פרוורי הפלסטיק פרק 11

פרק 11:
*אוליבר*

"בבקשה חכי!", אוליבר מיהר ללורן שכבר פתחה את דלת מכוניתה.
הוא לפת את ידה שניה לפני שנכנסה וסובב אותה אליו, "תפסיק!", הדמעה הקלה שמחה בידו לפני רגעים ספורים הביאה עמה דמעות רבות.
"רק תפסיק", היא התייפחה מעט והוא משך אותה אל בין זרועותיו.
לורן החלה להכותו באגרופיה, "אל! תניח לי", אך אוליבר לא שחרר את חיבוקו.
לבסוף היא נרגעה והניחה את ראשה על כתפו.
נשימתה עדיין לא סדירה מהבכי.
"אני מצטער", לחש, פיו נושק לשערותיה, "אני מצטער".
"למה?", שאלה אותו לורן, קולה יציב כעת משנרגעה.
"היא הייתה שיכורה, היא פשוט דחפה אותי על הקיר ואת נכנסת בידיוק ברגע שהפסקתי אותה". הוא חש בקצב ליבה, מאזין לכל פעימה ופעימה. מרגיש את נשימתה על צאוורו.
"אני רוצה להאמין לך", אמרה לורן. ידיה נחות על חזהו.
אוליבר הצטמרר מעט למגעה.
"אני אומר את האמת לורן", קולו כנוע, מיואש. ליבו מחכה לרגע שתבטח בו.
"אוקיי", אמרה בפשטות.
"אוקיי?", אוליבר הרחיק אותה ממנו אך זרועותיו עדיין נחו על מותניה.
"יחסים מתבססים על אמון, אז.. אני סומכת עליך".
הוא הביט בפניה שהאדימו מהדמעות. כתמים שחורים נקוו מתחת לעיניה והחלו לנזול על לחיה.
"את הבחורה הכי יפה שראיתי מימיי", אמר אוליבר, חופן את לחיה בכף ידו.
"יחסים מתבססים גם על כנות ואמת את יודע?", היא חייכה.
"אני אומר מה שאני רואה".
הוא רכן אליה, למרות שהייתה על עקבים הייתה נמוכה ממנו, והסיט את שערה מפניה.
"יפיפייה", לחש ופגש בשפתיה.