-פרק ראשון: אין כמו אהבה ראשונה –

" אלינור , את יפה כמו מלאך
ופנייך יעידו כך
בלעדייך לא שווה כל העולם .
אלינור , אני פה לבד יושב
ועלייך רק חושב
לשנות את המזל את מוכרחה \:

אלי , התאכזבתי קשה
לא ישנתי לילות
עוד תשובי אליי, ונמשיך כך יחדיו
אל אותם הימים – אפורים וורודים .

אלי , שלי את לעד.
ואני פה לבד ,
יושב ועצוב , לבד וכאוב
חושב על אותם הימים שחלפו …

עמוק עמוק- ופתאום מצאתי בך
חלומי להיות איתך
נערה כו מתוקה את – אלינור
וזה סיפור של אהבה מאוכזבת
אהבה כו כואבת ,
והסוף ? צריך להיות אינשאללה טוב " .

המכתב הזה היה מונח על המיטה שלי .
הוא בערך המכתב ה4 ששון כותב לי .
המכתב הרביעי אחרי שנפרדנו .
באף אחד מהמכתבים לא היה כתוב משהו בסגנון : " אני רוצה שנחזור " או " את לא מתגעגעת אליי ? " – זה לא היה מכתבים מהסוג הזה .
הוא פשוט דאג להזכיר לי כמה טוב היה לנו יחד … כמה אהבנו .
אבל במכתב הזה היה משהו שונה .
ההרגשה בו …
" עוד תשובי אליי , ונמשיך כך יחדיו
אל אותם הימים – אפורים וורודים " .
זה היה מוזר שהוא כתב , שאני עוד יחזור אליו … ושנמשיך ביחד .
הפכתי את הנייר , ומאחורה היה כתוב עוד משהו … בקטן :

זה כ"כ מוזר …
סופסוף מצאתי שיר , שיר שלא אני כתבתי , שיר שמישהו אחר כתב – והוא מתאר בדיוק את הרגשות שלי . את הרגשות שלי אלייך .
הוא מסביר כמה את יפה בעיני , וכמה טוב היה לי איתך .
חח אפילו את השם שלך יש בו .
הוא מסביר כמה טוב היה לנו ביחד , וכמה זה נהרס מרוב אהבה …
אהבה נהרסת מאהבה .
אני שומע את השיר הזה כבר שבועיים רצוף בערך , ושואל את עצמי שאלה אחת …
ועכשיו אני ישאל את אותה שאלה אותך ,
כי נמאס לי לסבול אלינור . נמאס לי לחשוב עלייך , ולדעת שגם את יושבת באיזשהו מקום וחושבת עליי , נמאס לי לחשוב שהכאב לא עוזב את שנינו …
אז , תחשבי חיובי [: , אבל … בשיא הכנות ,
אלינור , את לא חושבת שגם הסוף של הסיפור שלנו צריך להיות [בע"ה] טוב ?
שון .

