פרק 1- המאהב של יוליה
נקודת מ. יוליה
האמת שלא ידעתי מה לעשות. הורי בטח מוטרדים לאן נעלמתי. נשארתי אתמול אצל סנטינו. ביחד עשינו כל הלילה דברים משוגעים.
אני משקרת להורי כי מערכת היחסים שלנו נשמרת בסוד, כל עוד סנטינו לא רוצה לצאת לאור. אני לא אלחץ עליו כדי להתחתן.
" מה , אהובתי?" שאל כי ראה שקמתי מהמיטה בזריזות , " לאן את ממהרת?" הוא רמז לכך שאשאר מעבר לזמן המוגבל שההורים ציינו בשביל שאחזור הביתה לפני שתיים עשרה.
" אני צריכה לזוז." אמרתי באדישות והפנתי את מבטי לעבר החלון.
"לאן?" הוא שוב פנה אליי וחייך את החיוך היהיר שלו.
" הביתה. המקום אליו אני תמיד חוזרת." עניתי ללא חיוך. הוא ראה שעבר עליי משהו . הוא ניגש אליי ועמד מולי , מביט בי בעיניים מקוות.
" את מנסה להתחמק?" אמר בחיוך מלא שובבות. " מה איתנו?"
הסתכלתי עליו במבט מהיר, ואז הוא סימן לי שאעצור.
" את אוהבת אותי?" שאל ברצינות , מחזיק בפניי ומסיט את שערי מאחורי האוזניים.
" סנטינו.." גמגמתי בעייפות. " אל תתעסק עם השאלות הללו עכשיו.."
הייתי בהלם. זה מה שמעניין אותו? אם אני אוהבת אותו? לא הייתי מסוגלת להיות שם ולשמוע שזה מה שהוא חושב?
" אני חושבת שאני צריכה ללכת, " אמרתי בהיסוס, הוא הבחין בעיניי. הוא נעל את הדלת ולא נתן לי לעבור אותה עד שאענה לו.
" לאן את הולכת?" שאל סנטינו בקול מאוכזב, " למה את לא נותנת לי תשובה ברורה?"
הדבר היחיד שמעניין אותי זה לעזוב את הבית שלו, ולחזור לבית ולהורים שלי. התעלמתי מהשאלות שלו וחלפתי ממנו והלאה כדי שהוא יתן לי את האפשרות להשתחרר מכבלי אהבתו.
"נתראה מחר," אמרתי לו בלחש ובאתי לתת נשיקת לילה- טוב אבל הוא התרחק ממני בקרירות , " אל תכעס עליי." ניסיתי לפייס אותו אך הוא לא שמע אותי כי הוא לא היה לידי.
אני יודעת שפגעתי בו. זה לא היה בכוונה. לא באמת יכולתי להישאר איתו . הפרתי את ההבטחות שלי כלפיו.
הלכתי לחנייה, הכול היה חשוך מסביבי. נכנסתי לאוטו, הרגשתי שהכעס מתלהט ועולה אך בחרתי שלא להתייחס אליו.
אז בלי משים , מכונית מכיוון אחר הבהבה לעברי והתנגשנו. מה עשית, יוליה? את אסון מהלך כשזה נוגע לנהיגה בכביש. תהיי קצת יותר זהירה.
" היי בובה, לא ראית אותי בכלל?" אמר רומיאו בחיוך מתגרה.
הבחור הזה מוכר לי! זה רומיאו כרמונה! רק עכשיו זיהיתי אותו כשהסתכלתי לעבר המראה הקדמית. מה הוא מנסה להגיד לי?
" בובה תקרא לאחותך, אני בכלל לא ידעתי שזה הכביש שלך." אמרתי בלעג והסתכלתי עליו בגיחוך קל.
" יוליה, הייתי צריך לדעת שרק את יודעת לסבך ת'עניינים, את נראית לי חדשה בשכונה מפני שאת לא יודעת איך לנהוג." הוא עקץ אותי.
