פעם שלישית גלידה -3-

הנסיעה לניו הייבין ארכה כשעתיים וחצי.
חצי מהדרך ישבתי הדוקה לכסא שלי ומעיפה מבטים מלאי פחד למד המהירות (שהראו 50 קמ"ש יותר מהמותר) עד שהתייאשתי והרשתי לעצמי ל*נמנם* קצת עד שנגיע…
*****************************************
"בת' קומי קומי!!!" ניער אותי דור וצרח לי בתוך האוזן.
"מטומטם! מה נראה לך בכלל?!?" התרחקתי ממנו בבעתה ודפקתי את הראש בזגוגית החלון.
"פשוט צאי לי מהמכונית.." אמר וליטף את הג'יפ כדי להוכיח עד כמה היא חשובה לו יותר ממני…
"בשמחה" אמרתי וירדתי מהרכב עצבנית פתחתי את הפגוש האחורי והוצאתי את המזוודות לאט, בוחנת את הנוף שהשתרע לפני.
"אמ.. היום?!?" שמעתי את קולו החסר סבלנות של דור.
גלגלתי עניים וסגרתי את הפגש מסכלת על הג'יפ שכבר התרחק.
התקדמתי לעבר הכניסה מסתכלת על השלט הענק:
'אוניברסיטת ייל ברוכים הבאים'.
נכנסתי למבנה הולכת בעקבות החץ, המקום היה הומה אדם.
מכל עבר אתה שומע צרחות שמחה ואחרייהם כמובן ה-שששש…. של הסדרנים.
הסתכלתי במפה מנסה למצוא את עצמי במקום הענק והזר.
"אמ.. שלום? בת' קופר?" שמעתי קול מאחורי הסתובבתי באיטיות מופתעת למראה הנערה שהייתה בערך בגילי אולי קצת יותר גדולה בשנה שנתיים.
"כן?" עניתי מהוססת…
"או.. היי! קוראים לי אמנדה ואני אהיה המדריכה שלך במקום עד שתתמצאי. כל בעיה שתהיה לך תוכלי לפנות אלי ואני ישמש לך כאוזן קשבת!" אמרה עם חיוך יותר מדי גדול על הפנים.
"כן.. וואו! אה.. תודה אבל אני מסתדרת לבד יופי!" שיקרתי כדי להרחיק את הסמיילי הזה ממני.
"אל תדברי שטויות.. ממה את מתביישת בואי אנחנו נהיה חברות מאוד מאוד טובות!" אמרה עם חיוך גדול
"איזה כיף לי!!" (הצילו!!!)
"או.קיי אז פה זה החדר שלך" אמרה מצביעה על חדר פשוט עם שלוש מיטות מקלחת אחת ושולחן כתיבה ליד כל מיטה.
יש לך חצי שעה להתארגן לחדר האוכל, השותפות שלך לחדר יגיעו כנראה עוד מעט" אמרה בזמן שהסתכלה בשעונה "אה.. ואני יתן לך יותר מאוחר לוח זמנים עם המערכת שלך וסדר היום.
טוב אני אתן לך להתארגן, יום טוב!" אמרה ויצאה (סוף סוף ) מהחדר.
בחנתי את החדר מניחה את המזוודות שלי על המיטה הכי קרובה למזגן ונכנסתי למקלחת מרשה לעצמי להתפנק על המים החמים ולהוריד מעצמי כל לחץ שהיה לי לפני שהגעתי אחרי עשרים דק' של מקלחת טובה יצאתי עטופה במגבת לחדר שפתאום נראה צפוף יותר, לאחר רגע הבחנתי במזוודה שלי שהייתה על הריצפה ובמזוודה אחרת שתפסה את מקומה.
"אמ.. סליחה המזוודה שלי הייתה על המיטה הזאת לפניך…" אמרתי לנערה שדיברה בטלפון במרפסת.
היא כנראה לא שמעה כי היא המשיכה לדבר בטלפון אם כי דיברתי די חזק "היי ילדה!" קראתי שוב אבל היא כמובן בשלה..
הרמתי את המזוודה שלי העפתי את שלה מהמיטה והנחתי את שלי.
"מה נראה לך שאת עושה?!" היא סגרה את הטלפון והסתובבה אלי.
"מקודם חירשת עכשיו גם עיוורת?!? תגידי, מה יהיה איתך?!" שאלתי בציניות.
"מה??" היא היממה בתמימות מעושה.
נו.. באמת! אתם רוצים להגיד לי שהיא גם טיפשה?!
"טוב תראי, אני שמתי את המזוודה הזאת פה לפנייך אז אם לא אכפת לך.." אמרתי ופתחתי את המזוודה שלי להוציא בגדים ההיא שתקה בזמן שהוצאתי גינס וחולצה ונכנסתי למקלחת להתלבש כשיצאתי ראיתי את המזוודה שלי על הריצפה *שוב* ואת הנערה שוכבת על המיטה *שלי* מדברת בטלפון.
"בחיי שאת מתוסבכת עם עצמך.." מלמלתי.
הרמתי את המזוודה שלי מהרצפה הנחתי על מיטה מזדמנת ויצאתי לבחוץ לעבר חדר האוכל (לא שידעתי איפה זה נמצא…).
התהלכתי במסדרונות האוניברסיטה מחכה לסימן חיים מאיזשהו מקום.
איפה אמנדה הזאת שצריכים אותה???.
מאחר שלא מצאתי בקומה הרביעית (איפה שהחדר שלי) ירדתי למטה ופניתי לעבר האדם הראשון שראיתי "אמ.. סליחה אדוני…" דיברתי לגב של בחור שעמד מולי "אתה אולי יודע איפ.." הוא הסתובב אלי פניו מוכרות ויפות להפליא, עיניו הירוקות- אפורות חתכו בי.
"ליאם?!" קראתי המומה.