שנה לפני … :
הלכתי במסדרונות של ביה"ס .
איחרתי כמעט ברבע שעה .
הכל בגלל השיחה המפגרת הזאת .
דיברתי למנהלת קצת לא יפה , אז הזמינו את אימא שלי לשיחה .
נכנסתי לאחת הכיתות , שבה למדה ההקבצה שלי בערבית .
" איפה היית עד עכשיו ? " המורה שאלה בעצבים .
היה ברור שהשיעור מתנהל כרגיל , ואף אחד מהתלמידים לא מקשיב לה … כרגיל .
" אצל המנהלת " עניתי .
"קרה משהו?" היא המשיכה לתחקר .
אני לא אחת כזאת , שההורים שלה מבלים הרבה אצל המנהלת .
ההפך , הייתי תלמידה די טובה .
עם מעט רצון , ועם הרבה שנאה לבי"ס שלי , אבל ברוך השם יש שכל .
"סתם … היא הזמינה את אימא שלי לשיחה "
"אמא שלך הייתה פה ? " היא שאלה נדהמת .
"כן … למה ? "
"סתם … חבל שלא אמרת .
היה שיפור גדול בזמן האחרון , היא בטח הייתה שמחה לדעת את זה "
חייכתי . טוב לדעת שיש מורות שלא כואב להן בלב לחלק מחמאה לתלמידה [;
" לא נורא , פעם הבאה " אמרתי בחיוך .
" בסדר . לכי למקום מתוקה . " אמרה .
בתחילת שנה הייתי בלגניסטית גם , כמו כולם בהקבצה . אבל בחצי שנה האחרונה ,השתפרתי.
הלכתי להתיישב במקום שלי ליד רז .
" היי מאמי … איך הלך ? " שאלה בפרצוף מודאג .
רז הייתה חברה די טובה שלי .
לא יפה במיוחד , אבל הכי תומכת ואוהבת שאפשר [:
עם תלתלים שחורים ארוכים עד סוף הגב … לא רזה לא שמנה … באמצע כזה .
לא מתאפרת , בלי פירסינגים … ילדה טובה שכזאת .
"בסדר , יענו את יודעת … ניסתה להפיל ת' אשמה עליי . בקטנה " .
"סתם שרמוטה , העיקר שאימא שלך לא כעסה "
"כן … היא לקחה את זה בסבבה " אמרתי .
במשך כל השיעור החיוך לא ירד לי מהפנים . הייתי הבנאדם הכי מאושר בעולם .
וללימודים ? לא היה שום קשר לזה …
גלית , חברה אחרת שלי , שישבה שולחן לפנינו , הסתובבה אליי ואמרה :
" אז מה אלוש ? מה את כ"כ מאושרת היום ? "
גלית הייתה גבוה … עם גוף בערך כמו של רז , ותלתלים חומים עד אמצע הגב .
היה לה גם גשר , ויותר מדי חוש הומור … חח
אי אפשר להיות איתה יותר מדקה ולא להתפקע .
ויש לה יכולות מיוחדת להוציא בני אדם מדיכאון , לפחות אותי D ;
" חח אסור ? " שאלתי מתגרה .
" חח מותר אלוש , תמיד מותר [:
שפכי "
"סתם … היום אני ושון 4 חודשים ביחד " אמרתי בחיוך (:
" יא אלי באמת ? לא זכרתי …
רגע נכון , התאריך שלכם זה 13.10 … והיום , 13.02 יואו מזל טוב !!! " רז התחילה לדבר שטויות מרוב התרגשות .
" יואו , תרגיעי משוגעת , גנבת לילדה את כל השמחה " גלית אמרה וצחקנו .
המורה העירה לנו … אז גלית הסתובבה חזרה ,
ואני ורז חזרנו להעתיק מהלוח .

