פרק כפול!! 18+19 DON\'T WAKE ME UP

-מנקודת מבט של רובי

-"אתה הולך אחריה כמו כלב." אמרתי, מבלי לחשוב פעמיים מה בכלל אמרתי.
-"יש לי ברירה? התינוק שלי בתוכה." אמר מייק, נראה בעקרון כמתגאה.
-"אתה בטוח שהתינוק בכלל שלך?" אמרתי, והיה נראה כי למייק נתקע גוש בגרון.
-"למה מה את יודעת?" אמר, מנסה לא להביט בי.
-"אני לא יודעת כלום, סה"כ שאלתי." אמרתי, מגלגלת עיניים ומכווצת את אפי.
-"טוב, נעביר נושא. מה איתך ועם עלמה?" שאל לפתע ולא ידעתי איך לקבור את עצמי ואיפה.
-"למה מה אתה יודע?" שאלתי, מחקה אותו.
-"אני לא יודע כלום, אני שואל בגלל שראיתי" אמר, וחיכה שאני אענה.
-"טוב נו, אנחנו ביחד, עוד בערך מסוף הסימסטר הראשון. לא יודעת אם זה ימשך עוד הרבה זמן, אבל זה בעקרון מה שקורה עכשיו. עוד שאלות?" שאלתי, מחייכת חיוך ציני חסר שינים,
-"לא, זה כל מה שרציתי לדעת" אמר, ושם את ידו סביב צווארי.

-מנקודת מבט של אנה

רוב השיעורים שלנו ביחד, שלי ושל קים, משפטים וניהול עסקים מתחברים אחד לשני כמו לא יודעת מה.
התכנסנו באולם הגדול והתיישבנו בשורה החמישית באמצע, ומשמאלי ישב מישהו שלא ראיתי מעולם, שיערו היה שחור ועיניו כחולות בוהקות והן נצצו בעודו מסתכל על כל מקור אור אפשרי, נשכתי את השפה התחתונה והוא הסתובב אליי.

-"את עושה ככה לכל הבחורים?" שאל בלי להסס והוסיף חיוך.
-"אני..אני..כאילו.." התחלתי לגמגם ורציתי לקבור את עצמי איפה שהוא.
-"לא לכולם, רק לטובים ביותר" אמרה קים שצוטטה לנו בצד,
-"אני דווקא אוהב את זה, אני תומר-תום, איך שנוח לך"
-"ואני אנבל, אנה, איך שנוח לך" חייכתי גם אני והוא פרץ בצחוק מתגלגל.
-"מה אתה צוחק?" אמרתי, וחיוכי נהפך לרחב יותר והרגשתי את הלב שלי דופק במהירות עוצמתית.
-"שתדעי שיש לך חיוך אלוהי" אמר, ולאחר מכן המרצה כבר החל לדבר.

כעבור בערך שעה, יצאתי מהאולם ביחד עם תום וקים לכיוון הקפיטריה, ומולנו נגלה מחזה, באמצע הקפיטרייה עמדו מייק ואדלייה, היה נראה שהם עוד שניה יהרגו אחד את השני, נגשתי אליהם על מנת לגלות מה קרה.
-"וואו, מה קורה אתכם?" שאלתי, מנסה להרגיע את מייק,
-"זה לא יכול להיות התינוק שלי!! זה לא יכול להיות התינוק שלי!!" הוא צעק ומעיף את ידי ממנו,
-"היא שכבה עם עוד מישהו באותו יום, היא הייתה על סמים כל היום ההוא!!" צעק והצביעה על אדלייה שהשפילה מבט,
-"למה את שותקת? זה נכון מה שהוא אומר?" שאלתי, והיא אפילו לא הרימה את ראשה על מנת לענות לי,
-"תעני לי!!" צעקתי, מרוב שנגמרה לי הסבלנות.
-"אני לא אמרתי כי לא רציתי לפגוע בך, אנה. שכבתי עם מייק בבוקר ועם דילן בערב, אני לא יודעת ממי התינוק. חבל שהפכת את העניין מפשוט למסובך, מייק. בעצם, לפני שעשית את הסצנה הזאת החיים שלי ושלך היו הרוסים, ועכשיו גם של דילן, וגם לאנה נהרס הסיכוי לחזור לדילן. עוד יותר עצוב, שאם התינוק הזה שלך, באמת חבל שערבנו בזה את דילן ואנה, לא ככה?" שאלה אדלייה בעודה צעקה כל מילה ומילה, ולא שכחה לחייך חיוך שטני.
הרגשתי איך הדמעות עולות, שקט שרר בקפיטרייה, שקט מוחלט.
-"ומה תעשו עכשיו? הא?" שאלה, ושמה את ידייה על המותניים, נשמתי עמוקות וכנראה שקים הייתה פחות סבלנית ממני, ונתנה לאדלייה סטירה, שנשמעה בכל הקפיטרייה.

