , השענתי את ראשי על כף ידי .
" תודה , אני לא רוצה למות ." היא הסתכלה לכיווני והרימה את ידייה באוויר .
"אלוהים אני צריכה עוד לשתות!" נפלה קים על בירכיו של טיילור ולקחה את הפיה אל פיה , טיילור ניער את בקבוק הבירה שלו ונאנח בכבדות , יש לי חברים אלכוהלסטים אני נשבעת .
"תביאו , גם ככה נרדמו לי הרגליים." לקחתי את הבקבוקים הריקים מהשולחן החום שלפני והלכתי לקראת הבית , לפני זה לקחתי עוד שאיפה מהנרגילה . טיילור חייך לעברי חיוך תודה עם גראג , מייק וקייט שגם סיימו את הבקבוקי הבירה שלהם . שלא יתרגלו לזה שאני מביאה להם בקבוקים חדשים , פעם הבאה הם ירימו את התחת הגדול שלהם וילכו אל הבית לבד .
בדרך שעליתי אל הבית שחררתי את כול העשן שהיה בפי , איפה שישבנו לא היה אף אחד , כולם חגגו או בתוך הבית או בקדמת הבית איפה שנמצאת הבריכה ,אז היה לי דקה עלייה לבד . עד שכמובן צמרמורת עברה בכול גופי ולא הרגשתי טוב בכלל , ההרגשה הייתה מגעילה .
"חשבתי שסיכמנו שלא תפגשי עם בנים אחרים." שמעתי את הקול של הזונה הערפדית מאחורי " אני רואה שיש לי כינוי חדש." שמעתי אותו מגחך בכעס .
לקחתי צעד קדימה , מנסה להתעלם ממנו ולעשות את עצמי לא שומעת אותו בכול המוזיקה הרועשת .
" אני יודע שאת שומעת אותי!" הוא דיבר בקול רם ואני רק התקדמתי עוד צעד , מנסה להתרחק ממנו . הוא נשך אותי , הוא נשך אותי בצוואר בלי לבקש או אפילו אם הוא היה מזהיר אותי שוריד הראשי בצוואר שלי עומד להפוך לארוחת צהריים היה טוב יותר .
"קרולינה .." הוא מלמל .
לקחתי נשימה עמוקה והסתובבתי אליו עם הבקבוקים " קרמה היא כלבה , אתה לא חושב?"
" זה רק בשביל שלא התקרבו אליך , אם את לא יודעת אבל יש כאן מספר ערפדים ." הוא שתק ואז הוסיף " אל תתנהגי כמו תינוקת , תשתקי ותקשיבי לי אם את לא רוצה למות ."
" לא להתנהג כמו תינוקת?" שאלתי אותו בתדהמה " במשך שבע עשרה שנה , אני לא רגילה שבני אדם נושכים אותי . אני לא רוצה לראות אותך , לא לדבר איתך ,ואפילו לא להסתכל עליך . אתה לא יודע עד כמה אני שונאת אותך , אי אפשר לתאר את גודל השנאה." אמרתי והורדתי את הטבעת מהאצבע , זורקת אותה על האדמה " תצא לי מהחיים הדפוקים האלה!"
שנייה לאחר שניסיתי להסדיר את נשימותיי כריסטופר הצמיד אותי לקיר והרים את ידיי למעלה , עם זרועו הימנית הוא הצמיד את זרועותיי זו לזו , הזרוע השמאלית שלו הייתה על ירכי ובלי שום אפשרות לזוז הוא נישק את שפתיי . הגוף שלי כבר לא הקשיב לי , רגליי נעטפו סביב מותניו ורק מוחי היה חלק ממני , הוא צעק לי , צעקה מרה וחדה "למה זה קורה לי?!"