פרק 1 "לחיות את החיים"

"גברתי," ג'קי נכנסה לחדר במבט מודאג. "מה קרה ג'קי?" "אמא שלך לא מרשה לך לצאת למחנה קיץ. היא רוצה להשאיר אותך בחופשת הקיץ של בית הספר היוקרתי." "מה?! אבל ג'קי…" אמרה ליאה. היא שנאה את בית הספר, שנאה את הילדים השחצניים והמנהלת הנוקשה. "אני מצטערת, ליאה." אמרה ג'קי ויצאה. מאז שאבא התחתן עם המיליונרית המגעילה הזאת, כלום לא הולך לה. היא שנאה גם אותה. היא שנאה את אבא בעיקר, מכיוון שהיה יכול לבחור אם להתחתן איתה או לא. היא אהבה את אמא שלה מאוד, אבל לצערה לא זכתה להכיר אותה. לפני שאבא התחתן עם המוניקה הזאת הוא היה הרבה יותר פתוח. הוא היה מספר לה כמה שאנג'לינה, אמא שלה, אהבה אותה. הוא היה אומר תמיד שהשם תואם ליופייה. היא נראתה כמו מלאך, ולמען האמת.. הפעם היא הפכה לאחד כזה. יש לה תמונות רבות של אמא שלה. היא הייתה האישה הכי יפה בעולם, ככה אבא היה אומר. ליאה ארזה את התיק ודחפה לתוכו כל מה שצריך: כמה בגדים, מברשת שיניים, תיק רחצה, מגבת קטנה לפנים ומגבת גדולה לידיים, כמה חפצים אהובים, וכמובן- אלבום התמונות של אמא. היו בו תמונות מכל התקופות בחייה. מילדה קטנה, עד לתיכון. בתיכון כבר ראו שהיופי שלה פרח. יום אחד אבא ציטט אותה:"לפני שאני אהיה מלאך, אני רוצה שהבת שלי תזכור אותי מכל התקופות בחיי." הוא סיפר שהיא הביאה תמונות מבית הוריה. אמא לא הייתה בקשר עם סבא וסבתא, הם לא אהבו את אבא. אמא לעומתם אהבה אותו כל כך- הוא וליאה היו הדבר החשוב לה ביותר. היא הייתה מוכנה להקריב את עצמה למענם. "ליאה, אם סיימת לארוז צאי מיד. את הולכת לבית הספר הזה ויהי מה!" כמה שאבא שלה נשמע קשוח, הוא בעצם חלש כל כך מאז שהוא עם מוניקה- הוא מקשיב לכל מה שהיא אומרת, מסכים עם כל דעותיה, ועושה מה שהיא רוצה. הוא נהיה ממש שפוט שלה. מוניקה הסתכלה עליה בעיניים קרות. היא הייתה מסנוורת מרוב תכשיטים. עגילי פנינה גדולים, ענק עם אבן יקרה, ומיליון טבעות מנצנצות. אפילו הבגדים שלה היו זוהרים. "מתי תלמדי להתלבש כמו בן אדם.." מוניקה אמרה באנחה. זה שהיא לא נראית כמו יהלום מצופה נצנצים לא אומר כלום.

