פעם שלישית גלידה -12-

יצאתי מהמקלחת שמגבת עוטפת את גופי, השעה הייתה שבע וחצי בערב ובעוד חצי שעה לוק צריך להגיע, התקדמתי לעבר הארון מוציאה גינס בהיר וסריג פסים, נעלתי לרגליי בובה אפורות ומרחתי פס איילנר דק על עיניי הכחולות, מבליטה אותן.
דפיקה נשמעה ולאחריה נפתחה הדלת בלי לחכות להזמנה, לוק עמד בפתח עם חיוך רחב על פניו, "לוק" אמרתי מופתעת "ואם הייתי באמצע להתלבש?" "אז אני מניח שהחיוך שעכשיו על פני היה הרבה יותר רחב" אמר וזיק של שובבות ריצד בעיניו "אולי, אבל אני מבטיחה לך שאחרי שניה לא רק שהיית מוחק את החיוך מהפרצוף, קרוב לוודאי שגם לא היית מחייך בחודש הקרוב" אמרתי והנפתי את אגרופי באוויר.

התקדמנו לעבר מכוניתו של לוק שחנתה במגרש החניה של האוניברסיטה, "היכנסי בבקשה," אמר לוק ברישמיות פותח לי את דלת מושב הנוסע וקד קידה קטנה, הוצאתי גיחוך מבין שפתי "תיזהר לוק, שמישהו חס וחלילה לא יראה אותך-," אמרתי והצבעתי עליו כשנכנס למכונית "מתנהג בנימוס".
"היי היי, אני יכול להיות מאוד מנומס שאני רוצה" הגן על עצמו.
"ואתה רוצה?"
"אני מניח"
"זה לא מתאים לך"
"תתפלאי, אבל הרבה בחורות פשוט נמסות לזה"
"אני באמת מתפלאה"
"תיזהרי, אני יכול להיות גם מאוד אבל מאוד לא מנומס"
"זה איום?"
"יכול להיות"
"אני רוצה לראות"
"לראות מה?" שאל לא מבין
"אותך חסר נימוסים"
"שקרנית, הנימוסים זה תירוץ, מה שבאמת את רוצה לראות זה אותי" הביט בי בחיוך שובב.
"אני די רואה אותך עכשיו, אם אני לא טועה"
"אוה את יודעת למה אני מתכוון" לחש וקרץ לי.
הבטתי בו לשניה, לא מבינה את דבריו, אך כשהבנתי הסומק מיהר לטפס בלחיי.
"אני..אני..לא התכוונתי לזה בקטע הזה" מלמלתי במבוכה
"אני יודע"
"באמת?"
"כן, את תמימיה מדי"
"אממ..תודה?"
"אין בעד מה" חייך.
לאחר מספר דקות לוק החנה את המכונית, "הגענו" אמר ויצא מהמכונית, שניה לפני שהוא סגר את הדלת צעקתי לו "אתה לא מתכוון לפתוח לי את הדלת כמו גנטלמן?"
"יש לך ידיים?" שאל ולא חיכה לתשובה "אז אני לא רואה סיבה שלא תפתחי בעצמך".
"אז אני מבינה שפה הרגע בו אתה מפסיק להיות מנומס?"
"ילדה חכמה" חייך והתחיל להתקדם לעבר המסעדה שמולנו.
יצאתי מהאוטו והתקדמתי בריצה קלה לעבר לוק, "אני מקווה לפחות שאת החשבון של האוכל *אתה* הולך לשלם" אמרתי כשנכנסו למסעדה, היא הייתה ריקה יחסית חוץ מכמה זוגות בודדים.
לוק התעלם מדבריי והתקדם לעבר שולחן בפינת המסעדה, התיישבתי מולו מעיינת בתפריט.
"שמי עומר ואני יהיה המלצר שלכם להערב, תרצו להזמין משהו?" שאל מלצר חמוד, שיערו היה חום ונפל קלות על עיניו החומות שוקולד.
"שני קולה ושני רביולי בטטה ברוטב רוזה מוקרם" אמר לוק למלצר בלי להעיף מבט בתפריט, "מיד"
חייך המלצר והלך מאיתנו.
"נראה שהיית פה בעבר" אמרתי וסגרתי את התפריט, "אני לא אוהבת בטטה" צימצמתי עיניים על כך שבכלל לא שאל אותי מה אני רוצה לאכול.
"לא מרגישים אותה" הסתכל על עיניי, בוחן את פני "וחוץ מזה, אני משלם לא?".
גלגלתי את עיניי, הוא כזה מעצבן לפעמים!