פרקים 12 ו-13 'מיוחדת'

פרק 12
הוצאתי את הטלפון במהירות מהתיק וצילמתי אותה.
"זונה" צעקתי ויצאתי משם.
"לירוי אני צריכה ללכת" אמרתי.
"מה קרה? לאן?"
"משהו צץ אני ידבר איתך"
"טוב,ביי יפה שלי" נישק אותי.
יצאתי מהפאב והתקשרתי לדור.
"דור תקשיב מעיין בוגדת בך"
"מה ? ירדן, נו באמת אל תשקר לי"
"אני לא משקרת לך באמת!"
"את פשוט מקנאה" קבע.
"אני לא מקנאה! אני דואגת לך,אני ראיתי אותה בעיניים שלי"
"וואו ירדן לא חשבתי שתגיעי לרמה כזאת"
"יודע מה? אל תאמין,יש לי חבר,אני אוהבת אותו,תתמודד עם זה"
"ירדן נו אנ…" ניתקתי.
הלכתי הביתה עליתי לחדר והתחלתי לבכות,למה? למה הוא בוטח בה ולא בי? הוא אוהב אותה? אסור לו,היא בוגדת בו ..
התקלחתי ונכנסתי לפוך.
הסתכלתי על התמונה שלה עם מישהו אחר,לשלוח? לא לשלוח.. לא לשלוח? לשלוח..
לא ידעתי מה לעשות,באמת חשבתי שהוא יאמין לי ואני לא אצטרך להשתמש בתמונה,אבל אם הוא לא מאמין לי,בעיה שלו… לא לשלוח !
שמתי את הפלאפון על השידה והלכתי לישון.
-בוקר-
התארגנתי ויצאתי לאוטובוס.
עליתי לאוטובוס הכרגיל,ריק וכרגיל דור ישב שם.
התיישבתי במקום אחר וכרגיל הוא בא לידי.
"די נו ירדן לא בא לי לריב"
"מה לעשות"
"נו ירדן די לשגע אותי"
"מה אתה צריך?" הרמתי את ראשי אליו.
"שלא תכעסי עליי"
"זה בלתי אפשרי"
"אבל ירדן אנחנ….."
"דור..תקשיב לי עכשיו,היא בגדה בך,יש לי תמונה,הייתי מראה לך אותה אם היית מאמין לי,אבל כבר לא אכפת לי ממך יותר,אתה בוטח במישהי שאתה מכיר שבוע ולא בי..תתמודד"
"אם הייתה לך תמונה היית מראה לי אותה,אכפת לך ממני,את פשוטה מקנאה"
"ושוב אתה לא מאמין לי,יש לי חבר,אני לא מבינה למה אני צריכה להזכיר לך את זה כל פעם"
"היא לא בגדה בי" אמר וקם ממקומו.
ירדתי מהאוטובוס ונכנסתי לכיתה.
"יפה שלי" חיבקתי את רוני שנראתה עצובה מתמיד.
"היי" אמרה.
"היי,אל תהיי מבואסת בגללו,יודעת מה ? היום יש לנו יום כיף" אמרתי.
"אין לי חשק"
"יהיה לך" אמרתי.

"בואי לשם" רוני משכה אותי מחנות לחנות.
"בואי נשב" אמרתי והצבעתי על גלידרייה.
התיישבנו שם וקנינו גלידה.
"אני מתגעגעת אליו“ אמרה רוני.
"הוא לא שווה אותך" אמרתי.
"אבל אני…,"
"היי זה אמור להיות יום כיף" הזכרתי לה.
חזרנו אליי הביתה .
ראינו סרט יפה.
"אני נראלי יעוף,אבל תודה חברה שלי, ממש העלית לי את המצב רוח" אמרה ויצאה

