פרק 1: 'הגורל חזר'
פרק 1:
קמתי בבוקר, למשמע ציוץ הציפורים, התמתחתי תוך כדי פיהוק.
בוקר.. עוד יום חדש ורגיל בחיי המשעממים.
התקדמתי לכיוון המקלחת, עשיתי את האירגוני בוקר, וירדתי למטה.
"בוקר טוב" אמרתי וחייכתי אל עבר ג'ייק ואמא שישבו במטבח.
"בוקר טוב" ענו לי שניהם.
"רייצ', הנס שלך על השיש" אמרה אמא
לקחתי אותו ושתיתי.
"ג'ייק, תיקח אותי לבית ספר"
"מתי את יוצאת?" שאל
"עכשיו" אמרתי והשלכתי את כוס הקרטון לפח.
"בואי" הוא אמר, הוא לקח את המפתחות, אני את התיק ויצאנו.
"יום טוב חמודים" שמענו את אמא צועקת אחרי שיצאנו מהבית.
"גם לך" צעקנו לה חזרה.
ג'ייק הסיע אותי לבית ספר, הגענו.
נשקתי ללחי שלו, וירדתי מהאוטו.
"יום טוב אחותי המקסימה." אמר מחויך.
"גם לך אחי הנאה, והנחמד" ציחקקתי.
"יאלה, ביי" הוא אמר, ונסע.
התקדמתי אל עבר הכיתה.
"רייצ'" שמעתי קול מאחורי, והרגשתי שמכסים לי את העניים.
"קייסי" אמרתי-צעקתי "אני יודעת שזו את."
"אוף דיי למה את תמיד מגלה!" אמרה עצבנית, והורידה את ידיה.
"פעם הבאה אני אנחש שאת האנה." צחקתי, היא צחקה אחריי.
"כן בטח.."
"אם זה מה שיגרום לך להרגיש טוב עם עצמך, אז למה לא?"
צחקנו והתקדמנו אל עבר הכיתה.
"וואו" שמעתי את קייסי אומרת.
"מה? מה וואו?"
"סתכלי" אמרה והנידה את ראשה אל הכיוון אליו הסתכלה.
"דרק?" מילמלתי והתקרבתי אליו. "מה אתה עושה פה?"
"רייצ'ל? וואו מה את עושה פה?"
"זה הבית ספר שלי, יגאון."
"אז זה גם הבית ספר שלי.."
"אוקי מוזר" גיחכתי.
"הגורל, הגורל חזר" הוא מילמל -בקול- כדי שאני אשמע.
"באמת, הוא חזר." גם אני מילמלתי -בקול- כמוהו.
"אז באיזה כיתה את?"
"יא'1 איזה אתה?"
"יב'2" ענה
"אה אתה בכיתה של אית'ן."
"מי זה אית'ן?"
"הוא." אמרתי והנדתי את ראשי לכיוון אית'ן, שפלירטט עם איזה אחת.
דרק הינהן.
"אוקי.. אז ניפגש מתישהו" אמרתי
"רגע, מה המספר שלך?"
"תרשום.." אמרתי לו את המספר, והוא הביא לי את שלו.
"אוקי יופי, טוב אז ביי, אני חייבת לעוף לכיתה."
"טוב, ביי"
ושנינו הלכנו לכיוונים שונים.
נכנסתי לכיתה, והתיישבתי ליד קייסי.
"אוקי, מה זה היה?"
"היה מה?" שאלתי מיתממת.
"אל תיתממי לי עכשיו, מה זה היה?"
"זה היה דרק, נפגשנו אתמול, סתם דיברנו, בקטנה כזה, וזהו. לא סיפור כזה גדול."
"ולמה לא טרחת להגיד לי?"
"לא ידעתי שהוא יהיה בבית ספר. סתם נפגשנו במקרה."
"אז בהפסקה את תכירי לי אותו. נקודה." אמרה, חייכה, והסתובבה לכיוון המורה.
"ואם אני לא רוצה?" שאלתי מצחקקת.
"את רוצה, את רוצה." ציחקקה גם היא, וטפחה על שכמי.
—-
"אוקי, מי זה דרק?" שאלה קייסי בזמן שהיינו בדרך לשכבת יב'.
"אממ, זה" חייכתי, והסתכלתי על דרק.
"וואו, נראה טוב" אמרה בהתלהבות.
