פרוורי הפלסטיק פרק 3

פרק 3:
*לורן*
"זה היה כל כך מצחיק!", סיפרה לורן לקאסי.
"הוא חושב שהוא יכול פשוט להצהיר שאני באה איתו ואני יבוא!", פניה של לורן האדימו מרוב צחוק.
"את יודעת לורן.. הוא דיי חמוד", אמרה קאסי בביישנות. אצבעותיה נוברות בצ'יפס שלמולן.
"קאסי? את רוצה לספר לי משהו?"
"אני רק אומרת שהוא אולי הוא לא כזה מניאק כמו שהוא ניראה".
לורן תפסה בידה את סנטרה של קאסי על מנת להיישיר אליה מבט, "קאסי, הוא פרוצה, רק בבן! אל תהיי הבחורה הנאיבית הזאת שחושבת שהוא ישתנה למענה אוקיי? זה רק לטובתך".

"אחי, היא קראה לך זונה!", אמר ניק, לא מסוגל שלא לצחוק.
שניהם היו בדרכם לבית של אנדריאה.
"אל תבאס לי את המסיבה טוב? אני רק רוצה להשתכר ולהשכיב איזה מישהי, אנדריאה אולי".
"אתה רק מוכיח את זה!", ניק דחף את אוליבר קלות.
"עזוב אותי." אמר אוליבר והתקדם לדלת הכניסה.

לורן ישבה ליד ג'ולי על הספה. כוס אדומה מלאה בבירה בידה.
היא שנאה את זה. את החיים המזוייפים האלה.
היא צפתה בקאסי מתנוענעת לצליליי המוזיקה שידיו של בחור שלא זיהתה על מותניה.
בראשה עלו מחשבות על חיה של קאסי. אבא שלה שרק שותה, אמא שלה שרק עובדת, אחיה שרק יושן והיא. הילדה הקטנה והמסכנה שמוכנה לשים את כל צרותיה בצד ולהעלות על פניה חיוך שמסתיר את כל הכאב.
"לורן", היא הסתובבה למשמע קול מאחוריה.
"מרקאם", אמרה ונעמדה למולו.
אוליבר עמד מולה וליבה רטט מעט למראו. שיערו הזהוב מבולגן מעט, כפתוריה של החולצה המכופתרת שלו – שהייתה מכופתרת שנכנס, היו פתוחים. דבר שחשף את שירירי הבטן המרשימים שלו. מן חיוך זחוח כזה היה על שפתיו כאופייני לו. הוא היה כל כך.. מושלם.
'צאי מזה!', לורן סתרה לעצמה בדימיון, 'אל תהיי הבחורה הנאיבית הזאת שחושבת שהוא ישתנה למענה'.
"את ניראת טוב", הוא החווה בידו אליה.
"תודה אני.. אני חושבת שאני ילך", היא פנתה ללכת ששמעה אותו אומר, "מה את עושה פה?"
לורן הסתובבה חזרה אליו בתחושת אי נעימות קלה.
"אנדריאה אמר לי שאני צריכה לבוא וקאסי ממש רצתה אז.. הנה אני".
"אה".
"כן.. אני..", היא הצביעה אל החלל מאחוריה.
"כן, את צריכה ללכת", אמר אוליבר וצפה בעצב בגבה המתרחק.