היום נגמר מהר , יום שני זה יום קצר , הכי טוב [:
התאספנו כל הבנות , אני הלכתי מאחורה עם החברה הכי טובה שלי , קים (:
[ רזה , תלתלים שחורים עד אמצע הגב , ילדה די יפה … ואני והיא ? אשכרה פיצול של בנאדם אחד , חח … אי אפשר להפריד בנינו 555 ]
דיברנו על סתם שטויות … על ה 'יותר מדי מבחנים' שיש לנו ,ובאמת יש יותר מדי , וגם על ההופעה שרצינו ללכת אליה יום חמישי .
יצאנו אחרונות מהשער , ואני ? הולכת שמבטי ברצפה , שלפתע קים תפסה לי את היד חזק
" מה ? שוב סחרחורת ? " אמרתי בבהלה והבטתי בה . היא נראתה לגמרי בסדר .
לקים והאמת שגם לי , יש הרבה סחרחורות ובחילות בזמן האחרון .
אבל אצלה זה מפחיד , היא אשכרה כמעט מתעלפת .
היא נאחזת במשהו כ"כ חזק , רק בשביל לא ליפול . אצלי זה אחרת …
" אלינור תראי " אמרה והביטה לכיוון השער … הסתכלתי גם אני ,
וחיכתה לי הפתעה .
עמדו שם שתי ידידות ממש טובות של שון , קורל ומאי .
[קורל : יפה … שער חום דבש עם גוונים בלונדינים עליו ,
גוף יפה … ילדה יפה בכללי . יפה במבט ראשון … יורד ממנה קצת במבט שני .
מאי : שיער שטני , תלתלים ארוכים , עיניים תכלת משהו נדיר . גוף יפה .
יפה גם במבט שני חח D: ]
הן התקרבו אליי בחיוך , הביאו לי נשיקה בלחי ואמרו "היי " .
בשביל האמת ? הן תמיד היו נראות צבועות בעיני . ז'תומרת , הן שיחקו אותה בסדר איתי בשביל שון … אבל ידעתי שהן לא מתות עליי .
אבל אין מה לדאוג , זה הדדי =]
קים לא אהבה אותן במיוחד , היה לה פעם סכסוך עם מאי , אז היא העדיפה להתרחק … בכל זאת , ילדה בת 16 .
" אני מחכה לך בחוץ " לחשה לי באוזן ויצאה החוצה לשאר החברות שלי .
"מה אתן עושות פה ? " שאלתי בחיוך .
לא מזויף , למען האמת , כי ידעתי שהן באו בגלל שון … כפרה עליו [:
נמחק להן קצת החיוך …
"אממ , תשמעי , " מאי התחילה . או לפחות ניסתה .
"אבי בבית חולים " קורל אמרה במהירות .
אבי היה החבר הכי טוב של שון , הם חברים מגיל 4 בערך …
הוא אשכרה הילד הכי חמוד שאני מכירה .
תמיד עם קוצים , חתיך א-ש … ותמיד רצה את ה-הכי טוב בשביל שון .
הוא גם די אהב אותי , לעומת קורל ומאי.
"מה זאת אומרת ? " שאלתי , מופתעת מדי .
" הוא הלך מכות עם יוני … יוני אבוטבול … וזה נגמר בדקירה .
הוא בבית חולים עכשיו , והמצב לא כזה טוב .
שון איתו שם … חשבנו שתרצי לדעת " . מאי אמרה
אבי היה מסוג האנשים האלה שהולכים הרבה מכות .
הכבוד שלו , ושל האנשים שהוא אוהב , זה קדוש בעיניו . הוא לא ייתן לאיש לשחק עם זה .
יוני אבוטבול לעומתו … קצת יותר גרוע .
