פרק הבכורה – המפגש הלא ידוע

רומיאו וחולייטה טיילו ברחובות איטליה הקדומה אך לא ידעו שהם יצאו לוורונה ביחד. חולייטה רצתה לצלם את כל מה שראתה מסביבה , זה היה בשבילה כמו קסם חדש שלא ראתה מימיה.
רומיאו הלך בדרך אחרת , אומנם הוא לא ידע שחולייטה הסתובבה שם באותו הרחוב. חולייטה רצתה למצוא את הבית שבו כנראה נראה חלונה של יוליה היפה והרומנטית , מהטרגדיה הידועה של וויליאם שייקספיר, אבל את החלום עצמו היא לא הצליחה למצוא.
היא המשיכה ללכת ברחוב לבדה , בידה הראשונה היא אחזה במצלמה ובידה השנייה היא נטלה את תיק הצד שלה.
רומיאו בלע בעיניו את הנופים עוצרי הנשימה שהוא הבחין בהם. מעולם הוא לא חזה ביופי זוהר ויפהפה שכזה.
עודנו מטייל להנאתו, חולייטה ביקשה מעוברת אורח שתצלם בקרבת המרפסת שכנראה שם השקיפה ממנו לעבר רומאו אהובה שהצהיר על אהבתו הכנה כלפיה.
אותה עוברת האורח צילמה אותה ליד המרפסת של יוליה ובלי לשים לב , היא גם תפסה את רומיאו שעבר בדיוק לעבר אחד הרחובות בוורונה העתיקה. חולייטה הודתה לעוברת האורח והמשיכה לדרכה בלב שמח.
באחד הרחובות הסמוכים חולייטה קנתה עגילים בצבע טורקיז בצורת לב. עודנה מטיילת ובוחנת כל נוף מרהיב בהתלהבות רבה. צלצל הפלאפון שלה בתיק שלה. היא מיהרה לענות לה.
" הלו?" היא שמעה מהצד השני של הפלאפון את קולה של חברתה הכי טובה , קרולינה.
" אל תשאלי, וורונה היא מקסימה , אני פשוט מאוהבת בעיר הזאת. תמסרי להוריי שאני אוהבת אותם וגם את האח הגדול שלי , ליאו שאני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו." אמרה חולייטה ברגש ודמעות מילאו את עינייה.
" מתי נראה אותך בביה"ס? מה את מתכננת לעשות בוורונה?" שאלה אותה קרולינה.
" אני מתכננת לטוס מחר , לחזור הביתה לקראת שנת הלימודים . אבל אימא שלי.." אמרה חולייטה בחשש.
" מה עם אימא שלך? היא לא הצליחה להתרגל לרעיון שאת הבת שלה? רק רוסה מתייחסת אלייך ומטפלת בך כאילו שאת הבת שלה. " אמרה קרולינה באמפתיה . חולייטה וקרולינה גדלו ביחד. הן היו באותו גן ביחד , לאורך הדרך הן תמכו זו בזו . מגיל קטן , הן היו חברות מאוד מאוד טובות.
" מבחינתה היא לא יכולה להסתכל עליי אפילו בתמונה, אימא שלי מתייחסת אליי רק כשנראה לה, למה לי אין אימא כמו רוסה המדהימה?" אמרה חולייטה בעצב. היא התחילה לבכות.
" חולי, אני צריכה לצאת . נדבר בביה"ס?" קרולינה עמדה לנתק את השיחה כשבדיוק חולייטה נזכרה במשהו.
" כן . נתראה בביה"ס. אני לא יכולה לחכות יותר. אני אוהבת אותך כ"כ. להתראות." חתמה חולייטה ומחתה את הדמעות בגב ידה.
חולייטה המשיכה בטיול לוורונה כמתוכנן. היא הגיעה לבית המלון ושכרה חדר פרטי שם עד שהיא תטוס בחזרה לארגנטינה.
רומיאו גם שכר חדר בבית המלון ושהה בו עד שהוא יטוס. הוא פתח את החלון שבחדרו ואוויר טוב חדר לתוך חלל החדר. הוא הבחין שעל צג הטלפון הנייד שלו. היו לו שלוש שיחות שלא נענו . הוא תהה מי חיפש אותו בזמן שטייל לו בוורונה .
