פעם שלישית גלידה -15-

המשכנו לרוץ ביער חולפים על פני עצים ואבנים, עומר הוביל ורץ מלפניי בזמן שאני מנסה להשוות את קצב ריצתי אליו, מה שהיה כמובן בלתי אפשרי, הוא פשוט טס!
יאמר לטובתו שהוא ניסה כמה פעמים להאט את הקצב שלו בשבילי אבל דחפתי אותו בחזרה שימשיך לרוץ.
לאחר רבע שעה בדיוק כמו שעומר הבטיח הגענו למכונית פולסווגן לבנה, הוא לחץ על כפתור בשלט הרחוק של המכונית וזאת השמיעה קול נקישה. נכנסנו במהירות למכונית מתנשפים מהריצה "בחיים שלי לא רצתי ככה" מלמלתי בכבדות, עומר צחק והתניע את המכונית, גלי קור פרצו מהמזגנים הקטנים והיכו בפני שמין הסתם היו אדומות כעת.
עומר דהר לכיוון הכביש הראשי שבו צעדתי לפני שעות אחדות "איפה את לומדת?" שאל, לא מוריד את עיניו מהכביש. "ייל" עניתי ונשעתי על גב כיסאי בנוחות, "באמת? אני לומד באוניברסיטת אוקספורד, עשר דקות מייל תקפצי לבקר מתישהו" אמר.
המכונית נעצרה מול דלתות הכניסה של האוניברסיטה, פתחתי את הדלת והתכוונתי לצאת שידו עצרה אותי, הסתובבתי אליו מבולבלת קצת "חכי שניה, כמעט שחכתי" חייך ועם ידו השניה מישש אחר משהו בכיסאות האחוריים של המכונית. הוא הגיש לי קופסת קרטון מרובעת ופתח אותה, ריח שוקולד משכר התפזר באוויר, "לא היית אמור לשמוע את זה, זה מביך מדי" הסמקתי "שטויות" צחק ודחף לידי קארוסון "עכשיו צאי, גם לי יש אוניברסיטה על הראש" חייכתי אליו "תודה, ואני מבטיחה שאבוא לבקר בהזדמנות" טרקתי את הדלת אחרי והתקדמתי בצעדים מהירים לעבר חדרי, הוא היה ריק והפלאפון שלי נח בדיוק איפה שהשארתי אותו לפני שיצאתי, הדלקתי את צג ההמסך יש לי דקה לשיעור, חטפתי את תיקי וירדתי במהירות במדרגות לעבר כיתת מתמטיקה.
ברגע שהתיישבתי בכיסאי ליד איימי הרשתי לעצמי לפלוט אנחה קטנה ולנגוס ביס מהקארסון, "את נורמלית?!" לחשה איימי מנסה לא למשוך את תשומת ליבו של המרצה שכרגע נכנס לכיתה "את יודעת כמה דאגתי? אתמול מהצהריים לא ראיתי אותך ואז גם בארוחת הערב והיום בבוקר לא היית גם, יש לך מושג מה הלך לי בראש? הייתי בטוחה שחטפו אותך ואת כלואה במרתף של האוניברסיטה, ולא נותנים לך לאכול, ומרעיבים אות-" "איימי" קטעתי את סיפורה ה*מאוד* מעניין ופואטי "לא, את לא תקטעי אותי!" אמרה עצבנית "אני תכננתי להודיע למשטרה שאת נעדרת, ברור שלפני רציתי לעשות חיפוש במרתף ולוואדות שאת לא שם אבל אז עצרתי וחשבתי מה יקרה אם יחטפו גם אותי? לכן שאלתי את ליאם אם הו-" "הלכת לליאם?" שאלתי בלחץ "כן, מה הבעיה? אתם חברים לא?" שאלה מבולבלת "פשוט, אל תדברי איתו עליי, אוקיי?" "אמ…אוקיי" מלמלה לא מבינה ולאחר מכן המשיכה בסיפורה "אז איפה הייתי..אה! ליאם..כן, אז שאלתי את ליאם אם הוא ראה אותך והוא בהתחלה אמר שלא והתכוונתי ללכת אבל אז הוא עצר אותי ושאל ממתי לא ראיתי אותך ושאמרתי לו מאתמול בצהריים הוא אמר שוב שלא ראה אותך והלך, אז התקשרתי אלייך ולא ענית ואז התקשרתי עוד איזה עשר פעמים וגם אז לא ענית ואז באמת נלחצתי, וכשנכנסת היום לשיעור בשלווה כשאת מחזיקה קארוסון, את מבינה איזה עצבנית הייתי?!" "בערך, אבל עכשיו אני יודעת שאם *באמת* יחטפו אותי אז יש מישהי שדואגת לי" חייכתי אליה ונתתי לה חיבוק ענק "פשוט לא נורמלית" מלמלה איימי בעצבנות אבל אחרי שניה החזירה לי חיבוק "אני מבקש" הסתובב אלינו המרצה "הפגנת חיבה תיעשה רק אחרי ההרצאה או לפניה, בשום פנים ואופן בזמן שאני מרצה מובן?" כמה נערים ונערות גיחכו, אני ואיימי התנתקנו מהנהנות למרצה ולאחר מכן פורצות בצחוק חירשי.