הם התקדמו לג'יפ הלבן בחנייה ונכנסו. ליאה הצמידה את אפה לחלון ושתקה. "את תראי מה יצא ממך בסוף החופש. את תתחברי עם כל הילדות המקובלות בבית הספר ותיראי מיליון דולר. החופש הזה יוציא ממך ציונים מושלמים." אמר אבא. "אני לא מתכוונת להתחבר עם הסנוביות האלה!" היא צעקה. "את תתרגלי, יקירה." אמרה מוניקה. "אל תקראי לי 'יקירה', את לא אמא שלי!" היא צעקה בכעס. "אל תתחצפי אליי, ילדה לא מחונכת שכמותך." "בעצם, את צודקת. אני לא מחונכת לפי החוקים שלך. אני מחונכת לפי החוקים של אמא שלי. והיא לימדה אותי להיות מי שאני, לפי מה שאני יודעת עליה." "כנראה שגם היא לא הייתה משהו, אבל זאת לא אשמתך מתוקה." היא אמרה וצחקקה צחוק מר. הפעם ליאה באמת התעצבנה. "אל תעזי לדבר עלייה ככה, מכשפה! ואתה, אבא.. ככה אתה שותק? זאת אשתך, ה'אישה הכי יפה בעולם', זוכר? נמאס לי ממכם!" "אל תתערבי, ילדה!" אבא צעק. "הגענו. רדי, ותתנהגי יפה." "מצטערת, בלתי אפשרי." אין מצב שהיא עומדת לבלות את הקיץ בבית הספר הפלצני הזה. היא הלכה באיטיות לכיוון הכניסה וחיכתה שהאוטו יתרחק. אחרי שהאוטו התרחק היא רצה במהירות אל המחנה. היא זוכרת שהוא היה קרוב מאוד לבית ספר אז לא הייתה לה בעיה להתקדם. היא ממש 'התפלחה' פנימה כאילו תמיד הייתה שם. "ליאה, אני רואה שהגעת גם השנה! לכי להירשם במשרד." אמרה אנני, הטבחית של הקפיטריה. "אין בעיה." אמרה ליאה בחיוך והלכה למשרד המנהל. "אני מבין שהגעת גם השנה, ליאה." "כן אדוני." "טוב, ברוכה השבה. לכי להירשם אצל סוזן." ליאה הנהנה והלכה. "מותק, שלום! אני כבר רושמת אותך." "תודה, סוז." היא אמרה בחיוך. "לכי לחצר, יש כינוס. תזדרזי." ליאה רצה אל החצר והתיישבה. חברותיה שלחו אליה מבטים מופתעים והתקרבו לחבק אותה. היא שלפה את הנייד מהכיס וסימסה:"אסביר אחר כך." והוסיפה סמיילי מחייך. הבנות חייכו ושתקו. "שלום לכם, חברי מחנה הקיץ 'מחנה לגונה'. צעירים ובוגרים, אני מאחל לכם שנה מוצלחת." נשמעו צרחות שמחה ומחיאות כפיים ברקע. "ונעבור לסידור חדרים. נתחיל במגורי הבנות: חדר 123- ליאה ריד, אמה ג'קסון וג'ורדנה סטיוארט." הבנות שלחו זו לזו חיוכים נלהבים. לאחר סוף הנאום הבנות המתרגשות הלכו בריצה לחדר שלהן. הן צרחו וקפצו אחת על השנייה בחיבוקים. "מה את עושה פה? יכול להיות שלמכשפה הזאת יש לב, שנים שלא ראינו אותך!" אמרה ג'ורדנה. או בקיצור, ג'ורדי. "הייתי רוצה.." היא אמרה וחייכה חיוך שובב. "ליאה ריד, התלמידה המצטיינת של בית ספר 'פלצני' הבריזה?" ליאה הנהנה בשובבות. "ככה אני אוהבת אותך, משוגעת!" הבנות נשכבו. "אז מה חדש? אם הצליחה להשיג את אד?" "הלוואי. הוא לא מסתכל עליי אפילו." "עד סוף השנה הוא עוד יציע נישואים, מה חשבת?" ליאה אמרה בצחקוק. "מזל שאת פה, לי." "גם אני אוהבת אותכן." היא אמרה בחיוך. "תגידו.. כריס עדיין