פרולוג "קללתו של גלאגר

היה זה סתם עוד יום שגרתי,מבחינת מייק שום דבר מיוחד לא עומד להתרחש בו..
מרגע שחזר הביתה חשב רק על הדרך המהירה ביותר שיוכל להגיע דרכה למעוז חפצו, למיטה.לא פשט בגדיו לא טרח לחלוץ אפילו נעליו שלא לדבר על להזין עצמו באוכל ומים, אך ורק וודקה ידעו שפתיו הבקבוק הפתוח לרווחה שנראה כאילו התגעגע למייק ולא הבין מה לקח לו כל כך הרבה זמן לשוב הביתה ולהשתעשע עימו,נראה פתאום שמח, וזה מתחיל ..כוסית אחריי כוסית אחריי כוסית לגימות קצרות ומהירות שהמרווח בין כוסית לכוסית הוא אפסי,ריח הוודקה כבר היה אורח קבע בביתו של מייק,לנגד הריח המתוק שלה,של ג'ני שלו,מייק תמיד נהג לציין את זה בפנייה בגאון,שייום אחד הוא יבין איך לעשות את זה הוא ימלא בקבוקונים בריח גוף שלה וימכור לכל המרבה במחיר והם יחיו מזה בכבוד,
והיא כהרגלה תמיד הייתה משתיקה אותו בנשיקה רכה כמשי על שפתיו.
היה ברור כשמש שמייק בכוונה משאיר את הבקבוק פתוח לרווחה שיעלה ממנו ענן שחור וכבד המאפיל על כל חלל החדר, בכדיי שלא להריח את אותו ריח מתוק שמרחף באוויר כעננה ורודה ועדינה, כאילו אוסר על עצמו להזכר…ושהכל כבר מטושטש ומעורפל ולא יכול להבדיל בין הכוסית המלאה בוודקה לבין המלחיה שמונחת לפניו אז יודע הוא שהגיע הזמן להפסיק את הטקס לרצח הכבד שלו..הוא נעזר בידים הגדולות והמגושמות שלו,נשען על השולחן וקם בכבודת מין הכיסא מתנשם ככלב,מביט קדימה לעבר המסדרון שמוביל לחדר המיטות החשוך והקר וברגליים מתנדנדות ונשלחות לכל עבר בצעדים גדולים וחסרי פרופורציות וקורדינאציה מתחיל במסע מפרך מלא בהתנגשויות ובהיכרויות אישיות בכתלי הבית,על כל קיר וקיר יש חלק ממנה,שדואג להזכיר לו אותה,באחד מהקירות היה התמונה מהחתונה שלהם,הוא מנסה בכל כוחו להימנע מלהביט בה,אבל עיניו בוגדות בו הוא מביט בהם דקות ארוכות,עייניו מתמלאות בדמעות מרוב הזכרונות המתוקים מאותו היום,התמונה החזירה אותו אחורה לאותו היום ומייק כבר ממש שומע באוזניו שהאדימו משיכרון את חמתו איב,צורחת על רב המלצרים בשצף קצף" למה הסידור פרחים הלבנים עדיין לא הגיעו???! ורצף של קללות עסיסיות שלא היו מביישות כלב אשפתות" תמיד היא התנהגה כך שמדובר במשהו שנעשה לא כשורה לג'ני,איב תמיד הייתה הראשונה לשלוף ציפורניים כלביאה ומתאבדת על המקרה
יהיה אשר יהיה.
ואז נזכר בו ובג'ני,שנייהם מחוייכים,חיוך רחב חסוף שיניים הוא מחבק אותה חיבוק דוב מאוחרה ולוחש לה בקול חרישי "זה היום שלי ושלך יפה שלי" והיא עיננה נוצצות כאבן ספיר מביטה בו במבט שעוצר נשימה, היא הייתה מרשימה ביופייה,עטופה כולה בלבן,ממש נראת כשושנה הכי יפה ומיוחדת בגן ואומרת לו בקול גאה וקצת נשבר נוכח ההתרגשות "מהיום אין אני ואתה יקירי,מהיום זה אנחנו"ונותנת לו נשיקה גדולה שאף אחד במקום לא יכל היה לפספס,הצלם נמוך הקומה ישר מזנק נוכח הנשיקה ומתחיל לצלם סריות של תמונות "פלאששש" "פלאאאש" מייק שומע באוזניו הוא ממש יכול להרגיש את זה ונזכר בתחושה הוא לא רצה לשחרר אותה לעולם באותו הרגע הוא נישק על צווארה עטור הנוצצים.ופתאום הכל נהיה שחור,ג'ני שלו נעלמת מעינו,פניו מלאות אימה והוא צורח "ג'נייייייי" ידיו משתוללות לכל עבר ומחפשות במה להאחז,פתאום קול חבטה נשמע מייק נוחת כאילו מגובה רב ונופל על בירכיו ומקיא,כאשר הוא מסיים הוא מתנשם כמו חזיר יבלות מוריד את החולצה שלו ומניח על הקיא,מנקה את פיו עם גב היד וצועד לסוף המזדרון,סוף סוף למעז חפצו..הריי זוהי המיטה..אותה המיטה בה ידעו אחת את השניה אין ספור פעמים בשנתיים האחרונות.. אותה המיטה בה חלקו חלומות משותפים,אותה המיטה בה רבו את הריב הראשון שלהם נזכר מייק בעל כורחו בעודו אוחז בחוזקה בשידה שליד המיטה בשביל שלא לקרוס על הרצפה שוב מרוב היותו שיכור.
