פעם שלישית גלידה -13-

" אז את שומעת? חבר שלי עושה מסיבה עוד שבוע, אני אשמח אם תבואי," חיכה לוק את עומר בזמן שצעדנו לעבר המכונית, צחקתי, " אין לו קול כזה, לוק", אחרי שעומר הגיש לנו את האוכל דיברנו קצת ובסך הכל הוא נראה ממש חמוד, לעומת לוק שכל הערב רק דפק מבטים זועמים לעבר עומר " מצטער אבל אני לא יכול להגיע לטונים גבוהים יותר, נשבע לך שאני עוד שניה חוזר לשם ומכסח לו תצורה,"
" למה אתה כזה עצבני? זה לא שאתה מקנא נכון?" שאלתי בהתגרות ונכנסתי למכונית, לוק נכנס אחרי שמבט מוזר על פניו, " פככ..אני? מקנא? ממתי? זה פשוט בגלל שמה לעזאזל נראה לו? הוא רואה שאנחנו באמצע דייט-" "זה לא היה דייט" קטעתי אותו.
" אז איך הוא מעיז לדבר איתך בכלל? " המשיך בלי להתייחס להערה שלי.
" אוי תעשה לי טובה," אמרתי בביטול " ראיתי את המבטים שדפקת למלצרית הבלונדינית" "אני לפחות לא ביקשתי ממנה את המספר שלה, או הזמנתי אותה למסיבה שחבר שלי עושה" "תן לי לנחש..יש לך כבר את המספר שלה, נכון? אמרת שהיית במסעדה הזו כבר כמה פעמים" לוק הסתכל עלי מופתע, "את חושבת שאני אחד שמתחיל עם כל אחת?" החזרתי לו מבט שאומר ~ אתה באמת שואל?!~ " טוב, אותה ספציפית אני מכיר אבל באמת שאנ-" "לוק?" קטעתי את נסיונו הכושל להציל את כבודו "מה?" "אני סתם צוחקת, לא באמת אכפת לי שהתחלת איתה או שיש לך את מספרי הפלאפון של חצי בנות מהעולם, באמת." "אל תגזימי," אמר מגחך "יש לי יותר."

התקדמתי לכיוון חדרי נפרדת לשלום מלוק, השעה הייתה אחת עשרה וחצי, נכנסתי בזהירות לחדרי, סטפני ופייטון ישנו כשמכסה עיניים מוצמד לפניהם, גלגלתי את עיניי ופשטתי את בגדי, מוציאה מהארון גופיה ומכנס קצר, רטט של הודעה נשמע מכיוון האייפון שלי, פתחתי את ההודעה ' לילה טוב נסיכה, באמת שנהניתי. לוק' גיחחכתי לעצמי ושלחתי בחזרה 'גם אני נהנתי , תודה על הכל ולילה טוב' שמתי את האייפון על השידה ליד המיטה וחייכתי לעצמי, באמת שנהנתי היום, בקצב הזה אני אשכח מליאם לתמיד.

" אני לא מאמינה שלא סיפרת לי שאתם יוצאים לדייט!" אמרה איימי בבוקר שלמחרת עם פרצוף פגוע משהו. " אמרתי לך, זה לא היה דייט, אבל עזבי אותי מה עם זה שאת מחבבת?" שאלתי מנסה להעביר את נושא השיחה כמה שיותר אליה, "אווו את מתכוונת לזה מהשנה השלישית?" "אמ..כן, מה שמו?" "ברנדון" ענתה בהתרגשות " חחח אז עוד לא עברת למישהו אחר? את עדיין בקטע שלו?" שאלתי מתפלאת בזמן שלקחתי אוכל והתיישבתי בשולחן ריק, איימי לקחה גם אוכל לעצמה והתיישבה לידי "מותק, את לא ראית אותו אז אין לך זכות דיבור, כשתראי אותו אני רוצה לראות שעדיין תסתכלי על בנים אחרים" ענתה.
"אם הוא כל כך הורס בטוח יש לו חברה," אמרתי נועצת את מזלגי בעגבניית שרי, "היי אל תבאסי אותי, אני תכננתי היום לרחרח קצת עליו, ואם תיהיה לו חברה זאת בטוח אני" "מצטערת" אמרתי וצחקתי, היא משהו.
כל היום הזה עבר בעצלתיים, שום דבר מעניין אפילו בשיעור ביולגיה, השיעור היחיד שבו ליאם יושב לידי, הדבר הכי מעניין היה שזכיתי לעוד התעלמות מצידו, בסוף השיעור אספתי את חפצי במהירות וחיכיתי בכניסה למעבדה, אחרי מספר שניות ליאם יצא כשהוא צוחק עם כמה חברים "ליאם" קראתי לו, הוא הסתובב לעברי, עיניו הירוקות אפורות חותכות בי, שיערו החום שחור נופל על פניו בשובביות, היססתי לשניה "אפשר לדבר שניה?" הוא הסתובב לעבר חבריו במבט מתנצל " בטח אחי, אנחנו במגרש, תיהנה" חבריו טפחו לו על גבו והתקדמו ללכת, לא לפני שמבטם סרק את כל גופי כשחיוך מרוח על פניהם, זעתי באי נוחות במקומי, "אז על מה רצית לדבר?" קולו כאילו השתנה בשניה, הוא הפך להיות קר "למה אתה מתעלם ממני?" שאלתי משווה את קולי לקולו, "אני לא מתעלם ממך" " כן אתה כן, ליאם מה עובר עלייך בזמן האחרון?" "בת'," הרים ליאם את קולו " אני לא חייב לך הסברים על החיים שלי" "תרגע, רק שאלתי מה קרה לך!" "לא בקשתי ממך לשאול!" צעק עלי, עמדתי שותקת, עוצרת את הדמעות שמיהרו לעלות בעיניי, אני לא יראה לו שאני חלשה, אני לא יראה לו שאני בוכה, בגללו "ליאם אתה חתיכת אגואיסט מסריח! אכפת לך רק מהתחת המלוקק של עצמך! אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי, כמובן, אתה ליאם ג'קסון הקוורטרבק המבטיח, זה שיוצא עם המעודדת הראשית, זה שמה שמעניין אותו זה שתייה, מסיבות ובחורות, למה לעזאזל חשבתי לעצמי שהוא ישתנה?!" צרחתי עליו, מוציאה את כל העצבים שלי "אני לא הבטחתי לך שאני אשתנה אז אני לא יודע על מה בדיוק את כועסת!" צעק בחזרה "אני שונאת אותך ליאם!" צרחתי והתרחקתי מהמקום במהירות, נותנת לדמעות לזלוג סוף סוף על עיניי.