פרק 1 בסיפור מאומצת + הודעה

תרדו לרציתי להוסיף.

פרק ראשון:
פקחתי את עיני לריח הפנקייקים העולה מהמטבח ולקולות השירה של אמי. קרני אור השמש חדרו דרך חלון חדרי, אשר היה פתוח לרווחה. קמתי לאט לאט, מתענגת על עוד רגע של נמנום קל ולבסוף התחלתי בהליכתי לחדר האמבטיה, ובהגיעי לשם התחלתי בהכנות הבוקר, אך הפעם בניגוד לישנוניות שהפגנתי במיטה התארגנתי במרץ. הרי לא כל יום את בת 18 .
אוקי, בואו נתחיל מהתחלה, היי, אני לינוי לוי והיום אני סוף סוף בת 18. כל חבריי חגגו את גיל 18 כבר שנה שעברה, רק אני חוגגת את זה שנה אחרי כולם. לחברה הכי טובה שלי קוראים מאיה, יש לה עיניים חומות דבש ושער חום אדמוני חלק, והיא הילדה הכי מצחיקה והכי מתוקה שתיראו אי פעם. ושאר החברות שלי הן :
נועה, יש לה שער שטני זהוב גלי ועיניים חומות כהות. חמודה כזאת. ביישנית.
רוני ונלי הן תאומות לא זהות, וכשאני אומרת לא זהות אני גם מתכוונת לזה. לרוני יש עיניים שחורות ושער חום כהה חלק, והיא הילדה הכי חרשנית וביישנית שיש, יותר מנועה. ולנלי יש שער ג'ינג'י אדמוני מתולתל ועיניים ירוקות אפורות, והיא בניגוד לאחותה לא ממש השקיעה בלימודים בשנות התיכון, ובנוסף לזה היא הילדה עם הכי הרבה ביטחון עצמי שיש, אבל למרות הכול הן חולות אחת על השנייה.
לידיד הכי טוב שלי קוראים נועם – היינו חברים למשך שנה אבל לקראת הסוף הקשר נהיה תלוי על האוויר, וגם אני וגם הוא הבנו שזה פשוט לא נועד לקרות ומאז אנחנו כמו אחים – .יש לו שער חום בהיר פרוע, ועיניים ירוקות כהות.
שאר הבנים בחבר'ה הם דני, שהוא דרך הגב אחד הבנים הכי חתיכים שפגשתם. ולמרות שהוא יודע שהוא אליל הבנות, הוא ממש, אבל ממש, לא מנצל את זה לטובתו. ותאמינו לי יש הרבה מה לנצל, הילד בלונדיני שטני (שער חלק) עם עיניים כחולות בהירות. לעומתו תום שבר כל שיא שיש במספר הסטוצים האפשרי. כל יום הוא מביא בחורה אחרת לחבורה, וכל אחת יותר פרחה מהשנייה. יש לו שער חום מתולתל ועיניים חומות כהות. טוב אחרי שתיארתי לכם את כל החבורה הגיע תורי, אז אני אחת עם ביטחון עצמי, אבל לא אחת שמשוויצה בעצמי. אני יודעת מה אני שווה ולא מנצלת את זה, ולמרות זאת כשאני פוגשת אנשים חדשים, אני מתביישת. כשאני מתוחה אסור, אבל אסור, לנסות לעצבן אותי, כי אז אני פותחת את הפה. יש לי שער שחור חלק וגלי בקצוות, ועיניים כחולות ירוקות, ועכשיו אחרי שסיימתי לספר לכם עליי וחברי, בואו נחזור לסיפור:
סיימתי להתארגן. ובעודי לבושה בבגדי המלצרית שלי, ירדתי במדרגות למטבח. כאשר הגעתי לשולחן האוכל, ראיתי את אמי ואת אבי אוכלים ארוחת בוקר רגילה (סלט, חביתה ומיץ תפוזים) ובמקום שלי מונחת צלחת מלאה בפנקייקים עם סירופ שוקולד וקצפת. ליד הצלחת הייתה מונחת כוס הנס שלי, שאבי הכין בדיוק כמו שאני אוהבת. אני מסתכלת על הכוס והצלחת בתאווה גדולה, ושנייה לפני שאני מזנקת על הפנקייקים אני פולטת "תודה אימא ואבא" מסכן אחד ופשוט מחסלת את כל הצלחת.
"רק אל תאכלי את הצלחת, זה יעשה לך כאב בטן" אבי פולט שנייה אחרי שהתעשת מההלם כאשר ראה אותי בולסת את האוכל. אמי פשוט מחייכת חיוך קטן ולוקחת ממני את הצלחת לפני שאני לוקחת את הביס האחרון.