הוא יעני העבריין של העיר שלנו . והוא קצת יותר מסוכן .
לא הייתי כ"כ מופתעת .
הרי מפגישה אחת קטנה של אבי ויוני אבוטבול , שום דבר טוב לא היה יכול לצאת .
"אני … אני … " גמגמתי .
מה לעזאזל אני אמורה לומר עכשיו ?
רציתי פעם אחת לומר את הדבר הנכון כדאי להוכיח להן שהחבורה שלהם חשובה לי , אפילו שהם יותר גדולים ממני בשנתיים , ואפילו שרובם לא היו בעד הקשר שלי עם שון .
רציתי פשוט למצוא משפט אחד … שלא יאכזב אף אחד מהם :
" אני רק יחזור הביתה , יחליף בגדים ויבוא לשם עוד איזה חצי שעה טוב ? "
משום-מה זה המשפט שיצא לי .
"בסדר מאמי … תודה " קורל אמרה .
היא נהייתה נחמדה אליי בזמן האחרון ,
"חכי רגע " מאי אמרה .
הסתובבתי אליהן ,
"תקשיבי … אנחנו הולכות להביא לו כמה דברים מהבית . לאבי .
אז נוכל גם להיפגש ולתפוס מונית לשם ביחד, לא ? אם את רוצה … "
הייתי מופתעת מההצעה . מאי בד"כ הייתה מהבנות האלה, שרוב הזמן נותנות לך הרגשה שאם החיים שלך היו תלויים בהן , הלכו קפוט החיים … אתם מבינים ?
בכל מקרה ,
" כן , תודה " אמרתי בחיוך .
הסתובבתי שוב והתקדמתי לעבר החברות שלי . הלכנו ביחד הביתה .
סיפרתי להן בדרך מה היה .
הן לא אמרו דבר . רק קים אמרה לי " אם את או שון צריכים משהו..רק תגידו "
והיא גם שאלה אם אני רוצה שהיא תבוא איתי , אבל אמרתי שלא צריך .
הגעתי הביתה .
התקלחתי והחלפתי בגדים . אפילו לא אכלתי .
שהייתי מוכנה , נזכרתי שאין לי בכלל את המספר שלהן , לא של מאי ולא של קורל …
פתחתי את הדלת , בשביל לצאת החוצה , והוא עמד בפתח . עם היד מורמת , כאילו בדיוק בא לדפוק בדלת .
העיניים שלו היו אדומות , והוא היה נראה כ"כ חלש , אבל הוא פשוט עמד שם .
ראיתי שהוא מחזיק משהו מאחוריי הגב .
זה היה שון … שון שלי .
הוא הוציא את היד מאחוריי גבו , ובידו החזיק ורד .
ורד אדום ויפה … 3>
הוא השיט לי את הורד וחייך אליי , את החיוך הכי גדול שיכל להוציא בהתאם למצב .
חיבקתי אותו חיבוק ארוך … הרגשתי שהוא רועד .
נפרדנו מהחיבוק , והסתכלנו אחד על השני .
זה נשמע כ"כ אדיוטי , שילדה בת 14 , יכולה לאהוב כ"כ הרבה בחור בן 16 .
אבל זה פשוט ככה .
" את צריכה ללכת ? " שאל , בדיוק שקלט שלפני רגע עמדתי לצאת מהבית .
"כן , לבית חולים … אלייך " אמרתי .
"חח נשמה שלי " אמר וליטף לי את הלחי .
"רציתי לבוא עם קורל ומאי … אבל שחכתי שאין לי את המספר שלהן "
"זה בסדר ,דיברתי איתן הרגע .
הן מחכות לנו בפינה "
אמר .
"אז ידעת שאני צריכה לבוא ? " אמרתי וצחקתי .
"ידעתי …. ידעתי שתבואי " .