-מנקודת מבט של קים
-"עכשיו תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, זה לא איום, שלא תחשבי שיש לי עצבים לאיים עלייך, אבל זה פשוט אזהרה, שמעכשיו אני שמה פס אחד גדול על זה שאת בהריון ואני אעשה הכל שהחיים שלך יהרסו, אז בואי נגיד שאת כבר יכולה לארוז ולדפוק חיוך שטני לכל מי שיקבל אותך. את התעסקת עם האנשים הלא נכונים, ופשוט תגידי תודה על זה שאנה יכולה להתאפק ולא להחטיף לך, אבל תזכרי, אני לא אנה." אמרתי, וחייכתי בדיוק אותו חיוך שאדלייה חייכה, היא השפילה מבט בעודי אמרתי את דבריי ולאחר מכן הרימה את ראשה ואמרה, "שיהיה לך בהצלחה להרוס לי את החיים, קים. אני כבר הצלחתי להרוס את שלך, בנתיים זה אחד אפס." חייכה, והלכה משם, עכשיו באמת התחילה מלחמה.
רצתי לפרופסור, שבעצם בזכותו אני פה, והחלטתי אם כבר להרוס לאדלייה את החיים, אז לפחות לא להרוס את שלי על הדרך.
-"אני..אני מפריעה?" שאלתי בקול תמים,
-"לא קים, תכנסי, אני בדיוק עובר על מסמכים לא חשובים. במה לעזור?" שאל, וישר עזב את מסמכיו והתרכז בי,
-"העניין הוא כזה..אתה יודע שאני לא בקשר טוב עם אדלייה, אבל השיחה שלה עם מייק התחילה להדאיג אותי. אכלתי ארוחת צהריים ביחד עם אנה ופתאום אדלייה ומייק התחילו לצעוק, אדלייה אמרה שהתנאים באוניברסיטה לא מתאימים לה ושהיא מוכנה לתבוע את כולכם כי אתם לא מתייחסים אליה הוגן, ומייק אמר שאם היא תעשה את זה הוא ידאג שהיא תסבול כל חייה. אני לא יכולה לראות אותם רבים, בכל זאת, אני ואדלייה היינו כמו אחיות. אני חושבת שאולי כדאי להסביר לה, שמנקודת מבט שלכם לא מתאים לה להיות פה בתקופת הריון ומוטב שהיא תנוח בביתה,לא ?" אמרתי, מנסה לעשות פנים כאלה דאגניות שהוא לא יוכל לסרב.
-"יש במילים שלך משהו, הדרכתי בהרצאות שקשורות לממשל, היא רק חיפשה תירוצים לא לבוא. אני אדבר עם המנהל ומחר אחזיר לך תשובה מה החלטנו." אמר הפרופסור וחייך, הודתי לו על ההקשבה וחזרתי לחדרי, מרגישה כבר את הניצחון בידיי.