"זה לא פייר נשאר לי עוד ביס" אני מייללת כמו ילדה שלקחו לה את הפנקייק, טוב זה באמת מה שקרה.
"כן אבל יש לך עשרים דקות להספיק למשמרת, ואם את לא רוצה להיתקע בפקקים הייתי מציעה לך לצאת עכשיו" אמי אומרת בקול משועשע אך גם רציני בו זמנית ומעוררת אותי ממחשבותי על 'הביס האחרון שלא יזכה להיכנס אל פי' ומכניסה את המחשבה שכמעט ונשכחה ממוחי. 'עבודה'.
"אני מאחרת" אני צועקת. אני מחפשת את המפתחות למכונית ואת הפלאפון שמסתבר שכל הזמן היו בכיסי ובעודי רצה אל הדלת אני מלמלת "ביי אימא, ביי אבא, יום טוב".
"יום טוב חמודה ומזל טוב " אמי צועקת שנייה לפני שאני יוצאת מהדלת וגורמת לחיוך ענק להתפשט על פני. "תודה" אני לוחשת וטסה למכונית, מקווה שאין פקקים ואני אספיק להגיע למשמרת בזמן.
שעה שאני מודה למזל – שכנראה החליט להאיר לי פנים פעם אחת בחיי – אני נכנסת לבית קפה ולוקחת את העט והדפדפן.
"בוקר טוב ילדת יום הולדת" נעם, אשר עובד איתי גם בתור מלצר אומר לי ומנשק אותי על הלחי
"כן היום סוף סוף אני חוקית. עכשיו אתה כבר לא יכול לצחוק עליי" אני אומרת וחורצת לו לשון
"אהה זה שאת חוקית לא אומר שאת יכולה לא לומר בוקר טוב" הוא עשה את עצמו נעלב ואני בתגובה צחקקתי
"תתפלא, דווקא כן. אבל בגלל שאני נחמדה אני יגיד לך בוקר טוב. אז בוקר טוב נעם" אמרתי ונישקתי ללחי שלו.
"חחח עלק נחמדה" צחק ובתגובה קיבל מכה בכתף."צוחקים צוחקים חחח..את זוכרת שאחרי המשמרת את הולכת הביתה להתאפר ולהתארגן. היום כולנו נוסעים לבר החדש עכשיו שאת גדולה מספיק לשתות אולי באמת תשתי" אמר ואני הזעפתי פנים .
"נו מה את בת 18 תשתחררי קצת" אמר .טוב אני כבר בת 18 וכוס אחת לא תזיק. "טוב בסדר. אבל רק קצת" אמרתי והתקדמתי לכיוון השולחן מלא בלקוחות רעבים ,ולמרות שהייתי עם גבי אל נעם, יכולתי להרגיש את החיוך המנצח שהוא מחייך עכשיו.
–
"אז מתי את רוצה לספר לה?" שאל בעודו קורא בעיתון למרות שהמחשבה על כך שהיום הוא צריך לספר לה,אחרי 18 שנים שהם מחביאים את זה,זה מתגלה, לא יצאה מראשו. היו פעמים שזה כמעט יצא, אבל הוא הצליח לרסן את עצמו, כי ידע שברגע שיאמר זאת חייו יגמרו שעה אחרי. כל אלה הטרידו אותו עד כדי שמה שלא עשה לא מנע את המחשבות האלה לחדור אל ראשו ובנוסף גם המיגרנה.
"צריך להתקשר אליהם לשאול מתי הם רוצים שנספר. אתה יודע שגם אותי זה מטריד אבל אל תשכח שהם יודעים כל מה שקורה כאן, ואם נספר לה מבלי לידע אותם קודם לכן, ומבלי תכנון מראש, גם אתה וגם אני נמות בשנייה שננסה" ענתה בקול אדיש. גם אותה זה הטריד לא פחות אך היא ידעה שעליה להישאר חזקה, כי להראות חולשה לא יעזור לאף אחד,במיוחד לא עכשיו. בעוד היא חושבת זאת, היא לוקחת את הפלאפון ומחייגת את המספר. ליבה פועם בחוזקה עד שהיא חוששת שהיא תקבל התקף לב. היא לוקחת מהר כוס וממלאה אותה במים ומחזיקה אותה ביד אחת, וביד השנייה היא מחזיקה את הפלאפון, קרוב לאוזן. בעוד היא בולעת את המים, היא שומעת קול מצדו השני של הפלאפון.
