פעם שלישית גלידה -17-

"בת'," שמעתי במעומם קול קורא לי, ניסיתי לאתר את מקור הקול, אך מצאתי את עצמי הולכת במעגלים סביב עצמי, "בת'!" כעת הקול ברור וחזק יותר ונימה של חוסר סבלנות מלווה אותו, "בת' אני נשבעת לך שאם את לא קמה עכשיו אני שופכת עלייך דלי של מים קפואים!" זיהיתי את קולה של איימי והוצאתי אנקה קטנה מפי, "בת' אני רצינית קומי עכשיו!", קיווצתי את גבותי ומילמלתי משהו שאמור להיות כמו 'עזבי אותי בהמה' "את רוצה שאני אגיד ללוק לבוא בפעם אחרת?" פקחתי את עיניי במהירות, "לוק פה?" שאלתי מתרוממת לישיבה, "כן, הוא בדלת" אמרה איימי והצביעה עליה, הלכתי במהירות לכיוון הדלת מנסה להחליק בדרך את שערי בעזרת ידיי כמה שיותר מהר, פתחתי את הדלת בחיוך וויקטור -אחד שלומד איתי בכימיה- ניצב בדלת כשהוא מסדר את משקפיו על גשר אפו, "בת'!" הוא אמר שמח והרים אלי את מבטו, הסתובבתי לכיוון איימי שרק ישבה לה על המיטה וצחקה, גילגלתי את עיניי וחזרתי להביט בוויקטור "כן?" שאלתי בחשש, "אמ… תהיתי, זאת אומרת חשבתי שאולי.." הוא שיחק עם אצבעותיו ונראה לא בטוח בעצמו, "חשבת שאולי…" ניסיתי לגרום לו להמשיך, "אפשר את ספר כימיה שלך?" הוא שאל לבסוף, "אמ.. כן, בטח, שניה" אמרתי מבולבלת והסתובבתי לכייון השידה שלי, איימי מבחינתה המשיכה להתפוצץ מצחוק, גלגלתי את עיניי בשנית מוציאה את הספר מהמגירה ומתקדמת לעבר וויקטור, "הנה" הושטתי אליו את הספר, הוא לקח אותו מידיי ונשאר לעמוד שם כאילו מתלבט אם להגיד משהו או לא, לבסוף החליט כנראה לוותר כי הוא פשוט עזב את המקום בלי להגיד תודה אפילו, "מוזר.." מלמלתי לעצמי. סגרתי את הדלת ונכנסתי למקלחת לצחצח שיניים, איימי נכנסה מיד אחרי ושינתה את הבעתה לרצינית, "את מוכנה להסביר לי מה הלך פה השניה?" הסתכלתי עליה מבעד למראה בכיווץ גבות לא מבינה את כוונתה "למה את מתכוונת?", שאלתי בפה מלא משחה, "לזה שהערת אותי בצעקות או לזה שאמרת לי שלוק בדלת?" "מצחיק, אבל לא לזה ולא לזה, התכוונתי ללמה שכשאמרתי לך שלוק בדלת את התעוררת במהירות וסידרת את השיער שלך בדרך, כי אני מוכנה להתערב שאם הייתי אומרת לך שזה וויקטור הייתי עדיין מנסה להעיר אותך וכנראה שבאמת שופכת עלייך מים", יצאתי מהמקלחת עוקפת אותה ומוציאה בגדים מהארון, "פככ..זה בכלל לא קשור ללוק" נכון? "תעשי לי טובה, אתמול בלילה ראיתי אותכם חוזרים ביחד ואת היית נראית ממש עייפה אז אמרתי שאני אשאל אותך בבוקר, אז לאן לעזאזל נעלמת אתמול?" "סיפור ארוך" אמרתי וההחלפתי בגדים לגינס וחולצה ארוכה, "קדימה, יש לי זמן, בכל מקרה יוצאים היום לחופשת החגים, אני לא ממהרת" אמרה ונשכבה על המיטה כאילו מחכה לסיפור לפני השינה, סיפרתי לה כל מה שקרה מאז שיצאתי להתאוור עד שלוק הסיע אותי בחזרה לאוניברסיטה. "תגידי לי את נורמלית?!", צרחה עלי, "כמעט אנסו אותך ואת כזאת..שלווה?" אמרה מבועתת "דבר ראשון הם כמו שאמרת *כמעט* אנסו אותי ודבר שני ליאם כיסח אותם אז הם פחות או יותר קיבלו את מה שמגיע להם" אמרתי במשיכת כתפיים "אני מאוד מקווה שהוא השאיר אותם גוססים! שילמדו לא להתעסק עם בנות" אמרה בשקט "ואפרופו ליאם", הוסיפה בקול "למה הוא מתנהג אלייך כזה מוזר לאחרונה?" "באמת שאין לי מושג" אמרתי באנחה "הוא החליט בוקר אחד פשוט לשנוא אותי ועד כמה שידוע לי לא גרמתי למשהו שיגרום לו להתייחס אלי ככה", "הוא סתם מפסיד חברה מדהימה" אמרה בביטול ומשכה אותי לעמידה "תודה איימי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך" אמרתי וחיבקתי אותה "האמת שגם אני לא יודעת" אמרה צוחקת, "עכשיו בואי אני חייבת להראות לך את התמונות שפיתחתי".

"ותקלטי את זאת!" אמרה מתפוצצת מצחוק ומראה לי תמונה, התחילו לרדת לי דמעות מהעיניים והבטן שלי התפתלה בכאב, "מתי הספקת לצלם את זה?" שאלתי צוחקת "כשהוא הסתכל לכיוון החלון" ענתה לי והעבירה לי עוד תמונות, המשכתי לעבור על התמונות עד שנעצרתי על אחת מהן, "איימי?" שאלתי, "מתי זה היה?" הראתי לה את התמונה, אני ולוק נראינו על ספה עם בקבוקי בירה ביד, לוק לבוש בגינס וחולצה כחולה ואילו אני בשמלה שחורה, "את לא זוכרת את המסיבה שהייתה בתחילת הסמסטר?" "אמ..אני זוכרת ,פשוט את החלק הזה," אמרתי והצבעתי על התמונה, "אני לא זוכרת" "אני לא מתפלאה , היית שיכורה מהתחת לא הפסקת לשתות" עיוותי את פני בגועל, זה ממש לא מתאים לי "אבל לא עשיתי שום פדיחות, נכון?" שאלתי בתקווה "עד כמה שזכור לי את ולוק הייתם ביחד כמעט כל המסיבה עד שלוק היה צריך ללכת, הוא אמר שזה משהו דחוף, ליאם יצא כמה דקות לפניו" משכתי בכתפי העיקר שלא עשיתי בושות לעצמי חשבתי והמשכתי להסתכל בתמונות.