ברברה , חברתו של רומיאו התקשרה אליו כמה דקות אחרי שנכנס לחדר. היא התגעגעה אליו כל כך וחיכתה לו עד שהוא ישוב מהטיול בוורונה.
" רו! כמה טוב לשמוע את קולך, רציתי לשאול אם אחרי הטיסה תבוא לאכול אצלי ארוחת ערב. הוריי לחצו עליי שתבוא. אמרתי להם שאני אשאל אותך קודם. אז מה דעתך?" לחצה עליו ברברה . זו הייתה הדרך היחידה שבה היא יכלה לכבוש את ליבו.
" התוכנית שלי הייתה קודם לחזור לבית שלי ואז אבוא לבית הוריך. מה שלומך? איך את שם?" הוא אמר זאת בקושי.
" הכול בסדר, אני מתגעגעת אלייך מאוד. מתי אני אראה אותך לפני שנתחיל את הלימודים?" שאלה ברברה בחום.
" מחר או מחורתיים. אני אודיע לך מתי." חתם רומיאו והשיחה התנתקה.
רומיאו שכב על המיטה הזוגית. ברברה לחצה עליו וזה הטריד אותו מאוד.
הוא אהב אותה כל כך. רומיאו עצמו בא מבית עני. הוא לא היה עשיר כמו ההורים של חולייטה.
יום למחרת , רומאו וחולייטה עלו על המטוס הראשון שממריא היישר לארגנטינה.
חולייטה נרדמה בגלל שהייתה עייפה מכל הטיול הזה לוורונה.
גם רומאו תפס תנומה קלה עד הנחיתה, צפויות לו שעות שינה רבות שאותן הוא לא הספיק להשלים.
הוא חשב על בן דודו מריאנו, בן המשפחה היחידה שהיוותה לו עוגן. אימו אלנה שמרה סוד לגביי הוריו הביולוגים של מריאנו אך היא בחרה משום מה , לא לספר לו בינתיים.

מריאנו חי כל חייו במחשבה שהוריו נהרגו בתאונה קטלנית ובגלל זה אימו של רומיאו גדלה אותו וטפחה אותו כבנה כשבעצם היא הסתירה ממנו את הסוד לגבי הוריו הביולוגיים במשך שנים.
*
כשחולייטה הגיעה לביתה לפנות בוקר , רוסה העוזרת חיכתה לה מחוץ לאחוזת הבית וגם החברה הכי טובה שלה קרולינה.
" שלום למטיילת שחזרה מוורונה!" קראה קרולינה בהתרגשות. היא חיבקה אותה בחוזקה כאילו לא ראתה אותה שנים.
"קרו! כמה חיכיתי לראות אותך והנה את!, ורונה או לא ורונה , חזרתי לבית האמיתי שלי." אמרה חולייטה בשמחה.
" איך היה בוורונה? אני רוצה שתספרי קצת מחוויותייך . אני אשמח לשמוע." קפצה קרולינה על חולייטה בשמחה.
" יש לנו זמן. כי רק מחר אנחנו מתחילות את שנת הלימודים החדשה." חייכה חולייטה לעברה והשתיים נכנסו לתוך האחוזה.
חולייטה וקרולינה ישבו ביחד על מיטת הקומתיים של חולייטה. למרות שאחיה הבכור לאונרדו לא נמצא איתה באותו החדר.
חולייטה הוציאה מהנרתיק את מחשב הנייד שלה. כי היא רצתה להראות לקרולינה את התמונות שצולמו בוורונה.
" חולי , מה זה? למה בתמונה ליד החלון של ביתה של יוליה הבחור הזה הופיע בתמונה הזאת כשאת הצטלמת?" שאלה קרולינה בפליאה. היא קרבה את המחשב הנייד אליה וראתה את אותו הבחור שהופיע בתמונה.
" לא יודעת. ביקשתי במיוחד מעוברת האורח לצלם אותי ליד החלון הזה. איך הוא הגיע לכאן?" שאלה חולייטה את קרולינה . קרולינה התבוננה בתמונה בעניין רב.
" נראה לי מוכר הבחור. אני לא יודעת מאיפה , אבל פניו מזכירות לי מישהו שמאוד קרוב אליי מביה"ס. את מכירה אותו , חולייטה?" שאלה קרולינה את חולייטה בסקרנות.
" לא , אני לא מכירה אותו. את יודעת שמחר מתחילה שנת הלימודים הרשמית?" אמרה חולייטה בהרהור. דמותו של הבחור שהתברר בעצם שזה היה רומאו נחרט עמוק בזיכרונה של קרולינה.