-כעבור חודש

הבטתי במראה ואהבתי את מה שראיתי, שימלה שחורה וארוכה לאורך גופי וגבי היה חשוף, נעלי עקב שחורות מעוצבות במיוחד בשבילי, תסרוקת שלקחה שלוש שעות ואיפור מקצועי.
-"וואו, את כ"כ יפה!" אמרה אנה שיצאה מחדר האמבטיה בעודה עונדת את השרשרת שקנתה במיוחד לערב זה,
-"אנ..אני?" אמרתי בגמגום, "תסתכלי עלייך!!" אמרתי מופתעת ובקשתי ממנה לעשות סיבוב, היא לבשה שימלה בסגנון שלי, רק היא הייתה סטרפלס,קצרה וצמודה, היא לבשה נעלי פלטפורמה שישבו עלייה מושלם, והשיער השחור הארוך והחלק שלה פתאום נהפך להיות הבייביליס הכי מושלם שראיתי, והאיפור ערב שלה..הוא היה כ"כ יפה ומחמיא וכמובן עדין, כמו שאנה אוהבת.
-"את..את מושלמת!! אם אמו של תום לא תאהב אותך, אני אתחיל לפחד ממנה.." אמרתי ועדיין ממשיכה לחייך, התזנו את הבשמים האהובים עלינו על גופנו ויצאנו מהחדר, תום פגש אותנו ונישק את אנה ארוכות ולחש לה משהו לתוך האוזן שגרם לה לחייך את החיוך שלה, שאם לא תום, לא הייתי יודעת מתי היא הייתה מחייכת.

-פלשבאק, לפני כשלושה שבועות וארבעה ימים, אנה ותום, נקודת מבט כללית-

-"היא עזבה, אפילו אם התינוק של דילן, מה זה משנה? דילן לא פה, התינוק לא פה, אדלייה לא פה. אנה תפקחי עיניים!" צעק תום ואנה נשכבה עליו ודמעות עולות בעיניה,
-"קים גרמה לכך שאדלייה תעזוב ושאת תמשיכי הלאה, אם קים הצליחה גם את תצליחי, עכשיו קדימה, לא לבכות" אמר, והרים את ראשה בעזרת נגיעה עדינה בסנטרה, מבטיהם נפגשו ואז תום הבין, איך לגרום לאנה להמשיך הלאה ועשה את הצעד הראשון, הוא נישק אותה בעודו מעביר את ידו בשיערה, הנשיקה נמשכה כשניות ספורות ואנה התנתקה מתום ראשונה, "מה..מה אתה עושה?" אמרה ונרתעה לאחור, "רק אל תגידי לי שלא הרגשת את זה מהרגע הראשון שרק פגשת אותי" אמר תום מבלי להסס, אנה חייכה,אחרי שלושה ימים היא חייכה, ותום העז לנשק אותה שוב.

