פרק 10-פגומה?

מה לעשות ? לשקר? להגיד את האמת?
"היא..-"
"ואל תשקרי" אמר כאילו קרא את מחשבותיי.
"היא אוהבת מישהו אחר"
"היא שיחקה בי..לגמרי"
"יובל אל..-"
"זה בסדר קורל לא הספקתי לפתח אליה רגשות כאלה חזקים"
"אני מצטערת"
התיישבתי לידו במיטה.
הוא היה שקט אני הייתי שקטה,הבטתי עליו,תווי הפנים שלו נראו מושלמים מכל בחינה,הוא נראה שליו ורגוע,עוצם את עיניו,מתכנס בתוך עצמו.
"מה קרה להורים שלך..?" שאלתי לפתע,גורם לעיניו להיפתח לרווחה.
"הם..הם.."
"מצטערת,אתה לא חייב"
"זה בסדר אני רוצה" אמר.
הוא..הוא סומך עליי ?
"כשהיייתי קטן,בערך בן שבע,אבא שלי ברח מהבית והשאיר אותי עם אמא שלי,לבדנו,לא היה לנו כסף,אני ניסיתי לעבוד,מה שלא כל כך הלך והביא משכורת פעוטה הביתה,שנה לאחר מכן,אמא חזרה עם גבר הביתה,תוך שבוע המצב שלנו היה הרבה יותר טוב,היה לנו אוכל,היו לי בגדים,גרנו בדירה יותר טובה,הכל בזכות הגבר הזה שאת שמו אני לא יודע,אחרי שבוע שהכל היה מדהים,התחלתי לשמוע כל לילה צרחות מהחדר של אימי,זה היה הקול שלה,היא צרחה כל כך חזק,פחדתי להתקרב,לילה אחד אזרתי אומץ,הלכתי לחדר שלהם וראיתי אותו מכה אותה..את אמא שלי,הוא קלט אותי,הוא התעצבן כל כך,כשראה אותי שם,הוא עזב את אימי שוכבת על הרצפה מדממת ובא אלי,הוא הרים אותי לחדר שלי,סגר את הדלת,הוריד את החגורה שלו,והכה אותי,כל כך חזק" עצם את עיניו "כל לילה הוא היה בא הביתה,מכה את אימי ואז אותי,אותי הוא הכה כל יום בכלי אחר,מוט ברזל,שוט,חגורה,מקל עץ,כל לילה משהו אחר,כשהיתי בן 11 התחלתי להתאמן,באגרוף,זה נשמע צעיר ,אבל כשאתה רואה את אמא שלך שוכבת על הרצפה מדממת וחסרת חיים,אתה מתבגר בשניות,אתה כבר לא ילד יותר..בקיצור,למדתי אגרוף,גדלתי והגעתי לגיל 19,השנה,הייתי חזק מספיק,עוצמתי מספיק,הרבצתי לו,חזק כל כך,הוא מת,את אמא שלי שלחו לבית משוגעים ואותי ..לפה."
הוא סיפר את הסיפור הזה בקור,נטול רגשות,דמעה אחת לא ירדה מעינו.
"אני כל כך..-"
"מצטערת? זה לא אשמתך"
"אני יודעת אבל.."לא מצאתי את המילים להגיד לו עד כמה הוא חזק,הוא הבן אדם החזק ביותר שאני מכירה,לחשוב שמישהו יכל לפגוע בו,לחשוב על יובל,שוכב על הרצפה חסר אונים,כשמרביצים לו,זה שבר אותי,לא מצאתי את המילים להגיד לו עד כמה אני מעריצה אותו.
פשוט חיבקתי אותו,חזק כל כך,לא מתכוונת לשחרר.