התקדמנו לעברו, "דרק תכיר, דרק קייסי, קייסי דרק."
"נעים מאוד" ציחקקה קייסי בזמו שהיא בוהה בדרק.
"בואנה אחותי, שיחקת אותה" לחשה לי באוזן, גיחכתי.
"אז דרק, מה אתה עושה פה?" קייסי שאלה.
"לומד." גיחך "ומה את עושה פה?"
"גם לומדת" ציחקקה.
"ממש שיחה מרתקת יש לשניכם." אמרתי
צחקנו, ויצאנו לבחוץ. טיילנו ודיברנו, היה צלצול, חזרנו לכיתות.
—-
"ג'ייק" צעקתי שהגעתי הביתה, הנחתי את התיק על הספה.
"אה, רייצ'?" שאל כשירד במדרגות.
"לאן אתה?"
"לג'יימי."
"אה, כבר שאלת אותו?"
"אוי, שכחתי מיזה, אני אשאל אותו עכשיו"
"אוקי, ביי"
הוא יצא מהדלת והלך.
אכלתי ועליתי לחדר. ישבתי על המיטה עם הפלאפון, כשלפתע שמעתי צלצול בדלת.
ירדתי מהר למטה, ופתחתי. זה היה דרק.
"היי, מה אתה עושה פה?" שאלתי "ומאיפה ידעת איפה אני גרה?"
"במילה אחת? קייסי."
"עכשיו הכל מובן" חייכתי והינהנתי, "תיכנס." אמרתי וזזתי מפתח הדלת.
הוא נכנס והתיישב על הספה. התיישבתי לידו.
"רייצ'-" אמר ונעצר "זה בסדר שאני אקרא לך רייצ'?"
"כן בטח, כן מה רצית?"
"אממ אני צריך קצת עזרה במשהו.. ומתוך ההיכרות שלי עם קייסי, למדתי הרבה דברים עלייך"
המשיך "את חושבת שתוכלי לעזור לי למצוא עבודה?"
ציחקקתי "וואו, חשבתי כבר לא יודעת מה קרה, אוקי בכיף אני אעזור לך."
"תודה."
"רגע ישלי דווקא אחלה מקום שאתה יכול לעבוד שם, אח שלי עובד שם, ואמרתי לו שידבר עם המנהל כי גם אני מחפשת עבודה, הוא ידבר איתו היום. אתה רוצה שאני אגיד לו גם עלייך?"
"כן כן ברור" אמר וחייך את החיוך הממיס שלו "תודה רייצ'" אמר והתקדם לחבק אותי.
"בבקשה" חייכתי והחזרתי חיבוק.
"אולי נלך שנינו לשם? הרבה זמן לא הייתי שם, וגם ג'יימי יוכל לראות אותך."
"מי זה ג'יימי?"
"מנהל המקום."
"אה אוקי, בכיף" חייך.
"חכה, אני שניה עולה לחדר ונלך"
"אוקי" הינהן, ועליתי לחדר.
התאפרתי שוב בקטנה.לקחתי את הפלאפון, וירדתי.
"יאלה בוא" אמרתי ויצאנו לכיוון ה-StyleCafe
—-
"הי ג'ייק" אמרתי ואני ודרק התיישבנו על הבר.
"הי רייצ', מי זה?"
"זה דרק, ידיד שלי, הוא מחפש עבודה, אז חשבתי שאולי יעבוד פה." חייכתי "איפה ג'יימי?"
ג'יימי בדיוק נכנס, "אני כאן ילדה." שמעתי את ג'יימי אומר.
"ג'יימי" צעקתי בהתלהבות, וקמתי לחבק אותו.
הוא חייך והחזיר לי חיבוק. "מה קורה ילדה? הרבה זמן לא ראינו אותך"
"הייתי עסוקה, אתה יודע, לימודים."
"כל הכבוד לך, תשקיעי, אני גאה בך" אמר וחייך חיוך אבהי.
"תודה." חייכתי והסמקתי.
התקדמנו לכיוון הבר "ג'יימי תכיר זה דרק, ג'יימי דרק, דרק ג'יימי."
"נעים מאוד" דרק חייך ולחץ לג'יימי את היד.
"כן, ומי זה רייצ'ל?"
"הוא מחפש עבודה, וחשבתי שאולי יעבוד פה." אמרתי וחייכתי.
"אוקי אני אבדוק את זה, בוא איתי למשרד דרק."
