פעמונית ( רפונזל) עונה 1 פרק 2 – אומץ או פחד?

-נקודת מבט של אביטל-
חשבתי על כך רבות. אם היה לי אומץ הייתי בורחת רחוק רחוק לעבר הלא נודע. אבל מכיוון שאין לי אומץ , אני יושבת פה ומסתכלת מפה אל החלון שבחדרי המשקיף אל גן הוורדים. זה יהיה נפלא אם לא הייתי מפחדת.
אבל היות שאני מפחדת , אני לא מעיזה לקחת צעד קדימה ולהחליט שאני מעיזה לקפוץ למים העמוקים. במקום לחשוב כך , חשבתי כל הזמן על זה שאני בורחת ומגלה את העולם לבדי. האמת שלא החלטתי במה לבחור: בפחד או באומץ. אני עדיין לא ידעתי מה לעשות אז נשארתי בתוך החדר , לא רציתי להמרות את פיהם.
חשבתי שאם אברח יכולה להיות אפשרות שהם יכעסו עליי או יענישו אותי. אני הילדה הטובה בשבילם , תמיד שם אני בחדר כי לי שום דבר מה לעשות בנוסף לכך.
אני לא יכולה בשום אופן לאכזב אותם. כי אם אעשה זאת ואאכזב אחד מהם, אז יכול להיות משהו יותר גרוע עבורי. אני לא מצפה לשום כלום מהם. כי בקלות אני יכולה להתאכזב. בתוך נפשי הייתי מדמיינת את עצמי בתוך הגן.
למה הם מרחיקים אותי מהילדים? מה עשיתי שמגיע לי להיות סגורה ויוצאת דופן מכולם.
אני רוצה לצאת לאוויר העולם ולהראות לכולם את האישיות הצבעונית שלי.
בעצם , לכל העולם את מה שיש בי , ושיש לי הרבה מה לתת. רציתי שישמעו את הקול שלי ואת הזעקה שלי.

חבר'ה , אני רוצה לצאת , לנשום אוויר מבלי לשאול את רשותם של הורי. מבלי סיבה לרצות מישהו. פשוט לחיות ולהיות חופשיה . זה החלום הכי גדול שלי.
*
– נקוד' מבטו של גבריאל ( הנסיך )
שוטטתי לבדי ביער הקסום . הערב ירד לאיטו . השמש שקעה מתחת לעננים. ואני שמעתי מישהו שר. תהיתי מי זה שר בשעה מאוד מאוחרת.
הסתכלתי אל מעבר החלון. זאת הייתה עלמת חן ששרה בקול הזמיר שלה. קול שאי אפשר להאזין לו בשום מקום. רציתי ללכת לעברה. פתאום ראיתי שהיא הסתכלה לעברי בפחד. היא נעלמה במהירות מוחלטת מהחדר. תהיתי מי זאת ורציתי לשמוע אותה שרה עוד פעם.
אבל היא לא הופיעה בחלון , כך שאני ויתרתי והמשכתי הלאה לחזור אל אבי. הלוואי שאוכל לשמוע אותה שרה פעם אחת , נוספת.