פרק שלישי – ״סירוב״

המחנק בגרוני מתגבר, אני מנגבת דמעות שמאיימות לרדת. אני פגועה ועצובה. אני מסתובבת אחורה ובאה לרדת עד ש..
״ברוק״ אני שומעת את קולו העמוק של אבי. אני מסתובבת, מפחדת להביט בעיני.
״אל תספרי לאמא״ הוא סוגר את רוכסן מכנסיו המחויטים.
– ״תלך לעזאזל״ אני אומרת באכזריות ומסתובבת שוב לכיוון המדרגות.
״את תקשיבי לי טוב עכשיו ! את שוחכת מכל מה שהיה פה ויורדת לבן של ריינסבורג ו-״ הוא צועק, הוא נראה במצב נוראי. בחיים לא ראיתי אותו עצבני כל כך.
– ״והופכת את עצמי לזונה בשביל עוד קצת כסף ?!״ עכשיו הדמעות כבר יורדות לבד, אני מנגבת אותן במהירות כדי שלא תהרס לי מעט המסקרה שמרחתי. ״תרדי עכשיו״ הוא שולח לי מבט מאיים, הזונה ששכבה איתי בכלל שותקת כל הזמן הזה. היא הייתה בשנות השלושים-וחמש לחייה, תלתלים שטניים ועיניים חומות, היא לא השתוותה ליופי של אמא שלי ולעולם לא תשתווה. אני יורדת במהירות במדרגות. מחפשת את מייקל. אני לא מבחינה בו אבל מישהו כן מבחין בי ומחזיק את ידי.
– ״מה אתה עושה ?״ אני משחררת את עצמי מידו של טומי.
״בכית ? העיניים שלך אדומות״ הוא מניח את ידו על הלחי שלי. אני מבינה מה רוצה, וכי אם אני רוצה להמשיך להיות פה בלונדון אני אצטרך למלא את מבוקשו.
– ״אני לא מבינה למה כי לא בכיתי, אולי נעלה לחדר למעלה ונבדוק את זה?״ אני מחייכת אבל חיוך מזויף. מיד גם כן הוא מחייך ומחזיק את ידי, מוביל אותי לחדרו. הוא פותח את הדלת ונותן לי לעבור, מיד נועל אותה.
״תני לי לבדוק את זה״ הוא מושיב אותי על המיטה, לידו. יד ימינו בודקת לי את העיניים מקרוב ואז הוא מעביר את ידו השמאלית לצד הימיני של גופי, כך שיוצא שהוא כרגע עם כל גופו נמצא מעלי, והמתח המיני מתגבר. אני מתנשפת בכבדות, בלחץ. הוא מסתכל ישר אל תוך עיני ולאחר מכין משפיל אותן.
״למה את בת שלוש-עשרה?״ הוא מחייך ומהנהן לשלילה.
״למה לא נולדתי שלוש שנים מאוחר יותר ?״ אני מוחמאת כל כך שאפילו עלה לי חיוך קטן על שפתי.
– ״גיל זה רק מספר״ אני אומרת מבלי לחשוב על ההשלכות.
״צודקת״ הוא משכיב אותי בכוח על המיטה ועולה מעלי. אני מנסה להתנגד אבל לא מצליחה. הוא מתקרב אלי, אני כבר מרגישה את נשמותיו על עורפי ו..
״לא!״