פרוורי הפלסטיק פרק 8

פרק 8:
*לורן*
"קדימה קאסי", לורן ציפצה לה וקאסי יצאה בריצה מביתה.
"אנחנו נאחר", נזפה בה לורן.
"אני יודעת, סליחה".

לורן עמדה ליד הלוקר שלה כשג'ו בא ומשך אותה למרכז המסדרון.
היא לא הכירה אותו כל כך אבל ידעה שהוא מהפלסטיים. איך לא יהיה? תווי פניו רכים אבל לא ילדותיים. זיפים חומים שבוערים באור השמש נטועים על לסתו. עיניו קורנות ומחייכות.
יפה תואר, אבל לא מתקרב לאוליבר.
'בטח עוד אחת מההצגות של אוליבר', ציחקקה לעצמה בליבה.
"לורן ג'נקינס", הוא ירד על ברך אחת והושיט לה ורד צחור מדהים ביופיו, "האם תתלווי אליי לנשףבחורף?"
היא העבירה מבט על כל הפרצופים שנאספו סביבם, מחפשת מצלמה או סימן לצחוק, אך כולם הביטו בה בתדהמה גמורה.
לורן הבחינה במבטו של אוליבר שהיה נדמה כאילו יש בו כאב.
היא חייכה, עיניה לא סרות מעיניו של אוליבר, "כן, בשמחה", אמרה, שלפה את הורד המדהים מידיו של ג'ו ופנתה לדרכה.

בשיעור האחרון שלה פתק הגיעה לשולחנה.
"לורן, בבקשה תפגשי אותי מאחורי ספסלי הקהל במגרש הפוטבול כשיסתיים השיעור".
כתב היד היה יפייפה, מסולסל וברור.
'אין לי מה להפסיד נכון?', חשבה לעצמה בעודה מקמטת את הנייר.

השיעור הסתיים ולורן הייתה בדרכה למגרש. מצייתת לפתק שקיבלה בשיעור.
"יש כאן מישהו?", קראה לורן כשלפתע יד משכה אותה, היא החלה לצרוח אך ידה השניה של הדמות סגרה על פניה.
הדמות גררה אותה לכיוון היער שמאחורי המגרש, מקום שבו אף אחד לא יוכל לראותם.
כשהדמות נעצרה לורן נשכה את ידה של הדמות בחוזקה.
"כלבה!", קראה הדמות ושיחררה את לורן.
"ניק?!" זעמה לורן.
"היי", ניק חייך אליה במבוכה בעודה מנשק את ידו פצועה.
"הפחדת אותי משוגע", היא התנשמה קלות, כאילה זה עתה רצה ונשענה על העץ שמאחוריה.
"סליחה על הנשיכה", התנצלה.
"סליחה על הכלבה", חייך אליה.
"תקשיבי, לגבי אוליבר..", התחיל לומר אך לורן קטעה אותו.
"כל מה שיש לו לומר הוא יכול לבוא ולהגיד לי, אני לא מדברת עם שליחים", היא החלה לצעוד חזרה לכיוון המגרש, "חכי", ניק אחז בידה ומשך אותה חזרה, "הוא לא יודע שאני מדבר איתך".
לורן נאנחה ושבה להישען על העץ, "אוקיי אז מה אתה צריך ניק? לא דיברנו מכיתה ז' ".
"הוא אוהב אותך", פלט והשפיל את מבטו.
"כן, אני יודעת".
"אז..", ניק החל להגיד אך כשהבין את תשובתה, התעשת ואמר, "מה?! את יודעת?", הוא הרים את מבטו באחת ואחז בידה של לורן.
"אני יודעת, הוא אמר לי", ענתה לו לורן כבדרך אגב.
"אז למה את הולכת לנשף עם ג'ו?", תמה.
"כי הוא שחקן, הוא משחק את המשחק.. עד שימאס לו, ואז מה? שוב אני יפגע, ושוב יקח לי נצח להיתגבר, זה לא אהבה ניק", היא חזרה על אותם נימוקים שצפו בראשה מאז שדיברה בפעם האחרונה עם אוליבר.
"זה שונה הפעם, הוא באמת אוהב אותך!", התעקש ניק, "מאז כיתה י' הוא לא מפסיק לחשוב עלייך, אף אחת לא עוזרת לורן", עיניו נפלו בעצב.
"אני לא מאמינה לך".
"את האחת שלו לורן, אני יוכיח לך!", פתאום כאילו חזר האור לעיניו, "בואי למסיבה בבית שלי הערב אוקיי? את יכולה להביא את מי שתרצי".
"תקשיב ניק.."
"בבקשה? ", התחנן ניק.
"אוקיי".