פעם שלישית גלידה -10-

וואוווווווו!!!!!!!!!!! שנים שלא רשמתיייייייי!!! הפרק מוקדש לדניאל 19!!

עברו חודשיים מאז עברתי לאוניברסיטה ואני ולוק התחברנו מאוד, הפכנו לידידים הכי טובים בעולם!
גיליתי שמתחת לפרצוף האדיש והחסר סבלנות שלו מסתתר הבן אדם הכי רגיש בעולם!
לעומת זאת אני וליאם סוג של.. התרחקנו,זה כאילו ככל שאני ולוק מתקרבים אחד לשני ככה ליאם ואני מתרחקים יותר אחד מהשני.. הוא נמצא כל הזמן עם פיטון! וזה סבבה. כי מצד אחד יש שקט בחדר ואני לא צריכה לסבול כל היום את הפאקצה הזו חופרת לי על כמה שליאם נסיך** ושהוא מכבד אותה ושהוא הגבר המושלם.. ובלה בלה בלה..
מספיק כואב לי לחשוב שהוא נמצא עם מישהי אחרת, עכשיו אני צריכה לסבול את החפירות שלה על כמה שהוא נסיך?!
אבל לוק די עוזר לי להעביר את הזמן.. יש באולינג לא רחוק מפה והוא הפך להיות סוג של מקום הבילוי של הסטודנטים.. אני לוק וסטפני הולכים לשם כל סופ"ש ותאמת המקום לא כזה גרוע..
****

"ואני אזמין פיצה" אמרתי למלצר בבאולינג, ישבנו בשולחן אני וסטפני וראינו איך לוק רב עם סטודנט בשנה השלישית שזה שהוא הפיל את כל החיילים לא בתור שלו עדיין נחשב.
"אני אומר לכם, הוא רמאי!!" נזרק על הכיסא הפנוי בעצבנות "מתי שהסתובבתי לבחור כדור ולעשות את טקס המזל שלי הוא הכניס כדור וגמר לי סיבוב ואז שזרקתי והפלתי את כולם, לא!! פתאום זה לא נחשב! פתאום זה לא התור שלי! יאללה גם כן.. אני יראה לו מזה סיבוב הבא.." "הנה הפיצה והגלידה שלכם" אמר המלצר בחיוך רחב ונעלם, באתי לקחת את הפיצה שלי אלא שלוק הקדים אותי ודפק את הביס של החיים!
"טעים לך?" שאלתי בציניות."אה.. היא שלך?" שאל בפה מלא, והוציא את הפיצה מפיו.. יותר נכון מה שנשאר מהפיצה..
"לא משנה אני יוצאת לשאוף אוויר.." אמרתי וקמתי מהשולחן "נו..אני אקנה לך פיצה חדשה בכיניית!".
אבל לא התייחסתי, הייתי זקוקה לשקט, להשתחרר מהכל.
התקדמתי למאחורי המחסן שראיתי דמות נשענת על עץ מרוחק מנגנת בגיטרה, המנגינה הייתה קסומה, היא שיחררה אותי מכל עצביי באותה שניה לא חשבתי על כלום ופשוט התקדמתי לעבר הדמות ואז במרחק כמה צעדים הדמות התבהרה וליאם ניגלה לעניי, שעון על העץ ומנגן כשעיניו עצומות.
התלבטתי אם לחזור בחזרה ולהעמיד פנים כאילו מעולם לא ראיתי אותו פה או לשבת לידו ולנסות להבין למה התרחקנו כ"כ בזמן האחרון.
בסוף התקדמתי כמה צעדים והתיישבתי מתחת לעץ לידו הוא שמע אותי מתיישבת אך לא פתח את עינו, רק הפסיק לנגן..
"מה קרה לנו?" הוא שאל וסובב את ראשו לעברי.
שתקתי , לא ידעתי מה לענות לו.. לבסוף הוא המשיך לדבר " בזמן האחרון את כל הזמן עם לוק ואין לי בעיה עם זה כן? שלא תביני אותי לא נכון" הוסיף במהירות לפני שהצלחתי לפתוח את הפה "פשוט..אנחנו כבר לא נפגשים "
"סליחה באמת! אבל פיטון כל היום דבוקה לך לתחת שאני לא רוצה להפריע.. אז.."
"פיטון?" קטע אותי " רציני? פיטון? כמה פעמים באתי אלייך אבל את התחמקת ממני, מה יש לך?"
"מה יש לי? מה יש לך? אוו רגע.. אני יודעת! יש לך חברה שכל היום חופרת כמה שאתה גנטלמן וכמה אתה מתייחס אליה יפה והלוואי שנישאר תמיד ביחד.."
"נוו? אז מה אם היא אומרת את זה? את מקנאה?" שאל עצבני.
"מקנאה? למה נראלך? אני פשוט.. פשוט.." רוצה להיות זאת שאתה מתנהג אליה ככה..
"פשוט מה?" צעק
"עזוב, אין לי כח אלייך!" אמרתי והתרוממתי מהדשא "אתה פשוט לא מבין שום דבר!" צעקתי והתקדמתי בחזרה למחסן בעודי מוחה דמעה חצופה שהעזה לזלוג לי.