פעם שלישית גלידה -1-

היי אני מנסה סיפור חדש אז תגיבו……
***********************************************

הסתכלתי על כולם מחייכים, שמחים, בוכים, עצובים..
אז ככה ההרגשה לסיים תיכון חשבתי לעצמי.
לא הייתי עצובה אבל היה דבר אחד שהפריע לי, דבר שהייתי צריכה לעשות מזמן דבר שלא היה לי אומץ לעשות.
אבל עכשיו כשימי התיכון נגמרו הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה כי אם לא אני לא אסלח לעצמי בחיים!
התקרבתי אליו, הייתי כ"כ קרובה אליו, במרחק 5 צעדים, 3 צעדים צעד אחד ו….. עקפתי אותו!
לא יכולתי לעמוד מול עיניו הירוקות המהפנטות שלא לדבר על להתוודות בפניו על אהבתי!
"מזל טוב אחותי!" שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי לפניו של דור אחי הגדול מחייכת חיוך מאולץ.
הוא שיפשף את ראשי בידו וצחק צחקתי ביחד איתו נהינת מכל רגע לפני שאני אצטרך לעזוב לאוניברסיטה.
"את באה אנחנו נוסעים לחגוג את סוף ימי התיכון המהוללים" שאל אותי והצביע על היציאה.
"כן" עניתי "אני רק שניה לוקחת משהו מהכיתה ובאה אה… ואל תברחו לי"
(תאמינו לי יש ניסיון עם אחים גדולים הם מסוגלים להכל!)
"לא מבטיח כלום!" צעק דור שכבר התקדם לכיוון היציאה.
ת'אמת לא היה לי מה לקחת פשוט רציתי זמן להיפרד זמן לחשוב.. טוב על מי אני עובדת?!? רציתי לעשות משהו…
התקדמתי לעבר הכיתה היא הייתה ריקה הסתכלתי עליה וחשבתי על כל הפעמים שבהם הברזתי ממנה ולאט לאט נפל לי האסימון שזהו אין יותר חברים מהתיכון אין יותר אוטובוסים מסריחים וגם לא מורים מעצבנים…. מעכשיו הכל חדש התחלה חדשה חברים חדשים חיים חדשים, חיים שבהם אפשר לתקן טעויות שעשיתי בתיכון..
לקחתי דף ועט שהיו בסביבה ורשמתי "היי, ליאם אני יודעת שסוף שנה והכל אבל אני מרגישה משהו כלפ.."
קימטתי את הדף וזרקתי לפח הרגשתי מגוחכת לקחתי חתיכה חדשה ורשמתי בלי הרבה הסברים
"אוהבת אותך תמיד אהבתי ציירתי לב ורשמתי בת' " הכנסתי את זה לתוך הלוקר שלו נותנת לגורל להחליט אם הוא יקבל את זה או לא, וברחתי משם לפני שאני אתחרט.