"את צודקת בכל מה שאמרת. אנחנו אכן שומעים ורואים הכל וגם אם רק תנסו לספר לה מבלי תכנון תמותו בשנייה שתנסו. עשית בחוכמה שהתקשרת. מחר אתם אומרים לה את הכל לא כולל את ה'עסק' שלנו. אל תשכחו לספר לה על שמה אמיתי. הכרטיסים ששלחנו לכם בדואר יגיעו היום ומחר היא תעלה על הטיסה ברור?"
אמר בחיוך כשראה אותה יורקת את המים לכיור ברגע ששמעה את קולו מצידו השני של הטלפון. "מה עם היא תכעס ולא תרצה לבוא?" אמרה אחרי שאימצה את גופה להוציא את הקול הכי אדיש ומחושב שיכלה, אך בכל זאת, ניתן היה להבחין ברעד קל שהסגיר את הפחד שלה. "את זה אנו משאירים לטיפולכם".
–
אני ונעם יצאנו מהמסעדה מפטפטים על נושאים חסרי חשיבות בעוד אנו הולכים לכיוון המכונית שלי. "אז מזל טוב, ונתראה עוד שעה כן?" אמר וגיחך בסוף כשראה את ההבעה החמוצה על פני. "בפעם האלף, נעם. לוקח לי שעתיים להתארגן, חצי שעה להגיע הביתה עם הפקקים, עוד רבע שעה להגיע למועדון ועד שאני אמצא אותך ואת כולם ייקח לי גם רבע שעה. אז לא נעם. מתראים עוד 3 שעות. לא שעה" אמרתי מיואשת. לא משנה כמה פעמים אני יגיד את זה, הוא אף פעם לא יבין שלנו –הבנות- לוקח זמן להתארגן. אנחנו לא כמוהם, שלא אכפת להם איך הם יוצאים. אבל זה נעם ולכן כבר התייאשתי ממזמן מלנסות להחדיר לו קצת ידע לגביי בנות מיני. "בסדר, בסדר. אז עוד 3 שעות. דרך הגב מזל טוב. אני מקווה שתאהבי את זה" אמר והוציא מהכיס האחורי שקית קטנה של מגנוליה. הוצאתי את הקופסא שהייתה בתוך השקית ופתחתי אותה. עיניי נפתחו בתדהמה וחיוך רחב התפרס על פני.
"זה מקסים נעם …. אין לי מילים. זה פשוט…מושלם" קולי לא עלה על לחישה בעוד יד אחת שלי מחזירה לנועם את השקית ואת הקופסא, ויד שנייה שלי החזיקה את התליון שנעם קנה לי. הוא היה מושלם. היה עליו יהלום קטן, בצורת פרח האירוס ,פרח שגדל על הגבעות של טוסקנה באיטליה. משום מה אני מאוהבת במדינה הזאת וכל דבר שקשור אליה. חיבקתי אותו וביקשתי ממנו שיענוד לי את התליון. אחרי שהוא ענד לי את התליון חיבקתי אותו. שוב. אמרנו ביי אחד לשני ונסעתי הביתה. אחרי אמבטיה נעימה שלקחה כ45 דקות, נכנסתי לחדרי והתקדמתי לארון. אחרי חיפוש מתיש מצאתי שמלה בגוון ורוד לבן יפיפייה ( השמלה הגיעה עד קצת מעל הברכיים) ונעליים עם עקב קטן לבנות. התאפרתי בגוונים עדינים של ורוד חלש . את התליון לא הורדתי מהצוואר גם במקלחת. לקחתי תיק קטן לבן, והכנסתי לשם כסף מפתחות איפור ופלאפון. בדקתי מה השעה וראיתי שאני מאחרת. טסתי למטה, צעקתי ביי להורים שלי, שהסתכלו עליי כאילו אני מטורפת, ואני לא מאשימה אותם, רצתי כמו גנב שבורח משוטרים. נכנסתי למכונית ונסעתי על 80 קמ"ש.
אחרי 5 דקות הגעתי. החנתי והתקשרתי למאיה ושאלתי איפה הם, טוב לפחות ניסתי, כי מאיה צעקה עליי שאיחרתי למסיבת יום הולדת שלי ושזה לא בסדר. כשהיא נרגעה סוף סוף התחלתי לדבר. "בסדר, אני מצטערת. אבל את מכירה אותי! חוץ מזה יש לי יום הולדת מותר לי לאחר ולפני שאני אשכח, איפה אתם? " שאלתי ושנייה אחרי זה הרגשתי שמישהו נוגע בי בכתף. הסתובבתי בבהלה וראיתי את כל החבורה .נשמתי לרווחה. 'לא הספיק להם לעשות לי כאב ראש עכשיו גם התקף לב' חשבתי. חיבקתי את כולם, קיבלתי מכל אחד מזל טוב והתקדמנו לכיון דלת הכניסה. נכנסנו לבפנים וישר כולם הלכו לבר.
