פסיכה וקופידון-פרק 4

ביום המחרת,באו אחיותיה של פסיכה לביקור.לאחר שזו שלחה לקרוא להן.
הן,היו כה שמחות לראותה בחיים,כשתבוכן הן חשבו אחרת וקיללו אותה על כך שהיא עומדת להנשא לגבר צעיר ועשיר כפי שסיפרה להן.
"וואו!"קראה אחת מהן,"אייך זכית אחותי לגור במקום יפייפה שכזה?"
"בעלי לעתיד הוא כנראה נסיך.."אמרה פסיכה.
"מה זאת אומרת,כנראה?..את לא יודעת מיהו?"שאלה האחות השניה.כשפסיכה מספרת להן לבסוף את האמת.
"מאוחר בלילה,כשישן שיינה מתוקה ועמוקה,גשי אליו עם מנורת השמן כך תוכלי לגלות מיהו,וקחי עימך את הפיגיון הזה.אם הוא מפלצת..עירפי את ראשו עם הפיגיון."הנחו אותה אחיותיה.
פסיכה התמלאה פחד באותו רגע,כשאחיותיה הזהירו אותה מפניי מפלצת.
וכן,בלילה ההוא,היא לא יכלה להרדם מרוב מחשבות מזוויעות.
בחצות הלילה,היא קמה מהמיטה,כשקופידון שוכב לצידה.היא קמה בשקט ועדינות בכדיי שהוא לא יתעורר.לקחה בידה את מנורת השמן ונעמדה קרוב אליו.כשהאור מאיר עליו,לפתע הבחינה פסיכה ביצור המדהים ביותר שראתה איי פעם.היא התרגשה,מחייכת לעצמה כשהבינה כי אהובה הוא קופידון אל האהבה,עד כי ידה רעדה ושמן רותח נישפך על כתפו והעיר אותו משנתו.
"פסיכה!"הוא קרא,כשעורו נצרב מהשמן ופצע כוויה נוצר על כתפו.."מה את עושה?"
"אני מצטערת.."היא התנצלה בפניו כשהבינה שפצעה אותו.אך,לא בגלל זה הוא נפגע.
"את מבינה מה עשית??"קרא בפנייה.
"אהובי,"פנתה אליו,נאחזת בו כשהוא בורח ממנה.
"לא פסיכה,"פרש את כנפיו.."את הפרת את האמון בנינו.עשית דבר חמור."
"תן לי עוד הזדמנות! אני אוהבת אותך!"היא אמרה לו.
"אחד החיצים שלי ניקב את החזה שלי,פסיכה.ירדתי מהאולימפוס בכדיי לאהוב אותך.חץ ארור פגע בליבי ופצע אותו עד כי דימם.התאהבתי בך עד כלות נישמתי ואת שלחת ידך בכדיי להרוג אותי?!"אמר בפניה.
"קופידון.."אמרה מושיטה ידה אליו.."אנא ממך..אל תכעס עליי.הישאר איתי! אני מצטערת!"
"אהבה לא יכולה להיות ללא אימון."הוא אמר ונטש אותה שם לבדה.
פסיכה הפגועה,חיפשה אחריו בנירות..
כשונוס,אימו חוזרת הביתה ממסיבה סוערת.
"איפו קופידון?"שאלה את הנשר.
"הוא נעל את עצמו בחדרו.לא נותן לאיש להתקרב אליו."ענה הנשר.
"מה קרה לו?"שאלה וונוס.
"הוא פצוע."אמר הנשר,"גשי אליו.הוא זקוק לך."
אימא שלו,ניגשה לטפל בו,כשחומו עולה.
הוא נעשה מאוד חולה.הלך ונחלש.
הוא שכב כך מספר ימים..
כשבאחד הימים הוא נעמד ליד החלון,מביט החוצה.
עיניו נעצמו למספר רגעים,כשדמעות זולגות מהן.
"מה עשיתי??"הוא נאנח,חושב על מה שגרם לפסיכה,אהובתו.שכן,הוא כאל,יכול לדעת מה מתרחש ממקומות אחרים.כשהיא,ניגשה אל אימו.הוא ראה אותה מבעד לחלון,מתחננת ובוכה וליבו נשבר.
מצבו הלך והחמיר.
אחד האלים שטיפל בו במסירות,כבר נואש ממנו.
"מצבו לא משתפר,גבירתי,"אמר לאימו.
"פצע הכוויה הארור היה אמור כבר להגליד."אמרה ונוס.
"זה לא פצע הכוויה שבכתפו ,אלא הלב שלו."אמר המרפא לאימו.
"מה?"אמרה ונוס בעצב.
" הלב שלו שבור.הוא גוסס."אמר המרפא.."לא נותר לו זמן רב."
"מה גרם לכך?"שאלה בדאגה.
"אהבה.הוא מאוהב."הסביר לה.
"שיקרת לי."כעסה עליו.
"אימא,"פנה אליה,קודח מחום גבוה שלא יורד וכאבים עזים בלב.
"זה לא היה דם של טורף לילה פצוע,אלא דמך."הבינה,מביטה בו בדמעות.היא התמלאה כעס על פסיכה על שפגעה בבנה וכעת הוא עומד למות.
עליה ללמדה לקח על שפגעה בו.בעוד הוא חש חרטה עצומה על שפגע בה.זה בעצם מה שהכאיב לו יותר מיכול.שוכב במיטה,כשדמעות זולגות מעיניו והכאב מנקר בגופו.הוא אהב אותה ,אהבה עזה.