פרוורי הפלסטיק פרק 6

פרק 6:
*אוליבר*
אוליבר ישב על ספסל בכניסה לפארק. מחכה לבואה.
הוא נזכר בפעם הראשונה שהבחין בה, בכיתה י'. היא הייתה חדשה.
היא לא הכירה את המוניטין שלו אז.
הוא הזמין אותה לדייט, הם התמזמזו והוא לא התקשר חזרה.
מאותה הפעם הוא לא יכל לשכוח אותה.
הוא חשב שהוא מדמיין, מסוגל להתגבר על ההרגשה המציקה בבטן שהוא רואה אותה.
יכול להתמודד עם העיניין שהיא יוצאת עם אחרים מלבדו.
אוליבר ניסה להשכיח אותה בעזרת אחרות, אבל אף אחת לא הייתה היא

לאחר 20 דקות בערך הוא הבחין בפנסים מתקרבים אליו. המכונית נעצרה ואוליבר זיהה אותה,
לורן.
הוא נעמד והתקרב למכונית. נשימתו נעתקה לרגע כשהיא יצאה ממנה.
לורן לבשה את אותה שמלה שחורה שלבשה במסיבה, שמלה שהחמיאה לגיזרתה, אבל שערה השחור היה פזור על גבה בגלים ארוכים.
"דבר, יש לך 5 דקות". קולה רשמי וקצר רוח.
"אני מצטער", אמר.
"הייתי טיפש, אני.. אני מחבב אותך", קולו של אוליבר דעך אט אט.
עיניה של לורן ננעצו בו, "אתה חושב?", סרקזם נשמע בקולה.
"אני בטוח", הוא התקדם צעד אחד לעברה ואחז באמת ידה.
"עזוב!", לורן ניערה את ידו ממנה והביטה בו במין גועל, "הייתי בסרט הזה כבר מרקאם, אנחנו יוצאים, מתמזמזים ואתה נעלם! אני לא צריכה את זה".
"אני יודע לורן, תני לי צ'אנס, אני יוכיח לך ש.."
"לא!", קטעה אותו, "אני מרגישה כלום אלייך", ירקה, "אין מה להוכיח".