פרולוג- point of view

"חכי שניה" אמרתי לה מסוקרן. היא עצרה לשניה והסתובבה דרך כתף ימין כשעל פניה חיוך קטן.
"כן?” היא שאלה בטון שמרמז על ניצחון, אך לי לא היה איכפת.
"איך קוראים לך?” שאלתי אותה מהופנט.
"ליאה" היא אמרה כמעט בלחישה, הסתובבה והלכה בראש מורם וגב זקוף חזרה למקום שממנו הגיעה.
"היי ליאה" מילמלתי בוהה במקום בו הייתה לפני כמה דקות.
"אחי?” שמעתי את קולו של ליאם ומיד אחריו הגיעה היד שהחזיקה בכתפי.
"הא אחי?” שאלתי אותו מתנער חזרה למציאות.
"מה אתה עושה?” הוא שאל בקול גבוה מרים את שני גבותיו.
"כלום… כלום" אמרתי לו והתחלנו ללכת.
"על מה בהית שם?” הוא שאל מסתובב בכדי לבדוק אם לא פיספס משהו.
"כלום, סתם חשבתי" אמרתי והוא גילגל את עיניו.
"ממתי אתה חושב?” הוא אמר וצחק, נתתי לו מכה בבטן עם כף ידי.
"אתה זה שלא חושב" תיקנתי אותו והוא הזעיף פנים.
"טוב, בוא שלא נאחר" אמרתי לו והאצתי את צעדי.
"אנחנו כבר מאחרים" הוא אמר ושם את ידו מלפני כמו מחסום בכדי לעצור אותי.
"טוב בסדר, ניצחת, אבל אם טום רוצח אותנו, אני מאשים אותך" אמרתי לו והמשכנו לצעוד לעבר המסעדה שליד ביתי.