פעם שלישית גלידה -16-

התרוממתי מכיסאי בכבדות, אוספת את כל הדברים שלי מהשולחן והתקדמתי לכיוון השיעור הבא שלי, איימי חיכתה לי בכניסה "בוקר טוב!" אמרה עם חיוך גדול וגרמה לי לקפוץ ממקומי, "איימי הבהלת אותי" אמרתי דוחפת את כתפה קלות, "מצטערת, פשוט הבוקר נתקלתי במישהו וכל הדברים שלי פשוט עפו לי מהיד ואז שהתכופפתי להרים אותם הוא כבר אסף לי את כל הדפים ואמר לי בחיוך 'קחי' " הסתכלתי עליה במבט לא מבין "כשמישהו נתקל בך ומעיף לך את כל הדפים, את.. שמחה?" שאלתי מבולבלת "דבר ראשון הוא אסף לי את הדפים ודבר שני זה לא סתם מישהו זה היה.." עצרה לשניה כדי למתוח אותי "ברנדון!" אמרה לבסוף כשצווחות אושר נפלטות מפיה "זה מהשנה השלישית?" שאלתי בחיוך "כןן" חייכה חיוך רחב "וואו בקצב הזה אתם בטוח תהפכו לזוג" אמרתי צוחקת "גם אסף לך את הדפים וגם חייך" "את סתומה" היא צחקה ומשכה אותי לעבר השיעור.

הסתכלתי על השעון, עוד רבע שעה נגמר השיעור, תופפתי עם רגליי על הרצפה בעצבנות ולצידי איימי לא הפסיקה לדבר "והעיניים שלו, או העיניים האלה, את פשוט טובעת בהם.." המשיכה לקשקש לי על ברנדון, המרצה כבר הפך להיות מעניין יותר, "איימי עוד מילה אחת עליו ואני נשבעת לך שתצטערי על זה" אמרתי לבסוף קוטעת את תיאור שפתיו "אוחח, בסדר בסדר, אבל לא שחכת שהיום הולכים לפתח תמונות, נכון?" שאלה בחשדנות "זה לא כאילו נתת לי לשכוח את זה" עניתי לה בגיחוך "מעולה" אמרה במתק שפתיים "היום הזה משתפר מרגע לרגע".

השעה הייתה ארבע וחצי, עוד שעה אני ואיימי צריכות לצאת, התקדמתי לעבר חדרי מבחינה מזווית עיני בליאם, הוא צחק עם חברים שלו על משהו וגומותיו עיטרו את פניו, פייטון עמדה לידו וכל שניה ניסתה לנשק אותו אך הוא דחף אותה בעדינות מעליו, לפתע מבטו הבזיק אלי והוא הביט בי בעיניו הירוקות למספר שניות ואז נתן לפייטון לנשק אותו, הוא אחז בפניה בחוזקה ובלע אותה בנשיקה, עמדתי שם דוממת מספר שניות ואז המשכתי להתקדם שמבט עצבני על פני, נכנסתי לחדר טורקת את הדלת אחרי, נכנסתי למקלחת כשהתמונה הזאת לא יוצאת ממחשבותיי, יצאתי עטופה במגבת, פתחתי את הארון והוצאתי משם גינס קצר בהיר וחולצה שחורה, נעלתי את האולסטאר ומשחתי איילנר דק על עיניי הכחולות, לקחתי את הפלאפון שלי וקצת כסף ויצאתי לכיוון הכניסה, איימי חיכתה לי שם "מוכנה?" שאלה "יאללה בואי" ומשכה אותי לכיוון מכוניתה.