נעלתי את הבית , והלכנו , יד ביד , אל קורל ומאי .
הורד היה ביד השנייה שלי .
הוא לא רצה כ"כ לספר לי מה בדיוק היה … הוא רק אמר שהם רבו , ושזה נגמר ככה .
הוא אמר שאבי בסדר עכשיו … שהמצב שלו התייצב .
ושמחכים שהוא יתעורר , ואז יתנו לנו להיכנס לבקר אותו .
פגשנו את מאי וקורל בפינה של הרחוב , ותפסנו מונית .
" תשבי איתן מאחורה טוב נסיכה ? " אמר לי בדאגה .
הוא שם לב ששלושתנו לא הכי אוהבות אחת את השנייה .
"כן מאמי , בטח " אמרתי . הוא התיישב מקדימה .
בדרך הם דיברו שלושתם … שתקתי .
קורל סיפרה שהן הביאו לאבי בגדים , ואת הפלאפון שלו , ועוד כמה שטויות …
אני רק הבטתי החוצה מהחלון ושאלתי את עצמי
'איך יכול להיות שככה היום הזה נמשך ?
אני ושון ביחד …בדרך לבית חולים "
באמצע הנסיעה , שון הושיט את ידו לאחור , והחזיק את ידי .
מאי שמה לב … היא הרימה את מבטה אל שון וחייכה אליו. גם הוא חייך אליה .
כשהגענו , שון דאג לסחוב את הדברים שהבנות הביאו ,,
וגם לחבק אותי ביד השנייה .. כל הדרך , עד החדר של אבי .
ראינו את ההורים שלו בחוץ , והם אמרו שכבר מותר להיכנס … שכל החברים בפנים ,
נכנסו , אבי שכב שם , על מיטת ביה"ח … ועדיין היה יפה כרגיל .
שון הרפה ממני לשנייה , וישר רץ לחבק אותו .
" די אחי , מה יחשבו עלינו ?! " אבי צחק ששון חיבק אותו .
כולם צחקו בעצם … איך שגם במצב הכי קשה , הכל צחוק אצל אבי .
שון , שצחק גם כן , התרומם מאבי , ויכולנו לראות שהעיניים שלו אדומות… כמעט ירדו לו דמעות מרוב שמחה . החבר הכי טוב שלו כמעט נאבד לו .
אבל לא , הוא עדיין פה .
גם קורל ומאי התקרבו ונשקו לאבי בלחי .
מסביבו היה מעגל של אנשים ,
חוץ מקורל מאי שון ואני , היו עוד איזה 6 בנים בערך … ו2 בנות .
אחת מהן ישבה על כיסא קרוב למיטה של אבי , ולא הרפתה מידו . ראו שהיא אחת שעבר עליה יום כבד מדי .
הכרתי אותה בפנייה … קראו לה תמר .
היא הייתה החברה של אבי .
אח"כ שון שנעמד לידי התכופף אליה ונשק על הלחי . היא חייכה אליו .
ישבנו שם כולנו ושתקנו … מביטים באבי .
" אלינור!! " אבי צעק לפתע , כולנו קפצנו מרוב בהלה .
"מה משוגע ? " אמרתי וצחקתי .
"לא בכבוד שלך להגיד שלום משוגעת ? "
ככה אני והוא … משוגע ומשוגעת . חח שני חולי נפש קטנים .
הלכתי אליו וחיבקתי אותו גם .
אני אף פעם לא הבאתי לו נשיקה בלחי … זה הרגיש לי מוזר ככה , ליד שון .
אפילו שזה כולה נשיקה בלחי . נו מה לעשות, ילדה קטנה .
שבי , אמר ופינה לי קצת מקום על המיטה שלו . התיישבתי לידו .
חברה שלו הביטה בי במבט קצת כועס ,… אבל מה כבר יכולתי לעשות ?
בשנייה אחת היא פשוט הרפתה מהיד של אבי , קמה מהכיסא ויצאה מהחדר בעצבים .
"מה יש לה ? " אבי אמר מופתע.
שון יצא ישר אחריה …
"שנייה … אני ילך לבדוק " אמרתי אחרי כמה שניות .
פתחתי את הדלת של החדר ,
וראיתי אותה בוכה , ששון שם יד על כתפה . הם דיברו כמה שניות .. ואח"כ התחבקו .
יצאתי אליהם …
"היי " אמרתי והסתכלתי עליה .
היא לא ענתה .
"הכל בסדר ? " שאלתי .
היא לא ענתה לי .. היא רק הביטה בשון ואמרה ,
"בואו נחזור "
היא נכנסה ראשונה לחדר … אבי ישר התרומם אליה וחיבק אותה .
היא בכתה על כתפו .
שון ואני נשארנו קרובים .
תמר התיישבה הפעם על המיטה ליד אבי , והביאה לי ולשון את הכיסא .
שון ישב , והושיב אותי עליו .
כל החבר'ה התחילו לדבר…ואני הרגשתי קצת לא קשורה .
לא באמת הקשבתי , הייתי שקועה במחשבות, וביד של שון שליטפה לי את הגב בעדינות .
מעלה ומטה . מעלה ומטה . מעלה ומטה .
לפתע שמעתי צעקות ,
הם תמיד איכשהו באמצע השיחה היו מגיעים לצעקות … זה גרם לי יותר להתרכז :
"אל תדאג אחי ,
מילה שלנו שזה לא יעבור לו בשתיקה " שון אמר .
שנאתי את זה . את המשחקי כבוד המעצבנים שלהם . שנאתי את זה שהוא מסכן את החיים שלו בשביל דבר שכבר קרה … פשוט שנאתי .
אבל זה היה שון … ולא הייתה לי שום כוונה לשנות אותו .