-פרק 13-
המשכתי לראות קצת טלויזיה ונשמעו דפיקות בדלת.
פתחתי,דור.
"מה?"
"אני מצטער.."
"דור אין לי כוח להאשמות"
"אני יכול להיכנס?"
"כנס" אמרתי ופיניתי לו את הדרך.
עלינו לחדר שלי.
"נו דבר" דחקתי בו.
"את צדקת היא בגדה בי" הרכין את ראשו.
"איך עלית על זה?"
"ראיתי אותה"
"היא בגדה בך עוד פעם?!"
"כן,את יכולה להראות לי את התמונה?"
"אני מצטערת דור..קח"הראיתי לו את התמונה.
"אני לא מאמין,היא באמת בגדה בי" לחש לעצמו אבל שמעתי.
"מה? דור מה קורה פה?!"
"מה סתם כלום"
"דור ! לא ראית אותה בוגדת בך נכון?! רצית לראות את התמונה!!"
"ירדן לא רציתי לריב,הייתי חייב להיות בטוח שאת לא משקרת לי לפני שאני אומר משהו"
"אני לא מאמינה עלייך!! עוף מפה!!!!"
"נו אבל תביני"
"טוס לי מהחדר"
"לא עד שתסלחי לי"
"לא סולחת לך בחיים! חתיכת זבל ! איך לא האמנת לי?!?!"
"טעיתי" אמר בפשטות.
"אתה לא מאמין לעצמך שטעית,אתה חושב שמה שעשית היה נכון"
"כי זה היה נכון,את לא מבינה שלא רציתי להיפרד ממנה !"
"טיפש!"
"די כבר!עשיתי את זה כדי שתקנאי! התחלתי את הקשר הזה כדי שתקנאי!לא מעניין אותי שהיא בגדה בי! אני אוהב אותך"
"מה..?" לא עיכלתי את זה ..פשוט..לא.
"עזבי כבר יש לך את לירוי,העיקר שאת מאושרת" אמר ויצא.
פתחתי את הדלת של חדרי מהר ורצתי אחריו,הוא יצא מהבית,יצאתי אחריו,התחיל לרדת גשם.
"דור!" צעקתי.
הגשם התחזק והיה ממש קפוא בחוץ.
"כנסי הביתה!" אמר.
"לא" אמרתי.
"ירדן כנסי קפוא בחוץ" צעק ויצא מהאוטו שלו.
רק המשכתי לעמוד שם,כל הבגדים שלי נרטבו והיה לי קפוא.
דור רץ אליי.
"אני בא רק תיכנסי" אמר ושם עליי את המעיל שלו.
נכנסנו שנינו לתוך הבית.
"קר לך?" שאל.
"אני בסדר,אני הולכת להתקלח,אני חוזרת עוד שנייה."
התקלחתי במהירות התלבשתי ויצאתי לדור.
הוא ישב שם על המיטה שלי.
התיישבתי לידו.
הוא לא הסתכל עליי.
"דור אני לא יודעת מה להגיד.." אמרתי אחרי שתיקה של כמה דקות.
"גם לי אין"
"יש לי חבר.."
"העיקר שאת שמחה"
"אני לא רוצה לריב איתך" אמרתי
"לא צריך לריב,אבל גם לא חייבים לשמור על קשר"
"מה? לא!"
"אני רוצה אותך,אני לא יכול להיות החבר הכי טוב שלך,אני לא יכול לראות אותך עם מישהו ולא לרצות להעיף אותו,אני לא יכול,אני רוצה אותך שלי,זה יקשה סתם,אני לא יכול"
"אבל דור.."
"מצטער" הוא חיבק אותי ויצא.
זהו? נגמר? לא…זה לא יכול להיות..
נכנסתי לחדר התכסיתי בפוך. נרדמתי? לא ,ממש לא,דור גרם לי לחייך ולצחוק והוא עזב.
כעבור שלוש שעות אני חושבת,נרדמתי סוף סוף.
-בוקר-
יצאתי מהמיטה באמת בלי חשק לקום.
התארגנתי ויצאתי לאוטובוס עליתי עליו.
ליד דור ישבה מישהי,צבט לי,הרגשתי רע.
התיישבתי במקום אחר,חיכיתי שדור יתיישב לידי כמו שהוא תמיד עושה,אבל..לא,הוא לא.
ירדתי מאוטובוס.
"היי"חיבקתי את רוני.
"מה קרה?"שאלה ישר.
נכנסנו לבית ספר סיפרתי לה הכל.
"מה?פשוט הלך?"
"כן"
"יפה שלי לא נורא יהיה בסדר,לכל אחד יש מחליף,לכל דבר יש סיבה."
"די כבר עם הפסיכולוגיה שלךךךך" צעקתי.
"טוב טוב תרגעי" צחקה.
נגמר היום והלכתי למשמרת.
"הלו" התקשרתי ללירוי.
"מה?" ענה ביובש.
"מה יש?" שאלתי.
"כלום"
"טוב רוצה לבוא אליי אחרי המשמרת?"
"כן אני צריך לדבר איתך"
"טוב.."
ניתקתי ניקיתי שולחנות ,שירתתי שולחנות,שטפתי כלים ,ניקיתי את הרצפה וסיימתי את המשמרת.
הלכתי הביתה.
'אני בבית' שלחתי ללירוי אסאמס.
'אני בא' החזיר.
כעבור חמש דקות הוא היה בכניסה.
נישקתי אותו והוא נכנס.
"ירדן מה קורה איתך?"
"מה?"
"ברחת לי ביום הזה במסיבה ומאז לא דיברנו בכלל! אז מה קורה איתך?!"
"אני מצטערת,אני לא…"
"אם זה לא מתאים לך תגידי! אין לי כוח למשחקים."
"זה לא משחק"
"טוב אז משחק או לא, זה נגמר.."
"מה?!"
"נגמר ירדן,נגמר"