פרק 1-'מיוחדת'

הגעתי לבית ספר וראיתי את רוני,התחבקנו ונכנסנו,כרגיל כולם מסתכלים עלינו,המוזרות,חסרות חברים,התרגלתי,כבר לא אכפת לי..
"אז..מה קורה?" שאלתי כשהתישבנו
"האמת מעולה,פגשתי מישהו והחלפנו מספרים" אמרה
נאנחתי ,מתי יגיע הזמן שלי ? מתי מישהו יתעניין בי? מה חסר בי שיש באחרות?
"אני שמחה בשבילך" חייכתי
"הזמן שלך יגיע" אמרה,היא קוראת אותי כמו ספר פתוח.
"אני יודעת" אמרתי בטוחה
נכנסנו לשיעור
"יש לכם פרויקטים,חילקתי את הזוגות,תליתי את הרשימה על הלוח,תיגשו לראות עם מי אתם בסוף השיעור"
המורה בטח שמה אותי עם רוני כמו תמיד,אנחנו תמיד ביחד,צוות מנצח.
נגמר השיעור וניגשתי ללוח,השמיים נחתו עליי,אני לא עם רוני אני עם…דור,מי זה דור? דור הוא אחד הילדים שיש לו הכי הרבה חברים,כולן רוצות אותו,אחד מאלה שאף פעם לא שם לב אליי,את האמת? אני לא מתלהבת ממנו,סתם עוד אחד שחושב שהוא מעל כולם,מעל ילדים כמוני.
מה אני יעשה? זה נורא!
יצאתי מהכיתה והרגשתי נגיעה בכתף.
"את ירדן?" שאל
הסתובבתי,זה היה דור
"אממ..כן"
"אנחנו ביחד בפרויקט" חייך
"כן ראיתי" אמרתי
הסתובבתי ללכת והוא צעק
"רגע"
הסתובבתי
"מתי ניפגש?"
"לא יודעת,מתי שבא לך" אמרתי
"מחר?" חייך
"מחר" נאנחתי
אוף זה הולך להיות סיוט,תבינו אני מעדיפה כמה שפחות להיתקל עם אנשים כמוהו.
הלכתי למסעדה שאני עובדת בה והתחלתי את המשמרת.
ראיתי את ה"מקובלים" מהבית ספר שלי יושבים שם כולם,מה הם עושים פה?!
לקחתי נשימה עמוקה וניגשתי אליהם.
"שלום, משהו להזמין ?" שאלתי
"הו שלום לך" צחקה איזה ילדה
פתאום מישהי אחרת זרקה את הכוס המלאה שלה על הרצפה.
"אופס" צחקה
ראיתי את דור מסתכל עליי ברחמים,גם כן הוא,ממש לא צריכה את הרחמים שלו.
נאנחתי והתכופפתי לאסוף את השברים ונחתכתי
"שיט"לחשתי לקחתי את המגש שהיה מלא שברים והתקדמתי לשירותים.
הדף טיפטף כל הדרך 'אני אצטרך לנקות את זה אחר כך'חשבתי לעמי
שטפתי את הדם והתחלתי לבכות,למה זה מגיע לי? מה עשיתי ששונאים אותי ככה?
"את בסדר?" שמעתי קול מאחורי
סובבתי את ראשי וראיתי את דור
"אחלה"אמרתי ושטפתי את פני
"מצטער על.."
"עזוב דור אני לא צריכה רחמים" קטעתי אותו ויצאתי
ניקיתי את הרצפה,שירתתי את השולחנות וסיימתי את
המשמרת.
נכנסתי הביתה,עליתי לחדר התקלחתי והלכתי לישון, מותשת מהיום הזה