בערך ב7 בערב כבר , ההורים שלי ביקשו בטלפון שאני יחזור .
הם לא הכירו כ"כ את שון , אבל לא אהבו לשמוע עליו …
הם ידעו שקיים איזשהו 'שון' , ושהוא לא בשבילי . זה הכל .
נפרדתי מאבי , ומשאר החבר'ה שם … והוא בא איתי החוצה ,
"זה בסדר מאמי … תישאר " אמרתי .
"אני יחזור אל תדאגי
אני לא מסכים שתלכי לבד "
-טוב אבא –
" נו שון אני לא ילדה קטנה … תחזור זה בסדר, באמת "
הוא הסתכל עליי , מופתע מזה שאני שוברת את המילה שלו , בד"כ אני מקשיבה לו , כי הוא אשכרה תמיד יודע מה טוב בשבילי … תמיד .
" מה קרה עכשיו גם אסור לי ללוות את חברה שלי ? "
אני לא יודעת למה , אבל הרגשתי חסרת כוחות .
כעסתי עליו ,פשוט בלי סיבה.
וידעתי שאם אני יענה לו בכלל… זה יתפתח לריב . כי הוא צודק .
ושהוא צודק ? אין מצב שהוא יוריד את הראש ויוותר .
זלגה לי דמעה מהעין . דמעה אחת יחידה .
הוא התקרב אליי , ניגב אותה , ונישק אותי על השפתיים בעדינות .
" מה יש לך נסיכה ? " שאל .
הוא ליטף את הפנים שלי … והרגיע אותי , כמו שרק הוא יודע .
" אני לא יודעת " עניתי בפשטות .
הוא נשאר קרוב אליי , עדיין מריח את הריח שלי , ומנשק אותי שוב בעדינות .
"חכי לי פה שנייה טוב ? "
לפני שהספקתי להבין לאן הוא הולך , הוא כבר נעלם לי חזרה לתוך החדר של אבי .
אחרי דקה בערך הוא יצא , עם הפלאפון והמפתחות שלו ביד .
חייכתי .
זה היה מוזר בעיני … שהוא מוכן לעזוב את החבר הכי טוב שלו בשביל בחורה .
גם כשרק הכרנו , והוא התחיל איתי , אבי ושאר הבנים שהיו איתו ביקשו ממנו לבוא איתם …
אבל הוא לא הסכים . אמר להם שהוא נשאר פה איתי ועם חברות שלי , ושהם נשארים איתו .
" חבר מניאק ,
מפקיר אותי בשביל בחורה אה ? " אבי היה מסתלבט עליו .
היינו בדרך ליציאה מבית החולים , שנתקלנו בזוג בסביבות גיל ה45 .
"היי שון , מה שלומך ? " האישה אמרה .
"ברוך השם , מאיתכם ? " הוא שאל .
"מסתדרים אתה יודע … " ענה האיש .
האישה הביטה בי וחייכה ,
"החברה ? " שאלה .
"כן " שון אמרה בגאווה , שם עליי יד … ונישק אותי בלחי .
– אח אח, בניייייייים D: –
" תכירו … אלינור , הנסיכה שלי (:
אלה אלונה ועמי , ההורים של אבי "
-הייתי צריכה לנחש נכון ?! D:
" אהלן " אמרתי בחיוך .
"אז מה … כמה זמן אתם ביחד ? "
" 4 חודשים … היום בדיוק " אמר .
הבנתי את זה גם לפי הורד , אבל פתאום קלטתי שהוא אשכרה זכר … !
" מזל טוב .
בת כמה את אלינור ? " אלונה המשיכה לחקור … זה נשמע מצחיק מהצד אה ? זה היה מפדח .
ൖ "
שניהם חייכו . הם לקחו את זה כ"כ בסבבה … לא כמו ההורים שלי .
או אבא שלי לפחות .
"אז מה … אתה הולך ? " אבא של אבי ,עמי, שאל .
ראיתי ששון מרגיש על זה רע פתאום … וידעתי שהוא עושה את זה, בשבילי .