צחקתי בזלזול. מי הוא שיגיד לי איך אנהג? מה הוא חי בסרט?
נבהלתי כאשר ניידת של שוטרים הגיעה למקום. רומיאו כרמונה מנסה להפיל אותי לתוך המשחק שלו. לא אכנע לו. או ששמי לא יוליה סיינסטה .
" גברת סיינסטה חייבת לי תגמול הולם על מה שנעשה לרכב שלי." הוא אמר לשוטר.
מה אעשה עכשיו? איך נקלעתי לצרה הסבוכה הזו?
" כמה אני חייבת לך?" פניתי אליו במבט מבויש והסתכלתי על המדרכה במקום עליו .
" את חייבת לי מכונית חדשה מאותו הסוג שהיה בחזקתי מקודם." אמר רומיאו נמרצות. כבר לא היה לי היכן לברוח. אני פה לידו.
התעצבנתי מבפנים. רציתי להתנער מהאחריות שנפלה עליי בגללו. למה זה היה צריך לקרות לי? מדוע אף אחד לא דואג לי במשפחה?
" נו, אני מחכה!" רומיאו האיץ בי והתחיל להלחיץ אותי. איך אני יוצאת מזה בזול?
חשבתי לעצמי מה תהיה התגובה לכך שאני יוצאת עם מישהו נשוי. מישהו שיש לו אישה וילדים.
" עשינו עסק?" אמר השוטר שעמד ביני לבין רומיאו. רציתי שהעניין הזה ייגמר כמה שיותר במהירות.
רומיאו חיכה לזה שאשיב לבקשתו המוזרה בחיוב, אוף, אני שונאת אותו. הדבר היחיד שפחות מסקרן אותי כרגע זה מה שרומיאו חושב.
הבחנתי שהוא מביט בי, והתחבטתי קשות עם להסכים לעשות עסקים איתו.
" אני מסכימה לעשות עסקים איתך," שמעתי את עצמי אומרת לו.
מה אמרתי? יש לי מושג עם מי אני מתעסקת?
" יופי, זו התחלה טובה. אני אודה לך כל החיים." הוא ענה בשמחה, עיניו נצצו מאושר.
חזרתי בעצבנות למכונית שלי. אני לא יודעת איך הבוקר התחיל. מה שבטוח, שרע יהיה לי בהמשך אם אפגש עם רומיאו , שוב.
נקודת מ. רומיאו
רציתי לצאת מהמכונית ולומר ליוליה סיינסטה מה שאני חושב עליה ועל משפחתה, אבל אין טעם שככל שהתרחקתי התאכזבתי יותר כשנודע לי שהיא בת למשפחה אויבת. אביה הוא ויקטור אנדרס סיינסטה.
מה אני עושה? איך אני מתעלם מרגשותיי והופך להיות אבק בשבילה?
יוליה הבטיחה לקיים את הבטחתה, ואני מתפלל שהיא אכן תעשה זאת. מה קורה לי? מה השתנה אצלי כשאני כל הזמן שוקע בחלומות על שנינו? האם אני מתאהב באויבת שלי?
הפלאפון קטע את חוט דמיונותיי, עניתי לשיחה בשלווה.
" כן , ג'וסלין יקירתי?" השבתי בקול מחוספס גברי, היא בקושי זיהתה שהיא דיברה איתי.
" רומיאו אחי היקר, היכן אתה? אנחנו מחכות לך לארוחת ערב." אמרה ג'וסלין כשהרגישה כשגעגועים הרגו אותה.
אמרתי לעצמי, מה אם יגלו שהרכב שלי התנגש עם המכונית של יוליה סיינסטה.
לא ארצה שאימי תעשה מחקר מעמיק ויוודע לה שנפגשתי עם יוליה סיינסטה.
" תאכלו בלעדיי. לא אחזור הביתה." אמרתי באדישות וסגרתי את שיחת הפלאפון.
אני אבוד! אני גמור!
אני חייב לשכוח ממנה. אני לא יכול להיות איתה.
תגובות (0)