פרוורי הפלסטיק

פרק 1:
לורן ישבה בכיתה, האזינה למוזיקה והתעסקה בקרעים של הג'ינס הבהיר שלה.
"היי לורן", חבטה קאסי בידה, "מה?", התנערה לורן והורידה את האוזניות.
"הפלסטיים מקריאים את השמות של מי שהם בחרו לנשף החורף!!", התלהבה קאסי.
לורן רצתה להשיב את האוזניות לאוזניה ולהתנתק מהעולם השיטחי הזה.
אף פעם לא הבינה את קאסי, היא תמיד רצתה להשתייך לחבורה הזאת אפילו ששנאה אותם יותר מאשר היא עצמה.
"לורן!!"
"אני מקשיבה!".
שתיהן נעמדו והלכו לקדמת הכיתה.
בדרך כלשהי למרות יופיין לא השתלבו עם הפלסטיים – ה'מקובלים' של השכבה.
אפילו שלא חיבבו את החבורה הרדודה הזאת שתיהן הקשיבו לרשימה, למקרה שאחת מהן תופיע בה.
"לורן ג'נקינס – אוליבר מרקאם", הקריאה אנדריאה, אחת מהפלסטיות בקול מופתע מעט.
כולם בכיתה השתתקו ובהו בלורן. קאסי בהתה בה בפה פעור.
"אין פאקינג מצב!", פלטה קאסי.
"אז לורן, אני יאסוף ב7?", אוליבר צעד למרכז המעגל שהתקהל סביב לורן.
לורן היסתובבה על עקביה וניגשה אל הדלת. רגע לפני שעברה בה היא הסתובבה ונעצה את עיניה באוליבר, "אני לא אחת מהפלסטיות שלך מרקאם".

"היי לורן! חכי!", אוליבר רץ לעברה.
ממש לפני דלתות היציאה היא הסתובבה והוא כמעט נתקע בה.
"מה?!", זעמה.
"אל תהיי קשה לורן, יהיה כיף!", אמר והושיט לה את ידו בהאהדה.
"אני לא חפץ, אתה לא יכול פשוט להחליט בשבילי שאני באה איתך לנשף!", לורן השפילה את מבטה לנעליה, "אולי.. אם", היססה, "אולי אם היית שואל אותי לפני אז..", היא הרימה את מבטה ופגשה בעיניו.
אוליבר חייך את חיוכו השובה, בטוח שהצליח לקבל את מבוקשו.
"לורן ג'נקינס, האם תתלווי אליי לנשף החורף?", הוא קד ברשמיות כאילו היא נסיכה מהאגדות.
לורן חיכתה שיתרומם ויסתכל על פניה.
ברגע שעשה זאת, עם פנים שעליהן נסוך סיפוק מתוק אמרה, "לא", ופנתה אל עבר הדלתות.