ההורים של אבי נראה קצת מאוכזבים כששון ענה :
" כן … אני חייב לזוז … אבל אני יחזור מחר מהבוקר "
נפרדנו מהם , והם אמרו שהם שמחו להכיר אותי … ושנתראה כבר.
הרגשתי רע עם עצמי פתאום … אבי הלך למות . וידעתי על זה רק שהכל כבר היה בסדר .
לא יכולתי לתאר לעצמי מה עבר על שון אפילו \:
ועכשיו , הכל בסדר ברוך השם עם אבי , ואני לוקחת את שון איתי …
מה לעזאזל אני עושה ?!
כבר היינו בחוץ … ביציאה מבית החולים , ובדיוק ירדנו בשביל לתפוס מונית , כשלפתע העולם התהפך אל מול עיני . ראיתי הכל אחרת .
תפסתי לשון את ידו בחוזקה ;
"מה ? " הוא הביט בי מופתע . העיניים שלנו הצטלבו … הייתי שקופה למולו. והוא למולי .
לא יודעת מה זה אומר , כנראה שככה זה אהבה … (:
"לא , אני לא יכולה לעשות את זה " אמרתי והבטתי לו עמוק בתוך עיניו .
"לעשות מה ? " הוא נשאר בהלם ,
"אתה נשאר פה שון , לא מעניין אותי כלום … ! "
הוא לא נראה כ"כ מופתע פתאום .
עלה לו חיוך על הפנים ,
והוא חיבק אותי .
"אני רוצה להיות איתך " הוא לחש לי באוזן ,
" אל תדאג … יש לך את כל החיים להיות איתי "
עניתי לו .
כ ל ה ח י י ם ל ה י ו ת א י ת י .
שנפרדנו מהחיבוק הזה , הרגשתי מוזר . הרגשתי כאילו אני לא מעריכה אפילו את כל האושר הזה שיש לי … עם הבנאדם הכי מיוחד עלי האדמות .
הוא מיוחד באופי שלו , וביופי שלו, ובאהבה המקסימה שהוא נותן לי (:
"תשמעי " הוא אמר ,
"אני שומעת " עניתי במהירות
הוא חייך אליי וצחק בקטנה כזה ,
"אני … " הוא גמגם , "אני יזמין לך מונית טוב ? אני לא רוצה שתיסעי עם סתם מישהו "
"בסדר מאמי … " עניתי בחיוך .
"ומחר .. את תבואי ? " הוא שאל , כאילו ביקש את זה.
הסתכלתי עליו …
"כן , אני יבוא .
רוצה נלך ביחד ישר אחרי בצפר ? "
"לא … אני לא חושב שאני ילך לבצפר מחר ,
אני יהיה פה מהבוקר "
כעסתי שהוא לא רצה ללכת לבי"ס, כי הוא אשכרה מהבנים האלה שכל יום מוצאים תירוץ חדש בשביל להבריז ,אבל גם הבנתי אותו .
אם לקים/ עדי / ספיר (חס וחלילה טפו טפו טפו ) היה קורה משהו …
"טוב " עניתי בפשטות .
הוא הזמין לי מונית , חיכה איתי …
כשעליתי למונית מאחורה , ראיתי אותו מדבר עם הנהג … מסביר לו בדיוק לאן לקחת אותי ,
הוא גם הוציא שטרות מהכיס האחורי ושילם לו ,
ואז אמר לו " אהה אחי ? ובלי שטויות … ותבדוק שהיא נכנסת הביתה טוב ? "
צחקתי ממנו ,
"שון עוף למעלה " אמרתי לו בצחוק ,
הוא הדביק לי נשיקה על הלחי ועלה … ואני נשארתי עם חיוך [:
הנהג לא דיבר הרבה בדרך , רק אמר :
" דאגן קצת חבר שלך , לא ? "
" חח קצת "
הוא הביט במראה שלו , הסתכל עליי , ואז חייך ואמר :
"זה טוב ככה ,
תעריכי את זה … לא כולם דואגים כמוהו " ואני חייכתי גם כן .
שאר הנסיעה עברה בשקט … ברדיו התנגן השיר של עברי לידר :