"חשבת ששכחתי ממה שהבטחת לי בבוקר? " נועם שאל אותי בחיוך וקירב אלי כוס עם משקה חריף. הזעפתי פנים ובלית ברירה שתיתי את הכוס. החומר צרב לי את הגרון והרגשה הייתה מגעילה. לא סבלתי את זה. לא את הריח, לא את ההרגשה ולא את הטעם. באותו רגע נשבעתי שלא אשתה אלכוהול יותר לעולם . אחרי שכולם שתו כמה כוסות הלכנו לרקוד. רקדתי עם מאיה כי נעם הלך להתחיל עם איזה בחורה .ראיתי שזה הפריע למאיה. היא כבר אוהבת אותו שנתיים ותמיד ששאלתי מה הוא מרגיש כלפיה, הוא רק התחמק והחליף נושא. אחרי מספר דקות בחור אחד התחיל לרקוד עם מאיה. מזווית העין ראיתי את נעם עוזב את הבחורה והולך לבר, מסתכל בעצבות וכעס על מאיה והבחור. מצד אחד זה אשמתו בלבד אבל מצד שני היא גם כן רוקדת עם הבחור הזה בשביל שהוא יקנא. כבר לא ידעתי מה לחשוב. נשארתי לבד. רוני ודני רקדו ביחד. כבר מזמן ראיתי את הכימיה ביניהם, גם אצל תום ונלי ראיתי את ניצוצות, ונירא שסוף סוף הם עשו את הצעד הראשון. נועה רקדה סלואו עם חבר שלה, למרות שהשיר היה קצבי.
התיישבתי על הבר וביקשתי מים. הברמנית פתחה עיניים בהפתעה אבל, אחרי כמה שניות היא חייכה ונתנה לי מים מבקבוק סגור. הודתי לה ושתיתי את המים. מזווית העין ראיתי מישהו מתיישב לידי, אך לא ייחסתי לזה חשיבות. הוא ניסה להתחיל איתי אך כשראה שאני לא זורמת נאנח והלך לאחרת. חייכתי ופתאום הרגשתי מוזר. משוחררת. ומפה לא זכרתי כלום.
בבוקר התעוררתי בפיג'מה במיטה, עם כאב ראש מטורף. נסתי להיזכר מה קרה, אבל זה רק החריף את הכאב ראש המטורף שהיה לי. התייאשתי. קמתי לעשות ארגוני בוקר וראיתי שהורידו לי את האיפור, הופתעתי. לפתע, תמונות מליל אש החלו לעלות לי לראש. הנה אני רוקדת כמו מטורפת, הנה אני ועוד איזה בחור מתנשקים על הספה, מאיה מקימה אותי מהספה, לוקחת אותי הביתה, מקלחת, מלבישה ומורידה לי את האיפור….רגע אותי מתמזמזת עם בחור שאני לא מכירה?! אוי לא. אני לא שותה יותר אלכוהול לעולם. ירדתי למטה. הכאב ראש הרג אותי. הלכתי למטבח, הכנתי לי נס קפה חזק אמרו לי שזה עוזר להנגאובר וליתר ביטחון לקחתי גם כדור. ובעוד אני שותה את הנס קפה החזק והמר שלי, שמעתי את אימא קוראת לי מהסלון. לקחתי את הכוס איתי והתיישבתי על הספה לצד אימא .היא נראתה לחוצה ולא ממש מרוכזת. מה קרה לה?.
"אימא מה קרה? למה קראת לי?" נירא כאילו היא התעוררה מאיזה חלום בהקיץ או משהו. היא הסתכלה עלי ולקחה נשימה עמוקה. הסתכלתי עליה בבלבול וברגע שהיא אמרה את המשפט הבא, הכאב ראש התעצם. הפתעה, אכזבה, כעס, זעם, עצב, כל אלה מילאו את גופי. הכוס קפה כבר מזמן עזבה את ידי והתנפצה על הרצפה "אימא" נראתה לחוצה אפילו יותר, אבל לי זה לא שינה. רצתי למעלה, בעוד המשפט שלה מהדהד לי בראש ‘לינוי, או יותר נכון אלנה, אין דרך קלה לומר זאת. את מאומצת. מאומצת. מאומצת. מאומצת ………..‘ .