פרק שני – ״את מכירה את השם שלי, לא הסיפור שלי״

אני עומדת מול שער בית הספר. מייקל וג׳יין כבר נכנסו לבית הספר עם חברים שלהם שהכירו עוד משנים קודמות. אני לא מכירה פה אף אחד וזה כזה מוזר. אני ממשיכה ללכת בצעדים קטנים לכיוון השער, אנשים מביטים ומתלחששים. אני עושה כאילו אני לא שמה לב ומתכתבת בטלפון עם כמה ילדים מלוס אנג׳לס. אני נכנסת למבנה המחודש, מסדרונות נקיים ומשופצים שופעים בנערים ונערות שאני לא מכירה. אני בוחנת את רובם, ורובם בוחנים אותי. כל הבנות מתחבקות וצורחות, וכאב הראש שקיבלתי בשניות אחדות היה בלתי נסבל.יחד עם הכאב הנפשי הגיע גם הכאב הפיזי מהראש, פשוט יום מושלם. הרגשתי שאני נחלשת, לא ישנתי לילות שלמים.. רק הקאתי את כל האלכוהול שצרכתי. ״סליחה?״ אני נוגעת בכתף מישהי. היא מסתובבת. לובשת בגדים זוהרים וצמודים, שפתון אדום ובולט.. נראת ממש כמו זונה. ״איפה זה כיתה י2?״ אני שואלת בנימה אדישה. ״מי את?״ היא שואלת. ״את רוצה לענות תעני, לא רוצה לענות? זין״ אני מתעצבנת והולכת. ״היי!״ היא צועקת לי ואני מסתובבת. ״במסדרון שמאלה, הכיתה הראשונה מימין״ היא סוג של מחייכת. אני מגיעה לכיתה, כמה אנשים יושבים כבר במקומות, ואני תופסת לעצמי מקום באמצע. אנשים מדברים, מתלחשים. אני נושמת באיטיות, קשה לי. כל מה שאני צריכה זה את איתן לידי.. את השפתיים הרכות שלי נושקות את צווארי בצורה כל כך מושכת. לאט לאט הכיתה מתמלאה בנערים ונערות. כמעט ולא הבחנתי במישהי מיוחדת – ילדות עם שיער בלונדיני צבוע ובגדים צמודים זוהרים. בחנתי כמה מהבנים שהיו נראים די טוב, אף אחד לא השתווה לבנים בכיתה הקודמת שלי. ״בוקר טוב״ נכנס מורה לכיתה. עיניים בהירות ובלורית שטנית. ״בטח טוב״ אני חושבת לעצמי. פתאום הילדה שאמרה לי איפה הכיתה התיישבה לידי. ״ ״אני שאנון״ היא אומרת. ״דילן״ אני מסתכלת עליה במבט אדיש, עדיין אין לי כוח לאף אחד.״אז מה.. תני לי לנחש, את עם פרצוף תחת בגלל שהסטוץ שלך זרק אותך אתמול בלילה ?״ היא אומרת בעודה לועסת מסטיק בצורה מגעילה. איך היא מעיזה. הדמעות עולות בעיני, אני פוזלת לכיוון החתכים שלי ומנקה את הדמעה שזולגת על הלחי שלי. ״את יודעת את השם שלי, לא את הסיפור שלי״.