פרועה עם פיגמה: פרק 2: "פעם הבאה אבוא פחות מלוכלכת"

עיניה הירוקות הכהות מסתכלות עלי.
אי אפשר שלא להבין בהן, פשוט מהפנט.
"ערב טוב." היא משיבה אלי בחיוך קטן בין השפתיים המשורטטות והמעט בשרניות שלה.
אני פותח את הפה שלי בכוונה להחזיר להם תשובה, לשאול אותם אולי אם ירצו להזמין את המנות פתיחה שלנו? אולי ירצו לשתות משהו מרענן לפני?
אך לפני שאני מספיק לעשות את כל זה, אני מרגיש פשוט את כל ההורמונים שלי מתחילים להשתולל בצורה תוקפנית,
אני מתחיל להרגיש בליטה ממכנסי.

"ילד?" אביה שואל ומקרב את ראשו מעט אל מרכז השולחן בשביל להבחין למה המלצר שלו קופא,
אני מסיט את מבטי אליו ומחליט לנסות להתעלם מהנערה שבצד השני של השולחן ולשלב את רגליי כמה שאוכל.
"אנחנו…" האבא בא להשלים את משפטו אך אני ממהר לקטוע אותו בשביל לנסות להפיק את התועלת מהשירות המזעזע שלי.
"אדוני, יהיה אפשר להציע לך תפריט?" אני אומר במהירות ומתרכז בו, מחכה לתשובה.
"אם היית נותן לי להשלים את המשפט שלי ילד" , הוא מסביר לי בנועם אך קולו נשמע רציני ואבהי, " היית מבין שאני יודע כבר מה אני רוצה." , הוא מסיים לומר ושולח לי חיוך קטן עם שיניים ישרות כסרגל, אך מעט שחורות בצדדיהן. אפשר להבחין שהוא מעשן לא מעט.
אני מרכין את ראשי טיפה ומהנהן, אני פשוט לא יודע מה לומר עוד.
"אנחנו ניקח את הפאי שוקולד" , הוא אומר לי ואני מרים את ראשי ומחייך אליו מעט.
אני מסיט את מבטי אל הנערה שיושבת מולי וכשאני בא לפצות בשאלה אל העיניים הירוקות שלה, האבא מחליט בדיוק לקום "שיחה מח"ול מאיה, חוזר עוד חמש דקות" , הוא מושך אתת הכיסא שלו לאחור בעדינות ונימוס, מחזיר אותו למקום.
לא ידעתי שלמלאכים קוראים מאיה…

"מה תרצי להזמין?" אני שואל אותה ומרגיש את הדם בעורקים שמסביב הלב שלי נמתחים.
מאיה עונה לי,
אך אני רק מתרכז בפנים היפות האלו, אפשר להבחין בכמה נמשים שעומדים על האף שלה ומתפרסים לצדדי הלחיים העליונות המתוקות שלה.
הריסים שלה ארוכים ומפוזרים לכל אורך העין שלה,
שחור מרוח מעט שמתחת לענייה וממחיש את העובדה שהתחיל גשם בחוץ.
אם הייתם אומרים לי להסביר את היופי שלה במילים,
שאכתוב לכם את זה כמו סיפור .. אני לא הייתי מצליח בזה.
היא מרימה מעט את ידה אל הפנים הסמוקות ואני מצליח להבחין שבסוודר הכחול שלובשת, יש סימני בוץ.
"אתה מתכוון לענות?" היא אומרת לי ואני יוצא מעולמי.
"מה אמרת?"
"אני אוכלת עם אבא שלי."
אני מהנהן אליה , היא מחייכת ואני שב אליה בחיוך והולך אל המטבח.

אני בוחר להסתכל עליה כל הערב מדברת עם אביה וצוחקת,
היא מסתכלת על המסעדה בהערצה, בוחנת את כולה.
במהלך הערב היא שולחת לי כמה מבטים, והלב שלי פועם בחוזקה.
היא מדהימה אותי.
אני מרגיש מדהים כשאני מסתכל עליה,
אף פעם לא הרגשתי את זה.

