פסיכה וקופידון-פרק 24

"שחרר אותה!!!"פקד עלי קופידון,מדמם.
"אתה תתן לי את החיים שלך בתמורה."אמר המוות,מוסיף לפצוע אותו עוד כשהדם ממשיך לזרום על הרצפה.
"כל דבר."אמר קופידון,רק הנח לה.תן לה ללכת."
"אתה לא יודע למה אתה נכנס.."אמר בפניו המוות.
כשפסיכה נכנסת אל החדר.
אל המוות נהנה לראותו סובל,גם כשפסיכה נשקה לו.זה הכאיב לקופידון.
"בקשה אחרונה?"שאל אותו אל המוות.
"תן לי לראות אותה,רק פעם אחת אחרונה.."ביקש ממנו.
"ותיתן לי את חייך?" שאל המוות.
"כן."ענה קופידון."רק,אנא ממך..תן לי לראות אותה."
כשאל המוות משחררו מהשלשלאות הכבדות שפצעו אותו אל הריצפה.
אל המוות נשק לפסיכה על מנת לשחררה מאחיזתו.אט אט היא החלה חוזרת לעצמה כשהצבע הורדרד חוזר לעורה,ועיניה היפייפיות מאירות באור שובה.
"קופידון!"היא רצה אליו,מחבקת אותו בעודו חצי שוכב על הרצפה.
"פסיכה.."חיבק אותה חזק.כה שמח לראותה.
נוגע בשערה,עורה פניה.
מלטף את פניה,כשעיניו מרצדות.שפתיו רוטטות.
"אתה מדמם!"היא אמרה,מביטה בחתכים המדממים בחזהו.
"זה כלום."ענה,"מה זה לעומת העובדה שכמעט איבדתי אותך?"
הוא הביט בה מלטף את פניה,כשהיא לא יודעת כי אלו רק רגעים ספורים שנותרו לו איתה.
רגעים ספורים לפני שהמוות ייקח לו את החיים.פסיכה לא ידעה כי הוא הולך למות.
"קופידון.."הביטה בעיניו הכחולות,מאוהבת בו.
"לא נותר לי עוד זמן רב.."הביט בה.
"על מה אתה מדבר?"שאלה אותו,כשדמעות זולגות מעיניו..
"…אני אוהב אותך.."הוא אמר בכאב לב.היו אלו כמה רגעים,ספורים של אושר.
עיניו,של קופידון ריצדו,כאשר היא לא הבינה מדוע הן דומעות,כשנגע בפניה.
מלאך המוות הביט והתקרב אליהם.
לפתע נורה חץ שננעץ בליבו של קופידון.
"אתה שלי עכשיו,"אמר לו מלאך המוות.
"קופידון!"קראה פסיכה,כשהוא שולף את החץ מתוך הפצע המדמם.
"זה לא נורא.."הוא אמר,מביט בה,"כל עוד את איתי,הבסתי אותו.זה הניצחון השקט שלי."
בעוד פסיכה מנסה לעצור לו את הדימום.
קופידון לא היסס,אוחז בידו את החץ וקשת שלו.גם הוא ירה חץ,שננעץ עמוק בליבו של המוות,בשעה שהביט בפסיכה.
הלב שלו דפק בפראות.