-סוף פלשבאק,נקודת מבט של קים

אנה בעצם ביקשה ממני לבוא כדאי לעלות נושאים לשיחה, השבתי בחיוב, הערב הזה מאוד חשוב לאנה, כי היא רוצה שלה ולתום יהיה משהו רציני.
הגענו למסעדה ואמו של תום כבר ישבה בשולחן השמור לנו לאותו הערב, תום נישק את אמו בלחי, אנה עמדה לעשות זאת גם אבל אמו הושיטה לה את ידה ואנה את שלה וניסתה לחייך, הנהנתי בראשי כ"היי" לאמו והתיישבנו, והמלצר כבר ניגש אלינו.
-"מה תרצו להזמין?" שאל וחייך,
-"אזמין פונדו גבינה, לשתייה מרגריטה." אמר תום וחייך,
-"סלט קוקטייל ופסטה בבקשה, לשתייה רק מים מוגזים קרים" אמרתי בחיוך חסר שיניים,
-"ואני ארצה כבד אווז צרוב ברוטב תאנים,יין אדום וקינמון, לשתייה גם מרגריטה" אמרה אנה בחיוך ומבטי נתקל באמו של תום, שהסתכלה על אנה בכזה גועל שאפילו אי אפשר היה לתאר.
-"סלט מליון דולר של יערות הכרמל, ושמעתי שהשרדונה אצלכם מצוין, אזמין בקבוק אחד." חייכה אמו של תום והמלצר אמר שבעוד כארבעים דקות ההזמנות יהיו מוכנות, ובנתיים הוא הגיש לכולנו את המשקאות.
-"אז אנה, עד כמה רחוק את מוכנה ללכת בשביל תום?" אמרה לפתע אמו של תום,
-"מה..מה זאת אומרת?" שאלה אנה, לוגמת מהמרגריטה.
-"את בטח שמעת כבר על הירושה של תום. הייתי רוצה לשמוע מי הוא תום בכלל בשבילך, והאם בחרת אותו רק בגלל הכסף." חייכה אמו של דומה ולגמה מהשרדנה שלוק יחסית גדול,
-"אמא, היא לא יודעת על הירושה.." אמר תום, מחייך מרוב המבוכה,
-"אוי, מצטערת שהעלתי את הנושא. טוב, אנה, אני חייבת לשאול, מה דעתך על ילדים?" אמרה אמו ואני נחנקתי מהקובית קרח הקטנטנה,
-"י..ילדים? גברת אלבין, אני ותום יוצאים רק חודש" חייכה אנה בנימוס, ומאז בעצם הערב החל להדרדר, ואחרי בערך שעתיים כשסיימנו לאכול ולשתות, חזרנו לאוניברסיטה ואמו של תום למלון קרוב. תום ואנה היו שיכורים, אני לא שתיתי כי אני נוהגת, הגענו לאוניברסיטה ותום הציע לאנה להשאר אצלו ללילה, אני רק חייכתי והלכתי בחזרה לחדרי.

-מנקודת מבט של אנה

הגענו לחדרו של תום שלהפתעתי, הבנים לא היו שם. החדר היה מלא בנירות ארומטיים שהיו היחידיים שהעירו את החדר ושתי המיטות היו מחוברות והיו נראות כמיטה זוגית אחת גדולה, דלת המרפסת בחדרם הייתה שקופה וענקית, ולכן היה לנו נוף לירח הענק והמלא לכוכבים, תום הדליק את המוזיקה וברקע היה השיר
"Chris Brown – Shouldve Kissed You"
תום העביר את ידו בגבי בצורה מצמררת, חייכתי אליו ונצמדתי לחזה שלו והסנפתי את ריחו שהיה כ"כ ממכר, הרמתי את ראשי והבטתי בעיניו של תום ונשקתי אותו, הוא תפס ברגלי והרים אותי עליו, שם אותי על המיטה בעודו מעליי, הורדתי את נעלי הפלטפורמה ותום הוריד ממני את השימלה והמשיך לנשק אותי, לא האמנתי שהוא הראשון שלי, לא האמנתי שזה קורה לי.

-בוקר

התעוררתי לשיר
"Rihanna – Stupid In Love "
כנראה שכחנו לכבות את המוזיקה אתמול בערב, כל החדר היה מואר מהאור שבא בגלל הדלת השקופה של המרפסת, גופי היה מכוסה בשמיכה לבנה ולהפתעתי האיפור לא נמרח אפילו טיפה מאתמול, קמתי מהמיטה והתמתחתי ובאותו הרגע גם תום התעורר, הוא השכיב אותי בחזרה ונישק אותי ארוכות, "בוקר טוב" לחש לי וקם מהמיטה, "תן לי חולצה ללבוש" אמרתי, קמה מהמיטה ולובשת תחתונים וחזיה, תום זרק לעברי חולצה ארוכה שבעודי לובשת אותה תום הדליק את הקומקום והכין לנו קפה, ישבנו במרפסת כשלפתע נזכרנו שיש לנו שיעור.
חזרתי לחדרי והתלבשתי במהירות, לקחתי את הספרים ורצתי לשיעור שלי, ולמזלי הרב הספקתי.
בקפיטרייה ישבנו כולנו, כשלפתע שמנו לב שריקי וגרייס לא פה, וכבר החלו הליחשושים, למרות שהקשר של אלכס וריקי נהיה הדבר הכי הדוק ואמיתי שיש.