אביה מרים את ידו, אני רק מתפלל שלא יבקש חשבון.
רק שלא יבקש חשבון, שמאיה תישאר.
אני מתחיל בצעדיי אל מאיה ואביה ומסתכל על האבא, כבר לא נעים לי להסתכל עליה.
"אנחנו נרצה חשבון." הוא אומר אלי ואז מסתכל על מאיה, "נכון?" הוא רוצה לוודא שהיא לא רוצה משהו בנוסף.
מאיה מחייכת אל אביה ואפשר להבחין ברווח קטן בין השיניים הישרות שלה,
וזה רק מוסיף לה.
"אני חושבת שנסיים להיום." היא אומרת לי, ומתיישרת בכיסאה.
אני מהנהן אליהם והולך אל הקופה, מנסה איכשהו להאט את הפעולות שלי… אך כמה אפשר להתעכב בקופה, בכל זאת… המסעדה עמוסה.
אני תולש את הפתק מהמחשב ומניח אותו בתוך הפנקס השחור של החשבון, מתקדם אליהם ומניח אותו על השולחן.
"אני מקווה שנהנתם הערב." אני אומר אליהם, אביה מהנהן אלי בחיוב וגם כן היא כמו אביה.
הוא מניח שטר של 200 בתוך הפנקס ומושיט לי אותו, אני לוקח ומחזיר להם את העודף.
מאיה קמה מהכיסא שלה, גם אביה.
כמו שנהוג, במידה ואני המלצר שלהם, אני צריך ללכת אל הדלת ולברך אותם לשלום.
אני פתאום מבין את היעילות של המסעדה הזאת במקרה שלי.
אני הולך אל דלת המסעדה ופותח אותה, מאיה ואביה מתקדמים אל הדלת,
אני כלכך מרוכז בך מאיה …
"תודה ילד, השארתי לך טיפ בשולחן." אביה של מאיה מחייך אלי, טופח על הכתף שלי ויוצא מן המסעדה, אני מחייך ומעביר את מבטי אל מאיה.
מאיה הולכת באטיות, ועוצרת במקומה, מולי.
אני מסתכל בענייה והיא בשלי, היא חסרת בושה … היא פשוט מסתכלת.
"פעם הבאה אבוא פחות מלוכלכת." היא אומרת ויוצאת מהמסעדה .

אני פותח את הדלת של הדירה שלי וסוגר אותה בעדינות… אני מעלה את מבטי אל השעון קיר ורואה שהשעה היא 01:00 בלילה.
הדירה שלי חשוכה מעט מהסלון, האור מעומם ורך.. מזכיר לי את מאיה שלא אראה לעולם.
"חיכיתי לך .." נטע אומרת בשקט ובסקסיות .. האור המעומם מהסלון מוציא אישה עם חזייה ותחתונים, סט אדום, נטע מוודאת שלא אוכל לעמוד בפנייה עם הסט האדום והסקסי שלה.
הגוף של נטע זה גוף שכל גבר היה חולם שתהיה לחברה שלו,
היא אישה סקסית בלי ספק.
"נטע…" אני אומר ומסתכל עליה, בוחן את כל גופה הארוך, רק רוצה לומר לה שתעזוב אותי ותיתן לי לישון,
זה קשה להיות גבר.
היא מגיעה אל מרכז הבית, איפה שאני עומד ועומדת מולי, מצפה שאקח אותה בזרועותיי ואזיין לה את הגוף.
"את יודעת שאני מסוגל לבגוד בך בכל רגע." אני אומר אליה ומסתכל על ענייה השחורות העמוקות, היא ללא ספק יפיפייה.
"אתה לא תעשה את זה..", היא לוחשת לי לצד האוזן, היא יודעת מה אני הכי אוהב.