פרק 1-פגומה?

"מה יהיה איתך?" נאנחה מאיה.
"נו אין לי כוח"
"בואי כבר מתמטיקה זה חשוב"
"למה בדיוק?"
"לכל דבר בערך"
"לי לא"
"טוב טוב" היא הלכה לשיעור.
שכבתי על המדשאות בבית ספר והעיניים נעצמו לי.
"לאאאאא" צרחתי.
בום בום בום.
"תעצור!!! לא!!"
קמתי בצרחה.
"אההה"
נאנחתי.
"וואו את בסדר?" מישהו ניגש אליי.
"כן כן"
"מה זה היה?" צחק.
"כלום הכל בסדר" קמתי.
"רגע איך קוראים לך?"
עשיתי כאילו לא שמעתי והמשכתי ללכת.
טיפסתי על הגדר ויצאתי מהבית ספר.
הלכתי הביתה ורועי היה שם.
"מה אתה עושה פה?"
"מה את עושה פה?"
"שואלת אותך מה את עושה פה"
"פשש יפה לך"
"חה" התיישבתי לידו בספה.
"למה את לא בבית ספר?"
"רועי.." הסתכלתי עליו במבט של 'באמת?'
"כן סליחה שחכתי שאת סתומה"
"לא אתה.."
"מזלזלת?"
"כן"
"וואלה?"
"וואלה"
"יותר חכם ממך"
"פחחח מצחיק"
"רוצה להתערב על זה?"
"ואיך נבדוק את זה בדיוק?"
"נשאל מישהו חכם"
"מאיה?"
"מי זאת את מאיה רק?"
"חכמה"
"טוב,התערבות" לחצנו ידיים.
-כעבור כמה שעות-
"שלום" שמעתי את קולה המוכר של מאיה ואחריו טריקת דלת.
היא תמיד נכנסת בצעקה,לרוב רועי לא פה,הם לא ממש מכירים,כי הוא לרוב בצבא.
אני ורועי ישבנו על הספה,והשתעממנו,אין לנו טלוויזיה,או פלאפון או כל מיני כאלה,המצב הכלכלי שלנו לא בשמיים אם אומרים את זה בעדינות.
"קורל את לא……" השתתקה כשראתה את רועי.
"היי" צחק.
"זאת מאיה?" לחש לי.
"כן זאת מאיה" אמרתי וגם היא שמעה והסמיקה מיד.
"יפה החברה החכמה שלך" לחש לי ונכנס לחדרו.
"שלא תחשוב על זה!!!" צעקתי לו כשטרק את הדלת.
"אח שלך?" שאלה והתיישבה לידי.
"אח שלי"
"בקיצור את מקשיבה"
"נוו"
"את חייבת להתחיל ללמוד" קבעה.
"מה יש לך?" צחקתי.
"הם עומדים להעיף אותך למוסד,בית יתומים או פנימייה"
"מה?! איל את יודעת?!" צעקתי.
"היום סבתא שלך הייתה בבית ספר והיא ראתה שאת לא שם,היא ממש התעצבנה,היא דיברה עם המנהל בחדר שלו,אני הקשבתי,והם אמרו ש…"
"אני לא מאמינה" מצאתי את עצמי מתהלכת בחדר מצד לצד.
"תרגעי קורל..נמצא מה לעשות.." היא ניסתה להרגיע אותי,היא לא תצליח,כשאני עצבנית רק מישהו אחד יכול להרגיע אותי וזה רועי.
היא לא ידעה מה לעשות,עוד שניה שברתי כל דבר שביר בבית,היא דפקה על דלתו של רועי.
-נקודת מבט מאיה-
דפקתי על דלתו של רועי,אני לא יודעת מה לעשות,זה אח שלה הוא מכיר אותה יוצר זמן ממני לא?
"רועי.."
"אה מאיה? נכון?"
"כן,אממ עומדים לשלוח את קורל לפנימייה כנראה" אמרתי ועיניו נפערו .
"היא יודעת על זה?" שאל.
"כן"
"היא עצבנית ואת לא יודעת מה לעשות?" גיחך.
"כן"
"בואי" אמר ויצאנו מחדרו.
הוא ניגש לקורל שהיו מסביבה שברים של כלים חדים.
הוא לחש לה משהו באוזן והיא נרגעה.
-נקודת מבט קורל-
התיישבתי על הספה .
"מה אני יעשה?" לחשתי.
"זה לא סוף העולם,מה יש לך? את לא מתרגשת מדברים כאלה" אמר רועי.
"אני לא רוצה לעזוב"
"די נו יהיה בסדר,הקורל שאני מכיר לא עושה דרמה משטויות היא מחייכת וממשיכה ואת תמשיכי לעשות את זה"
הוא צודק,אני אמשיך.