מה שלא תורם להכחשת הריב"מטומטם..אתה פשוט מטומטם אתה נכה ריגשית אמא שלך הורישה לך את זה גאלגרררר" צורחת עליו ברצף עצבני,ענייה נפתחו למקסימום האפשרי,מייק חשש שהיא לא תוכל למצמץ יותר לעולם,צווארה הלבן והארוך האדים ונראה היה כאילו הוא מעלה אדים, וחושפת שינייה כאילו הייתה היא רוטווילר אימתני שמאיים על גזע נחות ממנו."פחדן.."מאשימה אותו ללא הרף והוא לעומת כל האשמותיה שמטיחה בו ללא הפסקה וללא צורך בתכונה אנושית בסיסית כמו לנשום… מסתכל עליה בכזאת הערצה מטורפת עם עיני העגל שלו ופתאום אוחז בפנייה בחוזקה ובלי קשר כלל לסיטואציה קוטע את רצף ההאשמות שלה ומנשק אותה נשיקה עסיסית ומתוקות שנמשכת דקות ארוכות סוף סוף נראת היא מרוצה..תוך שניות שנייהם כבר בלי בגדים והוא כבר רוכן מעלייה ונמצא בתוכה הגניחות שלה ממלאות את חלל החדר..שהיה מקודם עטוף בצעקות קולניות בקול הדק שלה
"אל תפסיק" היא מתחננת אליו בעוד הוא מגביר את הקצב מזיז ומקווץ את הישבן החטוב והמצולק שלו פנימה והחוצה "יותר מהר כןן.. כן…" חוזרת וגוערת בו שוב ושוב
לאחר שמייק מסיים את המלאכה היחידה שלימד אותו אביו היטב,הם מתחבקים ג'ני שכבר לכל הנראה הייתה היא עייפה כבר מלצעוק נרדמה והוא נשאר ער ומלטף את שיערה.. ואז לוחש הוא לאזנה בקול רך ככל ושברירי ככל שגבר חסון יכול"תאמיני לי שאני אוהב אותך..יפה שלי ומנשק לראשה השחור אני יודע שאני לא אומר את זה מספיק אולי.. אבל אני אוהב אותך יותר מאת עצמי..בלעדייך הריי אין לי כלום בעולם" ג'ני לא נותת לו לסיים את המשפט ומתחילה לנחור נחירות מתוקות
מייק מתעורר מהפלאשבק המוחשי הזה כולו רטוב מזיעה לא מאמין שנתן לרגע הזה לזלוג החוצה מבעד לגולגלתו הרפויה ווהשמוטה, מיד משחרר את האחיזה בשידה ונופל למיטה
עוברות שעות ארוכות
הזמן מזדחל לו אט אט,ונראה כאילו החושך בכבודו ובעצמו מזמין עצמו למיטתו של מייק לארח לו חברה ולבדוק לשלומו,שהריי עדיין לא טרח לצאת ממנה ,אפילו להעמיד פניי יושן לא היה לו כח ולא טרח לעצום את עיניו
האדומות,שנראות עייפות מלדמוע
אילו שהה אדם נוסף בחדרו יכל היה בקלות הוא לשמוע את צווחותייהם של גלגלי השיניים במוחו של מייק עובדים שעות נוספות ללא הרף.
קול הצרצרים שמחליף זה עתה את שאגות השמחה של ילדי השכונה ממלא את חדרו שמשקיף לפארק העירוני הסמוך
נדמה היה למייק שהם ממררים בבכי.. ומילמל לעצמו בקול שבור וחסר ביטוח "ז.. זה.. זה לא היה בכוונה..!" ליבו של מייק מתחיל ליפעום חזק וחזק יותר ונראה כאילו עומד לקרוע את בית החזה שלו ולהתפוצץ החוצה מייק ממשיך לייבב ומנסה להסביר "איבדנו שליטה.. היא ניסתה להציץ לי בהודעות.. אני לא לא יכולתי לדעת, אוי אלוהים,הייתי צריך להיות במקומה.. אוי כמה שאני טיפש" הוא צורח בקול עבה כקרח "טיייייפפפפפפששששששש"
נדמה שהצרצים לא אהבו את תשובתו כי בכיים רק הלך וגבר ההרגשה הייתה כאילו בפה אחד.. מפנים אליו מועצת חכמי הצרצרים אצבע מאשימה..
מה שגרם לו בפעם הראשונה מאז חזר מהעבודה לפניי שעות רבות ,להזדקף מהמיטה לנגב את הדמעות..לסגור את החלון בעוצמה ולצרוח בטירוף חושים שרק נשמה גלמודה יכולה להבין
"שלא תעיזו להאשים אותיייייייייייי שוב… שלא תעזו … אתם הייתם פה כל לילה במשך שנתיים
ושמעתם..שמעתם הכל…
שמעתם שאמרתי לה שאני אוהב אותה…שמעתם אותה אומרת לי את זה חזרה..שמעתם אותנו קורעים אחד מהשניה את הבגדים
שמעתם את המיטה הצולעת שלי נעה מהצד המזרחי של החדר עד למערב…
כל זה שמעתם???"
מייק שהתחיל את הסצנה השיקספירית הזאת בטונים נורא גבוהים,נראה היה שכבר עומד לאבד את ההכרה,
ה וריד שעל מצחו הלבן והמבריק מזיעה כאילו לא עומד בלחץ הדם שהופעל עליו ועומד להתפוצץ,
תשוש מלהזיכר בכל שהתרחש..עתה לוחש רק לעצמו "בטח ששמעתם..הריי מעולם לא הסתרתי זאת מאיש
לא מאימי,לא מבעלה החמור ,ואפילו לא מאבי השד יודע איפה הוא עכשיו..