פרק 1:חוסר הבנות
היא חלמה חלום רע, זה נגמר. הבוקר הגיע, הציפורים צייצו. היא זכרה את יום אמש , איך כולם הסתכלו עליה כשהמשטרה עצרה את אביה.
איזו מין דרך משונה להתחיל שנה חדשה בפעם השלישית בפנימייה נידחת באמצע היער, באמצע שום-מקום. להכיר כל מיני חיות חדשות שנמצאות בטבע. היא כבר מגיל שלוש עשרה גרה שם.
היא לא ראתה את אביה מעל לחצי שנה האחרונה, לא מרשים לה לראות אותו כשהיא יוצאת לחופשים מהפנימייה. היא לא הייתה זקוקה לאף אחד , וגם לא מאמינה באהבה כי היא פעם נפגעה כאשר אמה ברחה מהבית כדברי אביה , היא לא האמינה שהוא אכן דובר אמת.
היא ראתה שהשעה כל כך מאוחרת, היא קמה מהמיטה והלכה אל השירותים.
תומאס עדיין לא התעורר. יתכן שהוא ישן חזק , הוא לא הצליח להפנים את החוקים של הפנימייה. התלמידים הוותיקים שלמדו בעבר בפנימייה אמרו לברברה שהפנימייה מיועדת לאנשים מיוחדים בלבד.
היא הייתה בת זוגתו. הם נפרדו לפני חודשיים. אין מישהו שמכיר את נפשה יותר טוב ממנו.
היו להם רגעים יפים ביחד, היא למדה שטוב להיות ששניהם יתרגלו לחיות בנפרד. היא טענה בפניו שהיא לא אשמה שאבא שלה הואשם בפלילים.
ברברה: " מה אעשה בלעדייך , אבא? מה אם לא אסתדר עם כולם?" אמרה ברברה בעצב ודמעות נקוו בעינייה.
תומס שמע אותה מדברת , הוא הסתכל עליה בחולמנות ממיטתו.
תומאס:" הכול תקין איתך, ברבי? למה את מופיעה לי באמצע החלום היפה שחלמתי?" אמר תומאס בציניות.
ברברה: " אתה יודע שלא, אתה לא זוכר מה קרה אתמול?" שאלה ברברה את תומס וקינחה את אפה בחתיכת נייר טואלט קטנה .
תומאס: " נרדמתי באמצע השיחה שלנו? אני לא זוכר שום דבר ממה שקרה. " אמר תומאס וצחק לעצמו.
ברברה: " לא , טיפשון. אני מדברת על מה שקרה עם אבא שלי. זה בלתי נתפס בעליל.
אני לא מאמינה שעצרו אותו!" אמרה ברברה, שטופת זיכרון מאתמול בערב.
תומאס: " אה , זה? את לא צריכה להגיד שום מילה. אני מבין שאת עוברת תקופה קשה, העדפת שהוא ימשיך לשקר לך? אבא שלך עשה מעשה שלא עושים, ועל זה הוא צריך לתרום את חובו לחברה בה הוא חי." אמר תומאס בביקורתיות כלפי ברברה.
ברברה: " מה אתה רומז? שהמשטרה עשתה מעשה טוב ? אני לא חושבת שאבא שלי היה צריך לדעת מראש שבמהלך הביקור שלו בפנימייה יעצרו אותו." אמרה ברברה בעצבנות מכיוון שדבריו של תומס אינם נכונים.
תומאס קם ממיטתו וניגש לעברה, הוא התיישב לידה וראה שהיא לחוצה ועצבנית. הוא הניח את ידו על כתפה כי ניסה לנחם אותה. היא סילקה את ידו משם.
ברברה: " איך אתה אומר דבר כזה? לא הכרת אותי במשך ששת החודשים הללו?" אמרה בתסכול וביקשה ממנו שהוא ישאיר אותה לבד לכמה רגעים.
תומאס לקח מכנס ג'ינס וחולצה מכופתרת מהארון בגפו ויצא משם . הוא הקשיב לקול בכייה .
מבחינתו היה מדובר בחוסר הבנה מצדה , היא לא הבינה מה הוא רצה לומר .
ברברה: " תומאס , לא הבנתי אותך נכון. צדקת. אבי עשה טעות חמורה. תומאס, סלח לי על שדיברתי אלייך לא יפה. אני באמת מצטערת." אמרה ברברה בהבנה.
היא קלטה שתומאס לא התכוון לומר משהו רע. זו ביקרות בונה. זה נכון שהיא לא אוהבת ביקורת . קשה לקבל ביקורת כלשהי.
אך הוא לא היה שם כדי לשמוע זאת. היא ידעה כמה תומאס רגיש. היא לא ידעה שהוא יכול להיות פגיע לפעמים.
בקצב הזה לא יישארו לה חברים. לא משנה מה תהיה דעתם של כולם. היא מבינה שאבא שלה עשה מעשה חמור. אבל היא סירבה להכיר בכך שאביה הוכרז כפושע. היא לא שיערה לעצמה שככה העניינים יתדרדרו .
תומס צודק. היא לא צריכה להצדיק את אבא שלה. היה משהו בדבריו שפגעו בה משום שהיא הייתה רגישה מאוד לכל דבר שקשור לאביה.
היא חשבה שהיא פגעה בתומס , זה שהיא לא מתחשבת בדעותיו. היא ידעה היטב שהוא נזהר שלא לפגוע באנשים שניכר שיש בהם רגישות גבוהה.
ברברה: " תומס, אתה שומע אותי?" אמרה ברברה בקול כי היא חשבה שהוא מסתתר באיזו פינה שקטה בחדר. ראשו בצבץ מתחת למדף מלאה בספרים . היא מצאה אותו בעודו מרמר בבכי .
היא לא הבינה למה תומס מגיב כך. הרי דבריה לא היו פוגעים מלכתחילה.
תומאס: " הבנתי, הבנתי. בכל זאת אין לי חשק לראות אף אחד. תכבדי אותי. אני רוצה להיות לבד." אמר תומאס בקול שבור וגירש אותה ממנו.
ברברה: " אתה קולט מה אתה אומר? תומס, אני מכירה אותך כמו את כף ידי. למה אתה מגרש אותי?" אמרה ברברה בתחושת עלבון.
תומס: " אני לא זקוק לך , לאף אחד. כנראה את לא מכירה אותי. אני לא מזהה אותך, ברברה. " אמר תומאס והביט בה במבט חודר.
ברברה: " היי זאת אני, ברברה. החברה הכי טובה שלך." היא קראה אליו כדי לפייס את ליבו במילים חמות ומקרבות.
תומס לא חייך אליה, הוא היה נראה רציני הפעם.
תומאס: " אני רוצה שנפסיק להיות חברים. אין לי עניין בחברות שלך. אני מעריך את מה שעשית למעני. אבל די " אמר תומאס ברצינות וכיסה את פניו בשתי ידיו.
ברברה הסתכלה עליו חסרת אונים, היא לא ידעה איך לנהוג איתו.
ברברה: " תומאס, איך אתה יכול לומר לי את זה? הרי אנחנו החברים הכי טובים. אל תאמר לי שאתה מרגיש עדיין.." אמרה ברברה בבלבול.
המשך יבוא…
תגובות (0)