-מנקודת המבט של ריקי

"תשבעי!!" צעקתי, בעודי מחפש את החולצה שלי,
"דיי כבר ריקי, נשבעתי שאני לא מספרת לאף אחד, כמה אפשר?" אמרה גרייס, מחפשת את החזיה שלה שהייתה ליד השאריות של המריחואנה.

-פלשבאק, אתמול בערב-

"לקחתם הכל?" שאל תום, שהיה לחוץ יותר מתמיד.
"אחי, תרגע, הכל יהיה בסדר" אמר מייק וצחק,
"אם הכל יהיה בסדר זאת תהיה הפעם הראשונה שלה..בקיצור, לכו כבר" אמר תום, ויצאנו מהחדר. הלכנו לבר הקרוב ושלחתי הודעה לאלכס, אם אני יכול לבוא לישון אצלה, אבל לה כבר היו תוכניות. התקשרתי לרובי ועלמה, מייק לגרייס והן באו. שתינו כמו שלא שתינו אף פעם, ואחרי כמה משחקים של סנוקר במצב לא שפוי כל אחד התפזר לצד אחר, ורק אני וגרייס הלכנו ביחד.
הלכנו לאט, ובסופו של דבר הגענו למן מקלט נטוש שהיו שם זרוקים בקבוקי בירה ושאריות של מריחואנה. ישבנו שם על אחת הספות וצחקנו, פשוט צחקנו בלי הפסקה, לבסוף, שכבנו, אני מצטער רק על זה שאני זוכר כל רגע מהלילה ההוא והבנתי שאני מרגיש משהו לגרייס, משהו גדול, כי הלילה היה מדהים.

-סוף פלשבאק

חזרנו לאוניברסיטה וגרייס כבר החלה להרגיש בחילה, אמרתי שאני אדבר איתה אח"כ, שלא יחשדו.

-כעבור ארבעה ימים, נקודת מבט של אנה-

"תצאי כבר מהאמבטיה, השיעור שלי עוד עשר דקות, שלך התבטל, נו אנה!!" צעקה קים, ואני כבר שכבתי על הריצפה עם הסכין גילוח ביד בשלולית של דם, ורק רציתי שהחיים האלה יגמרו.
למרות שכבר הייתי מחוסרת הכרה, שמעתי את הדלת נפתחת וקול צרחה נשמע מפיה של אנה, שמעתי איך המקל הקטן ההוא שרשום עליו "חיובי" נלקח מהרצפה, ואיך קים מחייגת במהירות לבית החולים.