"וכשהשמש נמחקת בשמיים
והלב מטפטף לי דרך העיניים החומות
אז אני זוכר שיש ידיים שרוצות אותי קרוב
אני יודע שזכיתי לאהוב

וכשהרוח אחרי הצהריים
היא מפזרת ענפים קטנים ובנתיים זה נעים
אז אני זוכר שיש עיניים שרואות אותי קרוב
ואני יודע שזכיתי לאהוב
אני יודע שזכיתי לאהוב

וכשהשמש יוצאת מעל המים
ומתחיל עוד יום אפור ובנתיים אין סיבה
אז אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב
אני יודע שזכיתי לאהוב
אני זוכר שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב
ואני יודע שזכיתי לאהוב "

הגעתי הביתה , הנהג באמת בדק שנכנסתי והכל בסדר .
עברתי במחשב ,
היו כמה הודעות באייסי , עניתי רק לקים:
KIM ( ) :
אלי ?
אלינור הנסיכה ( ):
אה קימי ?
KIM ( ) :
איך אבי ?
אלינור הנסיכה ( ):
בסדר , המצב שלו בסדר בינתיים .
כל החבר'ה שם נראים עייפים אחושרמוטה
KIM ( ) :
ושון בסדר ?
אלינור הנסיכה ( ):
ברוך ה' …
KIM ( ) :
מחר את הולכת גם ?
אלינור הנסיכה ( ):
אמרתי לשון שאני יבוא .
KIM ( ) :
לבוא איתך ?
אלינור הנסיכה ( ):
מה שאת רוצה מאמי ,
קימי אני עפה לישון … אני מתה מעייפות
נדבר מחר [:
KIM ( ) :
טוב , לילה טוב :-*

כתבתי אווי :
" "אני זוכרת שיש שפתיים שרוצות אותי קרוב ,
ואני יודעת שזכיתי לאהוב " (:

כנראה יושנת ,
קים ? תודה על הכל "

אני ושון לא היינו כותבים אחד את השני אף פעם … נגד עין הרע ,
שטויות , אני יודעת , אבל ככה העדפנו .
הוא יודע שאני אוהבת אותו גם אם הוא לא באווי שלי , ואני יודעת בדיוק אותו דבר .
כנ"ל לגבי רוב האנשים שאני אוהבת …
אני מראה את האהבה שלי בדרכים שונות .
קים ? זה משהו אחר ,
הרבה אנשים קינאו בנו , ניסו להפריד בנינו ולהרוס ת'חברות , מאי ? הייתה אחת מהן לדוגמה .
אהבנו לרשום אחת את השנייה …
להוכיח לעולם שאנחנו עוד חברות כל יום שעובר , וששום דבר לא יצליח להפריד בנינו .
החלפתי לפיג'מה , הורדתי את האיפור ואספתי ת' שיער .
נשכבתי במיטה שלי , בחדר שלי , שהיא הייתה אחת מתוך 3 מקומות שבהם הרגשתי הכי מוגנת בעולם . בתוכה , בתוך חיקה של אמא , ובתוך זרועותיו של שון (:
חשבתי טיפה על היום שעבר , 13.02 – 4 חודשים עם שון עברו לי כ"כ מהר …
עצמתי את עיני , ובשניות ספורות פשוט נרדמתי .

——————-
כבר כלללללל הפרקים כתובים אז רק תגיבו בבקשה=]