פסיכה וקופידון-פרק 25

פסיכה אחזה באהובה הפצוע,כשדם זב מפיו.
"אני בסדר,"אמר מתנשם.מתנחם בעובדה כי הצליח להשיבה אליו,כשהוא בזרועותיה שוב.
"חייבים לטפל בפצע שלך,מיידית."היא אמרה מנגבת את הדם מפיו.
"את תידאגי,"אמר,רועד מעט.
"אבל אתה תמות!"קראה אוחזת בו,כשהמוות מביט בה במבט מוזר.
כשקופידון מנסה לקום ולהתרומם בכדי להילחם בו.
"הוא לא ייעז לפגוע בך,"אמר קופידון,מדמם.
"פסיכה,"ניגש אליה המוות,נעמד לידה,בלב הולם.
"שחרר אותי מוות.אני יודעת שנשבעתי להנשא לך ולהיות שלך לעד,אבל,אנא,אני אוהבת אותו.אל תיפגע בו."אמרה בפניו,בדמעות.
המוות הביט בה,מוחה את דמעותיה.
"אני אוהב אותך פסיכה,"הוא אמר בפניה כשליבו נשבר בקרבו למראה צערה ודמעותיה.
"חוס על חייו.."ביקשה ממנו,"אנא ממך."
כשלפתע,הבחינה בדמעות זולגות מעיניו של מלאך המוות.
הוא התחיל להרגיש כאב.כאב אמיתי של אהבה.
"אני לא מסוגל לראות אותך,כך."הוא אמר,ליבי דואב למראה בכייך.את משוחררת."
לאחר ששיחרר אותה המוות מכפייתו,נגשה פסיכה לקופידון הפצוע מחץ המוות בליבו,כשהדם ממשיך לזרום ולא מפסיק,מכתים את שמלתה של פסיכה.
כשהוא רועד,מפרפר פרפורי גסיסה,כשהלב שלו לאט לאט מפסיק,לפעום.
"אני אוהב אותך,"אמר,שלפתע נעצמו עיניו.הוא מת בזרועותיה.
"קופידון!!!"קראה נסערת,פורצת בבכי עז.
באותם רגעים היא רצתה לקחת פיגיון ונעוצו בליבה.למות לצידו.
"אני יכול לעזור לך.."נשמע קולו של מוות.
"אייך תעזור לי?..הוא מת! אתה הרגת אותו."אמרה בדמעות,אוחזת בקופידון.
"סימכי עליי,יפייפיה. כבשת את ליבי.אני רוצה לעזור לך.."שוב פנה אליה.
"אייך תוכל לעזור לי?"שאלה בצער.
"הניחי את ידך על הפצע שלו.."נשמע שוב קולו של המוות.