כשהתעוררתי, ראיתי הכל לבן. ראיתי את הצינורות שמחוברים לשתי ידיי, את התפרים, ובן אדם שנראה בסביבות גיל ה30 יושב בכיסא ליד המיטה,
-"סליחה..איפה..איפה אני?" אמרתי בגמגום ובצורה לא ברורה,
-"אני רוג'ר, פסיכולוג, את בבית חולים. ניסית להתאבד, אנה. אני פה בשביל לדבר איתך, איך את מרגישה?" שאל, ולקח את הפנקס שהיה על השידה והחזיק את העט בידו השניה,
-"יותר טוב" אמרתי ועוצמת את עניי,
-"תספרי לי, מה קרה" אמר,
-"מכיר את זה שאתה מדמיין את החיים שלך בצורה אחת והכל קורה אחרת? דמיינתי אותי מסיימת תואר שני ודילן לצידי, דמיינתי שאני עובדת בחברה גדולה, או מקסימום אפילו חברה משלי, דמיינתי את עצמי קונה בית וגרה עם דילן. אבל הכל השתבש, דילן עזב, שכבתי עם תום ואני בהריון ממנו, כשבלחץ סיימתי תואר ראשון. אני הבטחתי לא לעשות הפלה, לא לחזור על טעויות של אמי. למה זה מגיע לי?" אמרתי והתחלתי לבכות, כאחת שלא אוהבת לפרוק אני מודה שזה מוזר בשבילי, הפסיכולוג נתן לי איזה עצה קטנה ויצא, אבל הבטיח לחזור מאוחר יותר. נשארתי בחדרי לבד, כשלפתע הדלת נפתחה, שם היו כולם, פשוט כולם, קים,מייק,גרייס,ריקי,אלכס,רובי,עלמה תום ו..ודילן?
-"דילן" אמרתי בקול מופתע, מנסה לקום מהמיטה, כל המבטים הופנו אל דילן, ורק קים ניסתה לעזור לי לשכב בחזרה.
-"איך יכולת..איך יכולת לבוא לפה? מי אמר לך בכלל?!" התעצבנתי, וכולם שתקו.
-"את ניסית להתאבד ואת בהריון, חשבת שאני לא אבוא?" כשהוא אמר את זה פקחתי את עניי בכזה הלם שפחדתי שהם אשכרה יצאו לי מהמקום,
-"איך יכולת?! קים, איך יכולת לספר לו??" התעצבנתי, ולפתע הדלת שוב נפתחה, ושם ראיתי אישה שהיה לי קשה לזהות אבל הבנתי שזו הייתה אמי, ולצידה היה אבי.
"ילדה שלי!!" צעק אבי ורץ לחבק אותי,
"מייקי? מה אתה עושה פה?" שאלה אמי והסתכלה על מייק,
"אמא, מה את עושה פה?" אמר מייק ולרגע הרגשתי איך ליבי פשוט הפסיק לפעום,
"למה קראת לה אמא?" שאלתי, ואמי נהפכה ללבנה כסיד,
"עדיף שכולכם תצאו מהחדר, חוץ ממך מייק" אמרה אמי וכך נעשה, בחדר היו אני, אמי, אבי ומייק.

"אני ואביך נפרדנו כשהיית בת שנתיים, עברתי לגור עם מישהו אחר ובעצם נהייתי ממנו בהריון והולדתי את מייק, את ומייק אחים" אמרה אמי ואני הסתכלתי על אמי בכזו שינאה שזה פשוט הזוי.."לא רק שעזבת אותי, גם לא הכרת לי את אח שלי? שיש לנו אותו פאקינג דם? את אמיתית כאילו? אני רוצה שתלכו, שניכם. אבא, אני אדבר איתך כבר, פשוט לכו, אני רוצה לדבר עם מייק" אמרתי, והורי יצאו, נשארתי עם מייק לבד בחדר והיה שקט,

-"זה למה לא משך אותי אלייך" אמר מייק וצחק,
-"אהבל, ניסית לאנוס אותי" צחקתי והוא התיישב לידי,
-"אני לא מאמין, זה כ"כ הזוי. ותגידי, לא מציק לך שאת בהריון מסקס ראשון?" צחק לפתע,
-"הי! זה בכלל לא מצחיק, חוץ מזה אני שונאת אותך, הרסת את החברה הכי טובה שלי, שאם לא אתה היא לא הייתה עוזבת והכל היה טוב!" אמרתי ומייק נתן לי דחיפה קטנה בכתף,
-"שתקי, זה לא המקום לדבר על זה. בקיצור, חברים שלך רוצים להיות איתך, פשוט..תשמרי על עצמך" אמר וחייך, ולפתע שמענו רעש מחוץ לחדר, מייק התכוון לצאת אבל לפתע הדלת נפתחה בחוזקה ותום נכנס והתקרב אליי במהירות, "את לא תשאירי את התינוק הזה!! חשבתי שאת על גלולות, יצאנו חודש!!" אמר תום ואני נרתעתי לאחור, אחרי כמה שניות נכנסה קים, והסתכלתי עליה בחיוך, "אני גם לא התכוונתי להשאיר אותו" אמרתי, מחייכת חיוך שטני, "את לא?" אמרו מייק,קים ותום ביחד, ואני רק חשבתי על הרעיון שעלה לי לראש ומכל רגע התחלתי לאהוב אותו יותר ויותר,
"קים? מזל טוב, את תהיי אמא" אמרתי, וקים צחקה קלות, ואז חיוכה לגמרי נעלם מפניה.