פרוורי הפלסטיק פרק 19

פרק 19:
*אוליבר*

"היא בסדר?!", התפרצה קאסי לחדר המיון.
"מה את עושה פה?", התפלא ניק.
"ריב קטן לא יגרום לי להפקיר אותה למוות, הודעתם להורים שלה?", קאסי היתיישבה לצידו של ניק.
"כן, הם בדרך", ענה לה ניק.
אוליבר ישב בכיסא מרוחק מניק, קאסי וג'ו, ראשו טמון בין ידיו, דמעותיו לא פוסקות.
הפצע עמוק מידי והפחד לאבד אותה גבר על התקווה. הוא שיחזר את אירועי הלילה במוחו, רואה אותה נכנסת לחדר שהילה עוטפת אותה, רוקדת לצליליי המוזיקה – משוחררת יותר מאי פעם, בטוחה בעצמה. ואז רואה אותה נופלת, כתם דם על שמלתה המלאכית, עיניה הגדולות מתעוותות אליו בכאב.
"אל תלכי", מלמל לעצמו, "אל תלכי, אני צריך אותך".
"מי פה עם לורן ג'נקינס?", שמע צעקה.
"אני!", קפץ ורץ לעבר חדר הטראומה שממנו קרא הרופא.
"אתה משפחה?", שאל הרופא. אוליבר הסס לרגע ואז ענה, "לא, החבר שלה, אוליבר".
"מישהו מהמשפחה שלה הגיע?", ניסה שוב הרופא.
"לא, הם בדרך, היא תיהיה בסדר?", הוא הניח את ידו על כתפו של הרופא והביט אל תוך עיניו.
"תגיד שהיא תיהיה בסדר", התחנן.
"היא איבדה המון דם אוליבר ו..", הרופא שתק.
"ו מה?!", נבהל אוליבר.
"כדאי שנחכה להורים שלה, היא בסדר לעכשיו", חייך אליו הרופא.
"תקשיב ד"ר..", אוליבר חיפש בעיניו את תגו של הרופא, "סוואן, היא הדבר הכי חשוב בחיים שלי ואני רוצה.. אני צריך שתגיד לי מה קורה איתה".
"אני מצטער אוליבר אני לא יכול להגיד לך את הפרטים הללו, כל מה שאני יכול להגיד זה ש..", צעקה קטעה אותו, "קוד כחול!"
הרופא זינק לחדר ואחריו אוליבר.
"מה זה קוד כחול?!", זעק אוליבר, למרות שהבין ממה שהתרחש בחדר. אחות חיממה את כפות החשמל, מתמחה בחלוק כחול בהיר הוריד את משענת ראש המיטה למטה –שתיהיה שטוחה לגמרי.
"תוציאו אותו מכאן!", צעק הרופא למתמחים והחל בעיסויים על חזה של לורן.
"לורן תתעוררי! לורן!", בכיו התחדש ודמעותיו זרמו כמו מים.
שני מתמחים ניגשו אליו ותפסו אותו בזרועותיו, "לא! לורן! בבקשה תתעוררי..", כוחותיו אזלו והאוויר נגמר בריאותיו.
בעוד המתמחים מובילים אותו החוצה הוא צפה ברופא מנסה לחדש את פעילות ליבה בעזרת מכות חשמל. "תתעוררי", ביקש, עיניו עצומות, "תתעוררי".

אוליבר התקדם לעבר חבריו, ניק נעמד לקראתו, קאסי אחזה בשרוולו. ג'ו יושן על אחד הכיסאות.
אוליבר ניענע קלות את ראשו לאות שלילה. היא לא בסדר, לורן לא בסדר.
קאסי נפלה על בירכיה, מתייפחת, מתאבלת.
ניק רץ לעברו ועטף אותו בזרועותיו, מניח לו לבכות על כתפו, לצרוח, להרביץ, לשחרר את כל כאבו.
"אני כל כך מצטער אוליבר", לחש ניק.
"היא אינה, היא מתה!", צעק אוליבר ביאוש.
"אני יודע אחי, אני יודע", ניק לא הרפה ממנו את זרועותיו, הוא ידע שכעת אוליבר זקוק להם.
"זה אשמתי", השתחרר אוליבר מזרועותיו של ניק באחת והחל לצעוד אחורה, ידיו על ראשו ועיניו מתרוצצות בחוריהן.
"זה לא אשמתך", אמר ניק, מתעלם מבכיה של קאסי, מג'ו שהתעורר וישב עם ראשו בין ברכיו.
"זה אשמתי, הייתי צריך לעשות יותר, לפעול יותר חכם, לקחת מהבן זונה את האקדח, לעשות משהו", מלמל.
ד"ר סוואן ניגש אליהם והניח יד על כתפו של אוליבר.
"אני כל כך מצטער על אובדנך", דקלם, "עשינו כל מה שהיה ביכולתנו לעשות".