אני ואיימי התקדמנו לעבר הקפיטריה אחרי השעתיים הראשונות איימי לא הפסיקה לדבר, כבר איבדתי אותה ממזמן חשבתי על ליאם ועל איך שהוא צעק עלי ולחץ בלתי מוסבר הכאיב לי בחזה, כעסתי עליו אבל יותר מכל כעסתי על עצמי, למה הרשתי לעצמי להתחבר אליו? למה שחכתי איך הוא היה בתיכון? הוא היה ונשאר אותו ילד שמנת עם אבא מליונר פנים יפות ואישיות של חרא, למה התאהבתי בו לעזאזל? ולמה אני נותנת לזה להשפיע עלי? מדי פעם היממתי 'צודקת' ו'כן' לעבר איימי שלא תחשוד, אך המזל לא שיחק לי להרבה זמן "אז מה את אומרת? תבואי איתי?" שאלה לפתע, הסתובבתי אליה במהירות מבט מתנצל על פני "לא הקשבת לי בכלל?" שאלה המומה, נזכרתי בכל הסיפור המולטידרמה שלה ולא יכולתי, הרגשתי זבל של חברה "ברור שהקשבתי וברור שאני אבוא איתך" שיקרתי לגבי החלק הראשון "יופי" היא חייכה אלי והתחילה למחוא כפיים "רק תזכירי לי לאן זה.." אמרתי בהיסוס "לפתח תמונות, אמרתי לך, אני רוצה לתלות בחדר ואני צריכה שתבואי איתי ותעזרי לי להחליט איזה מהם" "אה..כן, בטח" חייכתי "אז קבענו" אמרה לוקחת לעצמה מגש עם סלט "מחר בחמש וחצי, אל תשכחי" "אחלה" מלמלתי ולקחתי לי מגש עמוס באוכל, בכל זאת..כמעט יום שלם לא אכלתי.

התקדמתי לעבר חדרי מחזיקה בידי את ביטני חזק, איימי הזהירה אותי שאני אוכלת מהר מדי אבל האוכל היה פשוט מעולה ולא יכולתי להפסיק פעם ראשונה שאני מצטערת שלא הקשבתי לה, נכנסתי למקלחת ויצאתי עם מכנס אפור קצר וגופייה לבנה קפצתי על המיטה באנחת אושר ובדקתי את כל ההודעות החדשות שלי באייפון, על המיטה למולי ישבה טייפון שפלאפון לאוזנה שמלת לילה קצרצרה לגופה ומבט מאוכזב על פניה "אבל למה אתה לא יכול לבוא לכאן?" שאלה בבכינות ונשמעה כמו ילדה קטנה, החזירו לה מהצד השני של הפלאפון תשובה שכנראה לא שימחה אותה "אבל ליאם!" התיישרתי במהירות במקומי למשמע השם "למה אתה מתעקש? אתה עסוק עכשיו?" "לא, אני לא לבד בחדר, אבל מה זה משנה? הם לא יפריעו לנו!" התעקשה, בהיתי בפלאפון שלה בשוק, עכשיו הוא גם לא מוכן להיות באותו מקום שבו אני נמצאת? הוא ממש חצוף! אני לא סובלת אותו! התרוממתי ממיטתי, כבר לא הייתי עייפה, לקחתי סוודר לבן וארוך שהיה תלוי על דלת הארון שלי ויצאתי במהירות מהחדר, סגרתי את הדלת והצמדתי את אוזני לדלת "עכשיו אני לבד, היא השנייה יצאה" שמעתי את טייפון "כן, אני בטוחה" "אז אתה בא?" שאלה בהתלהבות, התרחקתי מהדלת, אם הוא רוצה לשחק במשחקים האלה אין בעיה, התיישבתי על ספסל בחוץ, מקפלת את רגליי לחזי ונשמתי עמוק, אני פשוט אשאר פה עד שאני יהיה בטוחה שהוא הלך מהחדר, דמעה בודדה זלגה על לחיי השארתי אותה שם, נותנת לה להמשיך בדרכה ולדגדג מעט את פני "בת'?" שמעתי קול והרמתי את מבטי, לוק עמד מולי כשסטודנטית בלונדינית ורזה כמו מקל כרוכה סביב זרועו "את בסדר?" שאל, מיהרתי לנגב את השובל שעשתה הדמעה וחייכתי חיוך מאולץ "בטח, סתם ניכנס לי משהו לעין", לוק לחש משהו לנערה שמבטה הפך למאוכזב אך התעודד קלות שאמר קצת יותר בקול "בפעם אחרת, מבטיח" היא נכנסה לבפנים ולוק התיישב לידי "אז מה נכנס לך לעין?" שאל בגיחוך ושילב את ידיו סביב ראשו, "אבק" מלמלתי "האבק פה חרא! אני אומר לך, ידעתי מהצעד הראשון שדרכתי פה שהוא יעשה בעיות, הממזר הקטן הזה.." אמר וצחקתי אבל הפעם זה לא היה מאולץ, לוק צחק טיפה ואז הרצין "אז מה באמת קרה?" שאל, הסתובבתי להביט בו, הוא באמת דואג לי ואני מרגישה שאני חייבת לדבר על זה אז פשוט פתחתי את הפה והתחלתי לספר, סיפרתי לו על זה שאני מכירה את ליאם עוד מהתיכון ואת זה שהתחברנו בהתחלה פה ואז על המריבה הטיפשית הזאת שאין לי בכלל מושג למה היא קרתה, כמובן שלא סיפרתי לו מה אני מרגישה כלפי ליאם, בכל זאת, הוא שותף שלו לחדר, וכשאנשים שיכורים הם לא כל כך שמים לב למה שהם אומרים ומההכירות שלי עם לוק אני די בטוחה שהוא שיכור לא מעט פעמים, "..ואז יצאתי לפה ובדיוק עברת ומכאן אתה פחות או יותר יודע" סיימתי את הסיפור "וואו" הוא אמר ואסף אותי לחיבוק חם.