פרק 11-פגומה ?

"את הראשונה" מלמל.
"מה?" שאלתי מתנתקת מהחיבוק.
"הראשונה שלא ברחה אחרי שסיפרתי לה את זה"
"למה שאני אברח?" למה שאני אברח ממישהו כמוהו? רק בגלל העבר שלו? מה שהיה בעבר שלו היה בעבר שלו.
"כי זה מפחיד להיות ליד מישהו כמוני,אני מפלצת..אני רצחתי אותו"
"אתה לא מפלצת ! תפסיק ! אתה עשית את זה כי לא הייתה לך ברירה"
"את לא מכירה אותי בשביל לדעת את זה"
"אולי ..אבל אני יודעת מספיק בשביל לדעת שאתה לא מפלצת."
"זה חמוד" חייך ויצא.
זה חמוד ? מה חמוד בזה בידיוק?! מה יש לו?! הוא לא קולט שהוא לא מפלצת?! שאני..שאני לא פחות פגומה ממנו..?
ולמה לעזעזל הוא פשוט ברח מפה עכשיו?!
קמתי מהמיטה והלכתי לחדר של דניאל מגלה את אמילי על מיטתה.
פשוט נזרקתי על המיטה בינהן,נאנחתי.
"מה קרה מתוסבכת שלנו?" צחקה אמילי.
"זה יובל" אמרתי וחייכתי רק למשמע השם שלו,מה יש לי ?!
"מה איתו?" שאלה דניאל.
"הוא..הוא פשוט מעצבן" עדיף לא לספר להן הכל,כי הן ישאלו מה קרה להורים ואז אני ישקר ואין לי כוח.
"טוב יעבור,קיצר מסיבה" אמרה אמילי.
"אמילי אין לי כוח"
"לא נורא יהיה לך" אמרה גוררת את צחוקה של דניאל.
"נווו דני תגידי משהו" אמרתי לה.
"נו אין לנו זמן לזה,הרי ברור שאמילי תנצח בסוף ועוד יש לך בגדים לבחור,אז קומי כבר." דניאל אמרה.
"תקשיבי לבחורה החכמה" אמרה אמילי.
"חברות למופת" הרמתי ידי בכניעה.
"מעולה" חייכה חיוך מנצח,קמה לארון,מוציאה ממנו בגדים ומניחה אותם על המיטה.
הייתה שם שמלה קצרצרה ,עם מחשוף גדול,ענק,בצבע שחור-לא.
הייתה שם שמלה וורודה שנראתה יותר כמו חולצה-לא.
הייתה שם שמלה לבנה יפה-כן.
הצבעתי עליה.
"בחירה טובה" חייכה דניאל.
"כן כן אין זמן רוצי להתלבש!!" צעקה אמילי.
"טוב רק תזכרי לנשום ולנשוף" אמרתי.
"נווו"
"טוב טוב הלכתי."
נכנסתי למקלחת שוטפת ממני הכל במים רותחים .
יצאתי מהמקלחת,לבשתי בגדי בית ואמילי ישר חטפה אותי.
הוצאתי צעקת בהלה קטנה.
"שבי" הצביעה על הכיסא.
התיישבתי.
"עכשיו את עוצמת את העיניים ולא פותחת עד שאני מסיימת."
עצמתי את עיניי.

"זהו תפתחי" אמרה.
פתחתי את עיניי מגלה מולי מראה.
השיער שלי היה חלק,כמו מקלות,הפנים שלי היו מאופרות בצורה עדינה.
חייכתי אליה.
"יאללה עם החיוכים לכי תתלבשי כבר !"
דניאל יצאה מהמקלחת ואמילי גם אותה לקחה מהר והושיבה אותה על הכיסא.
לקחתי את השמלה והנעליים שדניאל נתנה לי ולבשתי אותם.
כשסיימתי ראיתי שדניאל ואמילי כבר מוכנות .
"יאללה יאללה כבר" צעקה אמילי ויצאנו מהחדר.
צעדנו לכיוון המועדון של הבית יתומים.
צעדנו בשביל שמוביל לשם,היו שם כל מיני שיכורים שנמרחו על הרצפה ומילמלו דברים מוזרים.
נכנסנו לשם.
אמילי ודניאל משכו אותי לרחבת הריקודים.
לפתע קלטתי את יובל,מישהי נמרחה עליו,הם רקדו צמוד כל כך,התעצבנתי בשנייה..למה? למה שאני אתעצבן ? על מה? מה הוא חייב לי בדיוק?
לפתע מישהו נצמד אליי,הפרצוף שלו לא היה מוכר,אבל הוא לא היה שיכור,בזה הייתי בטוחה.
התרחקתי מעט ועדיין המשכנו לרקוד,מעט יותר רחוקים ממקודם.
אחרי כמה שעות שרק רקדנו הרגשתי זוג ידיים עוטפות אותי,מרחיקות אותי מהבחור השני,מוציאות אותי מרחבת הריקודים החוצה לאוויר ,זה היה יובל.
תוך שנייה הרגשת את גבי נצמד לקיר ואת גופו של יובל רק מצמיד אותי לשם עוד יותר.
הוא התחיל לנשק את צווארי,קפאתי במקום,הלב שלע דפק כל כך מהר שעוד שנייה יצא מהחזה שלי.
"די יובל אתה שיכור" אמרתי .
"אני לא"
"אז תזוז" דחפתי אותו ממני,לפחות ניסיתי.
"מי זה היה?" שאל מתרחק ממני.
"מי זה מי?"
"זה שרקדת איתו"
"לא יודעת,למה?"
"את צוחקת עליי ?הוא היה שיכור לגמרי"
"אני לא מבינה אותך"
"הוא רצה להשכיב אותך"
"לא הוא לא" לא רציתי להאמין ליובל שיש אנשים כאלה בעולם,שמוכנים לזרוק מישהי אירי לילה כאילו הייתה חפץ.
"די להיות כזאת תמימה."
"נו יובל מה אתה רוצה"
"פשוט תתרחקי מהם מכולם פה" הביט סביבו.
שאני אתרחק מכולם?
"בוא נעשה עסק"
"איזה"
"אתה מתרחק מכולן כאן,אני מתרחקת מכולם כאן" הוא בחים לא יסכים לזה.
"טוב" אמר.
"אז אני לא …רגע מה?"
"אם זה ירחיק אותך מהשיכורים פה .." אמר.
"בואי פנימה" אמר.
הנהנתי .
"קר לך?" שאל.
"לא אני בסדר" גיחכתי.
"בטוח ?יש רוח ו..-"
"יובל אני בסדר" חייכתי.
" אני אלך עכשיו "הוספתי .
כבר היה 4 ואין לי כוח או מה לעשות שם יותר.
"טוב בואי" קם ממקומו.
"לאן אתה הולך?"
"איתך" אמר.
"זה בסדר,תישאר" חייכתי והסתובבתי "ויובל תודה" חייכתי אליו והלכתי לחדר שלי.