"רגע ג'יימי, אני גם רוצה לעבוד פה. ג'ייק אמר לך?"
"כן, גם את זה אני אבדוק, אחרי שאני אדבר עם דרק אני אקרא לך"
"אוקי תודה." חכייתי והתיישבתי על הבר.
"ג'ייק תביא לי מים" אמרתי.
"קחי אחותי המקסימה." נתן לי את המים ונשיקה בלחי.
"תודה אחי המדהים." אמרתי ונתתי לו גם נשיקה, צחקנו.
"ג'ייק מה קרה לך בימים האחרונים? אתה יותר מידי נחמד"
"אני רוצה שתכירי מישהי, ישלי חברה."
"יאא באמת?" אמרתי וחיייכתי חיוך גדול.
"כן." הסמיק טיפה.
"אוו לאחי יש חברה. איך אני שמחה בשבילך" אמרתי "מתי אני אפגוש אותה? ומה שמה?"
"קוראים לה היילי."
"שם יפה. מתי אתה מביא אותה?"
"חשבתי להביא אותה היום לארוחת ערב." אמר וגירד בראשו במבוכה.
" נו מצוין, אל תדאג אני אארגן הכל." חייכתי. "אתה רק תדאג להגיע."
"תודה אחותי חולה עלייך."
לגמתי מכוס המים, ודרק בדיוק יצא מהמשרד של ג'יימי.
"רייצ'ל בואי." ג'יימי קרה לי.
"איך היה?" שאלתי את דרק.
"היה בסדר, רוב הסיכויים שאני אעבוד כאן." אמר ואני חייכתי, הוא חייך אחרי. והלכתי לכיוון המשרד.
"שבי רייצ'ל" ג'יימי אמר. התיישבתי והתחלנו ב"ראיון".
—-
"תודה ג'יימי." אמרתי ויצאתי מהמשרד.
"איך הלך?" דרק שאל.
"בסדר, אני מניחה שכמו שלך." גיכחתי.
"ג'ייק אני הולכת הביתה." צעקתי לו.
"אוקי ביי." צעק מהמטבח.
אני ודרק התקדמנו לכיוון היציאה. "את רוצה שאני אלווה אותך?" שאל.
"בטח" חייכתי. הלכנו לכייון הבית שלי, דיברנו, צחקנו. הגענו.
"תודה דרק." אמרתי שהיינו בפתח ביתי. חייכתי.
"לא, תודה לך" חייך שוב את החיוך שלו, שגורם ללב שלי לדפוק מהר.
חיבקתי אותו, התנתקנו מהחיבוק והתסכלנו אחד לשני בעניים.
"טוב אז, ביי" אמר והתקדם לכיוון השער.
"ביי" מילמלתי שיצא. נשמתי נשימה עמוקה. והלכתי לארגן את הדברים לארוחת ערב.
תגובות (2)
אממ יפה מאוד. את כותבת טוב אך חסרים לך תיאורים. אני אקח קטע מהסיפור שלך ואשכתב אותו מחדש:
'[…] התקדמתי לעבר הכיתה. הבטתי במסדרון הלבן שבו שוטטתי. בתלמידים הרבים שעברו לידי. ושמעתי את כל הקולות ההומים שכאן. עייני כוסו ועצרו את מחשבותיי.
"קייסי?" אני תוהה. "אני יודעת שזו את…"
"אוף די. איך את תמיד מגלה?" היא מתעצבנת במקצת. שיער הפוני של גולש על עיניה החומות. וכמו תמיד- חיוך מקסים מרוח על פניה. ידיה משולבות על בית החזה שלה בעצבנות.
"בפעם הבאה אנחש שאת האנה." צחקקתי. ושנינו המשכנו במסדרון ההומה. אני יודעת שקייסי לא באמת עצבנית, היא פשוט צוחקת איתי. מאז ומתמיד היא הייתה כזו. כזו צינית עם הומור כיפי. כזו מעודדת עם מבט מאור וחיובי. לעולם לא אבין עד כמה חיובית היא מסוגלת להיות.
"כן בטח.." ממלמלת בגיחוך קטן. […]'
אין לי כוח לכתוב עוד. סליחה שזה קצר.
—-
לגבי האימייל שלי- אני פותחת אחד עכשיו. את עדיין רוצה לדבר?
ותמשיכי(((:
כן אני עדיין רוצה אז תכתבי לי מה האימייל שלך.