*
אחר הצהריים חולייטה נפגשה עם פולו, שהוריה שידכו אותו בשבילה. הוא הגיע היישר מצרפת במיוחד כדי לחזות ביופיה המיוחד של חולייטה.
חולייטה התלבטה מה תלבש בשביל להרשים את פולו לראשונה בין שתיי שמלות : אחת ירוקה והשנייה לבנה. היא נעלה את נעלי הזהב שלה.
" אני אבחר ללבוש את השמלה הלבנה!" קראה חולייטה בשמחה ולבשה את השמלה הלבנה.
" תשמרי אותה בשביל החתונה שלך! בשביל מה את צריכה ללבוש את זה?" התעקשה קרולינה. אבל חולייטה עמדה על דעתה.
היא ירדה למטה לאט לאט , חולייטה הביטה בפולו במבט מלא קסם.
ויטוריו ניגש לבתו והסתכל עליה בגאווה .
" איי בתי , אני בטוח שתהיי מאושרת לצד פולו. פולו בא מצרפת במקור. אני בטוח שזה יעבוד ביניכם. שיהיה הרבה בהצלחה." קרא ויטוריו בגאווה.
" בת כמוך אף פעם לא תסב אושר לאף אחד, למה את לא שמה לב לטעויות הרבות שאת עושה." הרסה איזבל לכולם את השמחה.
חולייטה התקרבה אל אימה ואמרה בקול מלא צער: " למה את מדברת אליי ככה, אימא, מה עשיתי בחיי שככה את שונאת אותי?" אמרה חולייטה בצער. היא לא יכלה להבין למה היא דיברה אליה ככה.
" איזבל , למה את מדברת ככה לבת שלי? את מתייחסת אליה ממש בגועליות. אני לא יודע מה איתך , אני ממש מרגיש שחולייטה חזרה הביתה, אם את לא מרגישה שהיא הבת שלך , זה הבעיה שלך. אני לא יכול להתעלם מכך שכשהבת שלנו נולדה האור שב לשכון בבית שלנו." אמר ויטוריו בשמחה ונשק לבתו.

" שנשב?" שאלה איזבל באלגנטיות. חולייטה חייכה חיוך עצוב.
" כן , כמובן שנשב. אז פולו, מה דעתך על חולייטה שלנו?" שאל ויטוריו את פולו בגאווה.
" האמת שעדיין לא הכרתי מישהי יפהפייה כמוה. חולייטה , לעונג הוא לי להכיר אישיות נפלאה שכמוך. אני בטוח שהיחסים ביני לבין חולייטה ירקיע למחוזות הכי יפים. " אמר פולו והתלהב מיופיה המסנוור של חולייטה.
" זה מאוד נעים לשמוע זאת ממך. במיוחד שזאת פגישתנו הראשונה. אני נותנת לקשר שלנו סיכוי." אמרה חולייטה בביטחון למרות שעמוק בלב היא חשבה לומר " לא" ישיר והחלטי מבלי להתחרט. אימא שלה הביטה בשחצנות מגעילה. היא חשבה לתומה שאמה הייתה שמחה לראותה. אבל לא. כמו תמיד היא כמו קרח קופאת ונהיית כמו פריזר קפוא.
*
ביום למחרת , קרולינה וחולייטה נפגשו בביה"ס והתחבקו אבל מהר מאוד השמחה שלהן הגיעה לסופה , כאשר לביה"ס, הגיע הבחור ששתיהן ראו באותה תמונה שאותה עוברת אורח צילמה את חולייטה בלבד אבל למעשה צילמה את שניהם.
" חולי , אני לא מאמינה! זה הבחור שראינו בתמונה בוורונה. וואו, כאילו הוא יצא מתוכה. האם הוא אמיתי?" קפצה קרולינה על חולייטה ההמומה. זה היה רומיאו , שגם התבונן בחולייטה בהלם.
" לא יכול להיות, קרולינה! את קולטת? זה הבחור שראינו בתמונה שגם הוא הופיע. זה אמיתי. תצבטי אותי שאני לא אחשוב שאני חולמת. בבקשה תגידי לי שזה לא נכון!" אמרה חולייטה בפליאה. רומיאו וחולייטה הביטו זו בזה כתוהים האם זה אמיתי.