פעם שלישית גלידה -6-

אחרי האוכל הלכתי למזכירות כדי להוציא את מערכת השעות שלי.
"שם בבקשה?" שאלה המזכירה.
"בת' קופר"
היא הדפיסה לי את המערכת והגישה לי אותה, בחנתי את המערכת: שעה ראשונה – מתמטיקה, כיתה 5א.
יצאתי לעבר המסדרון מחפשת בעניי את חדר 5א שנתקלתי במישהו.
"אוי סליחה, אני כ"כ מצטערת!" אמרתי והחלתי לאסוף את הדפים שעפו לו.
"זה בסדר" אמר הנער והתכופף לעזור לי .
" קוראים לי לוק" אמר והתרומם שסיימנו לאסוף.
"בת' " עניתי.
הוא הושיט לי את ידו ועזר לי לקום.
"אתה יודע אולי איפה זה חדר 5א?" שאלתי אותו.
" סוף המסדרון שמאלה" אמר חייך חיוך קטן והמשיך בדרכו.
נכנסתי לחדר התיישבתי מאחורה וחיכיתי לתחילת השיעור שנעמדה מולי מישהי.
" אפשר לשבת כאן?" שאלה אותי וחיוך על פניה.
"כן בטח" עניתי והזזתי את התיק שלי מהכיסא הפנוי.
" וואו" אמרה שהיא מתנשפת "המקום הזה ענק! ".
"גם את הלכת לאיבוד?" שאלתי בחיוך.
"את לא מבינה! אתמול הגעתי לחדר האוכל 5 דק' לפני סוף הארוחה ונכנסתי לישון מורעבת!
והיום התרוצצתי כמו עכבר לחפש את החדר הזה! נראלי הסתובבתי סביב המקום הזה חמש פעמים". אמרה והסתכלה על החדר במבט מאשים.
"למה לא שאלת מישהו? תאמיני לי זה היה חוסך לך את כל הריצות והזעה".
"כן ממש.. כולם הסתובבו בלהקות נראה לי שרק את ואני זאבות בודדות" . אמרה וקרצה לי.
חייכתי אליה והסתובבתי לעבר המרצה שכבר התחיל ללמד.
אחרי השיעור יצאנו מהכיתה ולא הפסקנו לדבר.
"כן, ובראד פיט כזה חתיך!!! " אמרה שזעקת אושר נפלטת מפיה.
"או.קיי…" אמרתי לאיימי מנסה להעביר נושא אחרי שזכינו בלא מעט נעיצת מבטים. "מה יש לך עכשיו?"
"אזרחות" אמרה "ולך?"
"אמ.. כימיה" עניתי לאחר מס' שניות של עיון.
"באסה.. טוב לא נורא ניפגש אחר כך בקפיטריה" אמרה ופנתה לעבר הכיתה מעיינת במפה שלקחנו מקודם מהמזכירות.
נכנסתי לכיתת ביולוגיה והתיישבתי בשולחן הריק היחיד.
הוצאתי את האוזניות שלי ושמעתי מוזיקה מחכה למרצה.
לפתע הרגשתי את התיק שלי נוחת לי על הרגליים.
הוצאתי את האוזניות והסתובבתי לעבר הכיסא שלידי, ליאם ישב שם.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי והרמתי את התיק שלי מהריצפה.
"שמת לב שכמעט כל שיחה בינינו מתחילה ב- 'מה אתה עושה פה?' " אמר והניח מכתב על השולחן.
"מי ישמע כבר כמה שיחות עשינו"
"מה יש לך? רק אתמול פתחת בפני את הלב אחרי שהיית שיכורה"
"מתי? איפה? ולמה?" שאלתי בולעת את רוקי.
"תירגעי, צוחקים איתך… מה את בלחץ?" שאל בחיוך.
"לא יודעת… אולי הרגע אמרת שהשתכרתי ובנוסף לזה גם דיברתי איתך שיחת נפש!" אמרתי בכעס מעושה.
" מה כ"כ רע בלדבר איתי שיחת נפש?" אמר ועטה הבעת נעלב.
"מי אמר שזה רע? פשוט אנחנו לא כל כך מכירים.. זה שלמדנו באותו בית ספר לפני לא הופך אותנו לידידים הכי קרובים אתה יודע…"
" ומה מונע מאיתנו להיות כאלו?"
אולי כי אני רוצה להיות יותר מסתם 'ידידה קרובה'…
"שום דבר" עניתי באיטיות.
"יופי אז בואי נתחיל מהתחלה.." אמר והחליף את מבטו לרשמי. "היי, קוראים לי ליאם אני לומד באוניברסיטת ייל חדר 58 לפני כן למדתי בתיכון עם נערה חמודה, שמה בת' יש לה עיניים כחולות ושיער חום חלק היא ממש יפה והיא מסמיקה כרגע.." אמר בחיוך מושלם.
"לא מביכים ידידים" אמרתי ודחפתי אותו.
"טוב סליחה… " אמר במבט מתנצל "מה את רוצה לדעת?"
"מה התחביבים שלך"
"לנגן בגיטרה ולשחק פוטבול"
" מה אתה הכי אוהב לאכול?"
"הכול" אמר כאילו זה ברור.
"או.קיי… מה הצבע האהוב עלייך?"
" כחול, אבל מספיק לדבר עלי עכשיו אני זה ששואל את השאלות. מה התחביבים שלך?"
"מצטערת אבל נראה לי שנצטרך לדחות את זה" אמרתי והצבעתי על המורה שניכנס.
"או.קיי אבל עוד לא גמרתי איתך.." אמר והסתובב לכיוון המורה.
בסוף השיעור באתי לצאת כשעיני קלטו את המכתב של ליאם שהונח על השולחן, הרמתי אותו וחיפשתי בעניי את ליאם אבל הוא כבר יצא מהכיתה.
שמתי את המכתב בתיק ונכנסתי לקפיטריה, איימי נופפה לי מסוף הקפיטריה חייכתי אליה והתקדמתי לעברה.
"איך היה?" שאלתי שהתקדמנו לעבר דלפק ההגשה.
"מתיש! נרדמתי מיד אחרי שתי מילים 'תולדות אמריקה…' "
***
אחרי שעבר היום, בארוחת הערב ליאם לא הגיע ותיכננתי להביא לו את המכתב.
עליתי לחדר שלו חדר 58 מזל שהוא הזכיר את זה בשיחה..
תקתקתי, ליאם פתח לי.
"בת'? במה זכיתי שבאת אלי?" שאל ופתח את החדר לרווחה "בואי כנסי"
"לא, זה בסדר רק באתי להביא לך משהו" אמרתי ונשארתי במקומי.
"אנחנו ידידים עכשיו זוכרת? אז יאללה אל תתביישי כנסי" אמר ומשך אותי פנימה.
סרקתי את החדר על אחת המיטות הייתה מונחת גיטרה ושתי תמונות בתמונה אחת ליאם היה שם עם משפחתו ובתמונה השניה היה את ליאם מחבק את פייטון.
"שכחת את זה בכיתה" אמרתי והוצאתי מתוך כיסי את המכתב.
הוא לקח את המכתב והרים אלי את מבטו "אין לך מושג כמה חיפשתי את זה!" אמר וחייך אלי את חיוכו המושלם וחיבק אותי.
"וואו תירגע.. מה כבר היה במכתב?" שאלתי והתיישבתי במיטה שלו.
"למה שאני יגיד לך?" שאל וזיק של שובבות ריצד בעיניו.
"כי אנחנו ידידים זוכר?" אמרתי וחייכתי.