הגענו למקום קטן כזה, רק מספר חנויות מעטות היו בשדרה, איימי הובילה אותי לעבר חנות ששלט קטן היה תלוי מעליה 'מצלמות, וידיאו וכל השאר' , נכנסנו לחנות, היא הייתה קטנה ונער צעיר עמד משועמם בדלפק הקבלה, "אפשר לעזור לכן?" דיקלם את המשפט המוכר "כן" אמרה איימי והוציאה מתיקה מצלמה קטנה, היא ממש אוהבת לצלם, זה התחביב שלה "אני רוצה לפתח כמה תמונות" הנער הושיט את ידו ואיימי הגישה לו את המצלמה, עשיתי כמה סיבובים בחנות, החנות הייתה מאובקת והתחלתי להשתעל, "איימי אני מחכה לך בחוץ תבואי שתגמרי" פתחתי את דלת הכניסה, איימי העיפה אלי מבט והנהנה ולאחר מכן חזרה להתעסק בתמונות, התיישבתי על ריצפת המידכה, שקט שרר ברחוב והוא היה ריק למעט כמה אנשים שחצו מדי פעם את הרחוב, הסתובבתי לכיוון החנות, איימי עדיין הייתה עסוקה בתמונות, התחלתי להתקדם ברחוב, בוחנת את החנויות בשקיקה אחר משהו מעניין לאחר כמה מטרים הבחנתי בחנות לכלי מוזיקה, חייכתי לעצמי בסיפוק וצעדתי לתוכה, פסנתר כנף שחור עמד בצד החדר ומסביבו כמה גיטרות אקוסטיות, מאחורי דלפק הקבלה לא עמד איש, התקרבתי לפסנתר, יושבת על הכיסא השחור והמבריק והעברתי את אצבעותיי בעדינות על הקלידים, כבר הרבה זמן שלא ניגנתי, כל כך התגעגעתי לתחושת הריחוק שהפסנתר הקנה לי, זה כאילו שבזמן שאני מנגנת כל העולם משתתק ורק המנגינה המופלאה שיוצאת ממנו נשמעת, התחלתי לנגן יצירה ישנה שעלתה במוחי, נותנת לעולם להשתתק לאט לאט ולמוזיקה לתפוס את מקומו, כשסיימתי שמעתי מחיאת כפיים מאחורי, הסתובבתי בזהירות וניגלה למולי אדם זקן ושמנמן בסביבות השבעים לחייו "את לנגן ממש יפה" אמר בחיוך "תודה" אמרתי בבישנות והתרוממתי מהכיסא "לא, לא, תמשיכי" אמר ונכנס למאחורי הדלפק, "אני לא להפריע" "אני בכל מקרה צריכה לזוז" אמרתי בחיוך ויצאתי מהחנות, השמש כבר שקעה ממזמן, חזרתי לעבר חנות הוידיאו אך היא הייתה סגורה, הוצאתי את הפלאפון מכיסי, על הצג הייתה הודעה מאיימי, פתחתי אותה, 'לאיפה הלכת לעזאזל?' התכוונתי להקליד תשובה ששריקה נשמעה באוויר הסתובבתי במהירות, כמה נערים עמדו מאחורי מחזיקים בידם בקבוקי בירה ומתקדמים לעברי בסהרוריות, התחלתי ללכת מהר לכיוון הנגדי שידי מתחילות לרעוד "היי, את" צעק אחד מהם, לא הסתובבתי "לאן את בורחת? אנחנו לא נפגע בך" הנערים האחרים צחקו, הגברתי את קצב הליכתי, לא מודעת לאיפה בדיוק אני הולכת, ניסיתי להיזכר היכן איימי החנתה את המכונית אך פחד תקף אותי ולא הצלחתי לחשוב, התקשרתי ללוק, מקישה את מספרו במהירות, הצמדתי את הפלאפון לאוזניי ואחרי שלוש צלצולים קולו נשמע מבעד לקו "הלו" "לוק זאת בת' " אמרתי בקול רועד, הרמתי את עיניי לשלט הרחוב "אני ברחוב סמית 24 בוא מהר בבקשה" "בת'? הכל בסדר? מה קרה?" שאל בלחץ "רק תבו-" אחד מהם חטף לי את הפלאפון וניתק את השיחה, רצתי משם מהר ופניתי שמאלה, לא הבחירה הכי חכמה שלי, הגעתי לסמטה כשקיר לבנים ישן סוגר עלי מצד אחד והנערים מהצד השני "לא יפה לברוח