פרק ראשון – חיים כמו שלנו .

אם היו שואלים אותי בגיל 12 מה החלום שלי? אז זה בדיוק זה.
להגיע ליום שבו אגור איתך בבית הזה, לחיות איתך ומעבר לזה לא הייתי צריכה יותר כלום. אבל בגיל 12 זה לא היה החלום שלך.
המון שנים הצל שלך הלך אחרי לא היה לי טוב במערכות יחסים לא היה לי טוב בשום דבר בחיי האישיים אבל ניתקתי את עצמי רגשית מכל מה שקשור אלייך וזה בסדר אני לא מאשימה אותך כי שנינו היינו פשוט ילדים.
אבל היום בגיל 27 אני לא יכולה להחזיר לך את אותה האהבה שיכלתי להעניק לך בעבר למרות שאני מאוד רוצה את זה.
אז איך הגענו לרגע הזה שאהבה כל כך גדולה הפכה פשוט לשנאה?
צריך לחזור להתחלה .

" כמה שנים אני לא ראיתי אותו את פשוט לא מבינה. מעניין מה איתו אחרי כל כך הרבה שנים" .
" מה יכול להיות איתו כאילו את לא יודעת נו באמת אני בטוחה שהמצב שלא לא השתנה למרות כל השנים שעברו " .
" למה את אומרת ככה אני מאמינה שהוא השתנה התבגר, אני כבר מתה לפגוש אותו ". , "קרן תפסיקי כבר להיות תמימה באמת כמה אפשר " .
אולי מאי צודקת אני לא יודעת ואנשים לא יכולים להשתנות, אבל הפעם האחרונה שראיתי אותו זה היה לפני 5 שנים אני בטוחה שב5 שנים הרבה דברים יכולים להשתנות.
אני כבר שעה עומדת מול המראה זה כל כך מוזר להשאיר בפעם הראשונה את איימי לבד עם אמא שלי ולצאת איתו אחרי שלא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן ובטח שאני גם הפעם נכנסת לתמונה עם תינוקת שזה לגמרי מוזר.
זה מאוד מפחיד אותי לעצמי אני באמת לא יכולה לשקר מפחיד אותי המחשבה איך הוא יקבל את הסיטואציה שבה אני נמצאת איך הוא יקבל אותה איך היא תקבל אותו. טוב נראה לי שנסחפתי במחשבה אנחנו רק יוצאים לדייט אחד אחרי שהמון שנים לא נפגשנו. אני לא אתייחס לזה כדייט ואתייחס לזה כמפגש של חברים מהעבר הרחוק או מצוין בדיוק ככה יופי עכשיו כשנרגעתי אפשר לצאת לדרך.