פה?" שאלה ליאה. כריס הוא החבר הטוב ביותר שלה מהיום הראשון שהגיעה ל'לגונה'. "מי אמרה כריס ולא קיבלה?" היא צרחה וקפצה עליו בחיבוקים. "כנראה שגם אחרי שנים אתה לא משתנה.." צחקקה. "אז איך את פה, הרעה הרשתה לך?" ג'ורדנה ענתה במקומה:"איזה הרשתה, המשוגעת הזאת התפלחה לפה ובמזל לפני הנאום של דיגן הזקן." "כל הכבוד!" הוא אמר, במבט מלא גאווה. ג'ייק נכנס כרגיל עם השיער הפרוע "לי!" "היי ג'ייק.." היא אמרה באנחה. "את לא שמחה לראות את הילד הכי מהמם ב'לגונה'?" "אויש תסתום.." היא אמרה וגיחכה. "היי, לפחות חיבוק!" הוא אמר במבט נעלב. "לא נראה לי שמישהי רצתה לחבק אותך בזמן האחרון, ג'ייק." היא אמרה בציניות. "לידיעתך, אני וכריסטין חברים כבר חודשיים." הוא תקע בה מבט מתנשא. "אין לי מושג איך היא מצליחה לשרוד איתך." "לא יפה!" ג'ורדנה תקעה בה מרפק. "אז ג'ורדי לטובתי?" "זה מרחמים, חמוד." אמרה ג'ורדנה וצחקה צחוק מלגלג. "אז אני מבין שאני לא רצוי פה, מה?" הוא אמר במבט כועס. "חשבת פעם על מקלחת? אתה מריח כמו חזיר!" אמר כריס שצחק כשכולם צוחקים ביחד איתו. לפעמים ג'ייק תהה איך זה שכריס תמיד מצליח להרשים את הבנות יותר ממנו. מה יש בכריס שחסר לו…

הערב ירד. ליאה התקלחה והרגישה רעננה מתמיד. היא התלבשה בג'ינס צמוד וארוך בצבע כחול, חולצה לבנה ונעלה כפכפים. היא סירקה את השיער והוסיפה סיכה יפה. בזמן שהסתכלה על עצמה במראה כריס הפתיע אותה ונכנס. "את באה?" "הבהלת אותי!" היא צעקה. היא הסתכלה על כריס שנראה כרגיל, נקי ומסודר. הוא לבש חולצה ירוקה, ג'ינס כחול ונעלי אצבע. כריס תמיד היה חביב הבנות, הוא היה יפה ונחמד. הוא לא צחק על בנות כמו ג'ייק, ולא נראה כמו ג'ייק בכלל. הוא היה פשוט.. פשוט כריס. ואין ספק, שאם למישהו מגיע להיות מאושר בעולם הזה, זה כריס. "הופעה מאושרת?" "מאושרת." ליאה חייכה והם הלכו מחובקים יד ביד. "ועכשיו אני נקי מספיק?" ג'ייק הופיע מולם. השיער שלו היה מרוח בג'ל והחולצה מקומטת, עם כמויות של בושם שנקנה לפני שנתיים, כנראה. "אתה מתאמץ יותר מדי, ג'ייק. נסה להיות טבעי." אמרה ליאה. "מה זאת אומרת טבעי?" "לא להגזים יותר מדי, אבל גם להישאר נקי ומסודר. כמו כריס למשל." ג'ייק בעט ברצפה והלך בעצבים. כל היום כריס, כריס כריס. די כבר! תראו כמה הוא משתדל, כמה הוא מנסה. ולמרות זאת ליאה לא מעריכה אותו. תמיד צוחקת עליו. מה היא מוצאת בכריס הזה, בכריס המושלם הזה?! כריס סימן לליאה לחכות ורדף אחרי ג'ייק. לאורך כל הארוחה ג'ייק תקע מבט בצלחת ושיחק עם המזלג. הוא לא דיבר עם אף אחד. ג'ורדנה שלחה מבט שואל לכריס. הוא סימן לה שהוא כבר חוזר ולקח איתו את ליאה. הם נעמדו ליד הדלת. "מה קרה?" "הוא מאוהב בך עד מעל הראש, לי." "ברצינות?" ליאה שאלה בהלם. "זה לפחות מה שהבנתי. הוא כל הזמן התעצבן ושאל את עצמו מה