ככה, בובה" אמר אחד מהם, התחלתי ללכת אחורה בצעדים איטיים בזמן שהם התקרבו אלי קדימה, המשכתי ללכת אחורה עד שגבי נתקל בקיר הלבנים, עמדתי משותקת עם הגב אליו, מתפללת שיעזבו אותי בשקט, הנערים הקיפו אותי ורק זה שדיבר כל הזמן עמד מולי ובחן אותי במבטו "אז מה יש לנו כאן.." אמר בשקט, ריח האלכוהול בקע מפיו, הסתכלתי לריצפה כאילו אם אסתכל מספיק זמן היא תפתח והם יפלו לתוכה "אבל אנחנו רוצים לראות את העיניים היפות שלך" הוא לחש לי והרים את ראשי בעזרת ידו, העפתי לו את היד ובעטתי חזק ברגלו "אחח" הוא צעק ודחף אותי חזק, גבי פגע בקיר וגל של כאבים עבר לי בגוף, נפלתי למטה נאנקת בכאב, דמעות החלו לעלות בעיניי "קשוחה מה?" אמר בעצבים "את רק עושה את זה מעניין יותר" הוא ניסה להרים אותי על רגליי ששמעתי קול אומר "תעזבו אותה" לוק! חשבתי בהקלה, הנערים הסתובבו ויכולתי לראות דמות נשענת על העמוד כשידיה בתוך כיסי מכנסה, עיניה נצצו בחושך ששרר, לא לוק "ליאם!" לחשתי מופתעת, הנערים הסתובבו להביט בי ואז חזרו להביט בליאם "אמרתי לכם לעזוב אותה, קדימה, תתחפפו מפה!" הנערים הביטו בליאם מספר שניות ואז זה שדיבר איתי התקרב לליאם צולע במעט "ואם לא? מה תעשה?" שאל בקול מתגרה "מה שבא לי" ענה ליאם והכניס לו אגרוף בפרצוף, הנער החזיק בפניו ודם זלג מאפו, "חתיכת-" הוא סינן והרים את ידו בכדי להכות, אך ליאם הקדים אותו ובתנועות מהירות הפיל אותו לריצפה בועט בו מכל מקום אפשרי, הנערים האחרים התעשתו על עצמם ורצו לעזור לחברם אך ליאם הסתכל עליהם במבט מפחיד "תתחפפו" הוא אמר, הם הרימו את חברם על כתפיהם וברחו משם, משאירים אותי ואת ליאם לבד, ליאם הרים משהו מהרצפה והתקדם אלי, "את בסדר?" הוא שאל, הנהנתי לאט, הוא הגיש לי את ידו, בתוכה היה מונח הפלאפון שלי "לא לימדו אותך שאסור להסתובב בסמטאות חשוכות לבד בלילה?" שאל עצבני "אז מה אתה עושה פה?" החזרתי לו, לוקחת את הפלאפון מידיו בידיים רועדות, הוא גיחך "לא עניינך" "טוב, תודה על הכול" אמרתי בעצבנות "אתה יכול לחזור לעניינים שלך עכשיו" "הרסת לי את החשק" אמר "עכשיו בואי, אני אחזיר אותך לאוניברסיטה" הסתכלתי עליו עצבנית, מתכוונת לדחות ההצעה שלו "בת'?" נשמעה צעקה מקדמת הרחוב, לוק הגיח אלינו בריצה קלה "את בסדר?" שאל בדאגה "כן" עניתי, הוא הרים את מבטו והבחין בליאם "ליאם אחי, מה אתה עשה פה?" "יש מסיבה ממול" ענה ליאם כאילו זה מסביר הכל, לוק חייך אליו בהבנה והסתובב אלי "מה היה כל כך דחוף? הייתי בטוח שקרה משהו" "היא נאבדה בדרך" ענה ליאם במקומי "אז למה ניתקת באמצע השיחה?" שאל לוק בחשדנות, הסתובבתי להביט על ליאם שנראה עצבני משהו וחזרתי להביט בלוק "נגמרה לי הסוללה" שיקרתי, "טוב, בואי אני אקח אותך" לוק אמר "זה בסדר, אני כבר מחזיר אותה" התערב ליאם, הסתכלתי על ליאם, מביטה בעיניו הירוקות "לוק יחזיר אותי, תחזור למסיבה שלך" לוק משך בכתפיו ולקח אותי לעבר המכונית, נכנסתי למכונית ולוק התחיל לנסוע, משאיר את ליאם מאחור.