פסיכה וקופידון-פרק 22

הכוח השטני התגבר בתוך החדר,והציב אותם שוב זה מול זו.
"מתוקה שלי.."הוא שוב ליטף את פניה..
"קופידון.."הביטה בו.."אני.."
"באתי לחלץ אותך מידיו."אמר ידה,כשהיא מביטה בו בקרירות.
"אני לא אוהבת אותך."אמרה בפניו.
"מה??"קרא,כשחש כאילו פיגיון ננעץ לו בלב.
"אני שייכת למוות כעת.הוא בעלי החדש."אמרה לו,כשהוא מביט בה,המום.
"פסיכה,לא."הוא אמר בפנייה בכאב,נושך את שפתיו.
"אני מצטערת.."אמרה,מתרחקת ממנו.
"זו לא את.הוא כישף אותך…"אמר בפניה,מסרב להאמין למה ששמע מפיה.
"כדאי שתלך.."אמרה.
"לא,"אמר,"בואי.אני לוקח אותך איתי."
"הוא נתן לי כל מה שחפצתי בו."אמרה פסיכה,"אני לא עוזבת אותו."
"את..אוהבת אותו?"שאל בתמיהה,במין מבט מוזר,שבור.
"כן,"ענתה,"אני אוהבת אותו,כפי שלא אהבתי מימי.."
"אותי.."אמר בכאב,"את אוהבת אותי."
"לא."ענתה,"אני לא מרגישה דבר כלפייך."
"היא שייכת לי כעת,קופידון.."הופיע אל המוות,משליך אותו הצידה בכוח עצום,שולט בו בכאב.
"לא!!!!!!!!!!!!"קרא קופידון,מתפתל מכאב על הריצפה.
"ובכן…"פנה אליו שוב אל המוות,"ליבך מתבוסס בדמו,כאשר אהובתך אינה אוהבת אותך יותר.
כן,אני שומע את ליבך הולם בקצב מסחרר.אני אגרום לו להפסיק."
"איני פוחד."נעמד מול קופידון,נותן בו מבט מקפיא דם.
"מה תעשה? תשלח בי אחד מחיצי האהבה שלך?"גיחך האל המרושע.
"אין לך מה מושג מה זה לאהוב.לאהוב,עד כלות נשמתך.עד שהלב שלך מדמם מכאב ואתה מבקש את נפשך למות.להלחם עד הסוף.להאחז בציפורניים בכל הכוח גם כשאתה יודע שזה חסר סיכוי.
אני אגרום לך להתאהב עד שהלב שלך יתפוצץ."אמר בפניו קופידון,כשאומץ יוצא דופן זורם בעורקיו.
שום דבר לא הרתיע אותו כעת.
הוא הביט בו באומץ.במבט מאיים.אוחז בחץ וקשת שלו.
נראה כי הכין לו הפתעה,שאותה שמר לסוף.
"פסיכה שייכת לי!"קרא אל המוות,"היא אינה אוהבת אותך."
"לא.אני לא מאמין לזה."אמר קופידון בנחישות.."אני חש בכך."
"היא אפילו אינה זוכרת אותך."אמר אל המוות,מתגרה בו.
"מה עשית לה??"קרא קופידון.
"היא שייכת לי כעת.כאשר יושלם התהליך,פסיכה תמות."אמר האל המרושע.
"אם אכנע לך,תשחרר אותה?"שאל קופידון.
" אתה תתן לי את החיים שלך,בתמורה לחיים שלה?" שאל אל המוות.
"אם זה מה שאני צריך לעשות כדי להציל את חייה,כך יהיה."אמר קופידון,מסגיר את עצמו אליו.