את מוצאת בי, ומה יש בו שאין בי. בקיצור, נדמה לי שהוא מקנא מאוד בקשר שלנו. בזה שאני.. הגייני ו'טוב ממנו' כמו שהוא אומר." "מסכן. נראה לי שהגזמנו יותר מדי היום, כריס. אבל חוץ מזה.. מה לעשות. ג'ייק הוא ילדותי, וזה מה שטוב בו. אתה זה משהו אחר, אתה כאילו 'נורמלי' לעומתו. הוא מקנא בך, עם כבר." "מה אני אמור לעשות?" "אתה לא אשם שהוא כזה. הוא יתבגר, אל תדאג." "אבל הוא כועס עלינו, הוא לא מוכן לדבר איתנו. הוא שונא אותי עכשיו, אני בטוח." "תירגע, לפחות נתנצל. אם הוא לא מקבל את ההתנצלות שלנו זאת כבר בעיה שלו." כריס הנהן והם חזרו אל השולחן. "ג'ייק, רק רצינו להתנצל." אמרה ליאה. "כן, ואנחנו יודעים שהגזמנו." הצטרפה ג'ורדנה. "ושלא היינו בסדר." גם אמה הוסיפה. "סליחה." אמר כריס. ג'ייק הסתכל עליו בעיניים שבורות ושתק. "טוב, דיי! אנחנו התנצלנו. אל תסתכל על כריס כאילו הוא חייב לך משהו, לידיעתך הוא גם דאג לך וגם לו אכפת ממך. עכשיו אתה מתפלא למה אומרים לך ש'אתה לא כמו' אתה לא יודע לסלוח, אתה משחק אותה כאילו אנחנו מרושעים! נמאס לי מהמשחק הזה, שאתה שותק בעיניים מסכנות וחושב שכל החברות הזאת מובנת מאליו. יש חברים שלא מעזים לבקש סליחה, ויש חברים שלא יודעים לקבל אותה. אנחנו עשינו את שלנו." ליאה הלכה משם בכעס. "ליאה.. ליאה…!" כריס הדביק את קצב הליכתו לשלה. "תודה." הוא אמר כולו מתנשף מהריצה שעשה כדי להגיע אליה. "אין בעד מה." היא אמרה וחיבקה אותו חיבוק קצר. היא המשיכה ללכת. "בכל מקרה זה לא מובן מאליו שככה תגני עלינו, ועליי במיוחד." "זה בסדר, כריס, באמת." היא אמרה והמשיכה להתקדם בפעם השלישית. "לא, זה לא בסדר שהוא מתנהג אלייך ככה! ואת צודקת, אני מסכים איתך." "כריס.. תעשה לי טובה, אני עייפה, אין לי כוח לדיבורים." היא אמרה באנחה. "לי יש." הוא אמר ועצר אותה. "מה אתה רוצה, הוא אכזב אותי. בסדר? עכשיו אפשר ללכת לחדר שלי?" "לא לפני שאת מבטיחה לי לא להיות עצובה בגלל ג'ייק." "מבטיחה." היא אמרה בחיוך עייף. הוא חיבק אותה והלך. ליאה הייתה עייפה מאוד. היא נכנסה לחדר בצעדים כבדים. "וואו, את נראית גמורה מעייפות." אמרה אמה. "טוב, היא אמרה לג'ייק ת'אמת בפרצוף כמו גדולה. אני מעריצה אותך, לי." "תודה ג'ורדי.." מלמלה ליאה ונפלה על המיטה. "מישהי פה צריכה עזרה.." אמרה אמה. "תעזרי לי, ג'ורד." אמרה אמה שבנתיים חלצה לליאה כפכף אחד. ג'ורדנה ניגשה לעזור וחלצה את הכפכף השני. אמה הורידה לה את הסיכה והניחה במקום. "לכי להתארגן ובואי, פרינססה." אמרה ג'ורדנה. ליאה קמה בפיהוק גדול והלכה לשירותים להתארגן לשינה. כשחזרה שוב נפלה על המיטה מרוב עייפות. אמה נאנחה וכיסתה אותה. "לילה טוב, לי." "לילה טוב, ג'ורדי." ענתה ליאה. "לילה טוב ליאה, לילה טוב ג'ורדנה." אמרה אמה. "לילה טוב, אם." הן אמרו פה אחד בקול עייף.