~פני מלאך פרק 6~ קעקוע

גלי לקחה עוד מלפפון מהקערה שהניחה לידה חותכת את קצותיו ומעיפה אותם לכיור, חושבת בראשה מה להתחיל להכין קודם.
"היי" אמר דרור שהבחין בגלי מעביר את עיניו לכיריים שעליהם עמדו סירים מעלים אדים, "היי" אמרה גלי מחייכת חיוך קטן מרימה את מגש החיתוך שופכת את הקוביות הקטנות לקערה. "הבאתי את השטיח מהמחסן." אמר מרים את השטיח הכבד מחזיק אותו בשתי ידיו, "אה, יופי. אני אעזור לך." אמרה גלי, שמה קצת מקצוות שערותיה מאחורי האוזן.
דרור החזיק בקצה אחד וגלי באחר ובספירה של שלוש הם הרימו את פינת האוכל הכבדה והניחו ליד דלת המרתף, דרור לקח את השטיח וגילגל אותו על רצפת הפרקט החומה.
"גלי, את יודעת…ששלומית הגיעה לקליניקה שלך באותו יום אני…עברתי לידה והרחתי ממנה אלכוהול." אמר דרור וגלי הורידה את עיניה לשטיח האדום מסתכלת על עיטוריו הזהובים, "אני יודעת." אמרה גלי מרימה את עיניה לדרור שהתרומם מהרצפה, "שנינו יודעים שיש לה בעיות בחיים, אז למה לא לעזור?" שאלה גלי משלבת את ידיה, "גלי, אני יודע שיש לך נטייה לעזור לאנשים כאלה אבל-." דרור עצר את עצמו ונשען על שולחן העץ עם ידיו מסתכל על גלי, "אנחנו לא בית מחסה, תביני אי אפשר להביא לכאן אלכוהוליסטים או נרקומנים שיש לנו פה ילדים, יש מאות כמוה בארץ עם לא אלפים ואנחנו לא יכולים לעזור לכול אחד שאנחנו פוגשים." הסביר את עצמו וגלי התקדמה לקצה השני של השולחן חושבת על מה שאמר.
"בוודאי שאנחנו יכולים." אמרה גלי שהם הניחו את השולחן על השטיח, מאוכזבת מעט מדבריו, "אם אתה דואג לילדים אז אל, הם ישמחו לארח אותה ואת הבן שלה כאן, הם לא ישפעו אם נעזור קצת לאנשים כמוהו." אמרה גלי חושפת את חששותיו האמתיים של דרור, "גלי, אח שלי היה אלכוהוליסט, אני יודע על בשרי עד כמה הם יכולים להיות מושפעים." אמר דרור שפניו של אחיו הגדול עולות במוחו.
גלי הסתכלה על דרור המהורהר יודעת עד כמה הנושא הזה רגיש עבורו, "בסדר, אבל בוא רק נעבור את הערב הזה, אין לי לב לבטל." אמרה גלי בזמן שהיא נעמדה לידו משפשפת את כתפו, "בסדר".

רומי התהלכה במסדרון הריק אחרי השיעור האחרון פותחת את הלוקר שלה כדי לשים את הספרים
"היי" אמר תומר שרומי סגרה את דלת הלוקר בטריקה, ליבה של רומי קפא, מסתכלת עליו נשען על הלוקרים שחיוך דק התנוסס על פניו.
רומי התעלמה בהפגנתיות והמשיכה ללכת, "רגע" שמעה מאחוריה וידו השרירית נגעה בזרועה, "מה?" שאלה בעצבים מסתובבת אליו מורידה את ידו מזרועה בתנופה, תומר נאנח מעט מכניס את ידיו לכיסים מסתכל על עיניה הכחולות מקווה שהיא תעשה את זה קל בשבילו. "מה?" שאלה שוב והפעם בחוסר אונים, "אני-"
"אתה רימית, שיקרת, ניצלת ובגדת בחברה שלך איתי." קטעה אותו רומי מרגישה את הדמעות נקוות בעיניה, "רומי אני מצטער בסדר? זאת הייתה טעות שלי." אמר תומר אבל הוא לא באמת הרגיש ככה, הנשיקה הזאת מבחינתו לא הייתה טעות למרות שכואב ללורן.
"אתה באת אליי הביתה ונישקת אותי בזמן שהיית אמור להיות עם חברה שלך." אמרה רומי בקול רועד מעט מסתכלת על עיניו האטומות של תומר, היא נאנחה מעט לא מאמינה והסתובבה בחזרה רוצה לצאת משם, "אל תגידי לי שזה לא מצא חן בעינייך." אמר תומר מסובב את רומי בחזרה אליו נושם את ריחה הממכר, רומי בעלה רוק בכאב מחוסר ידיעה ובלבול מסתכלת על עיניו שסרקו את שפתיה, גיחוך יצא מפיו של תומר שתעקל לחצי חיוך, "את אהבת את זה." ענה לעצמו תומר מבחין באפה הקטן נעשה אדום מעט, "שנאתי את זה." שיקרה רומי מתנתקת ממנו וחיוכו היהיר ירד בשנייה, "כדאי שתגיד לה על מה שקרה או שאני אגיד." אמרה לו וגבותיו התכווצו מעט וחיוכו חזר, "את לא תעשי את זה." אמר בביטחון, "תראה אותי."

"אמה אנחנו יוצאות היום." מיקה שלחה לה הודעה מקווה להוציא אותה מהדיכאון, "לאן?" שלחה אמה לא יודעת אם יש לה כוח, "למועדון" ענתה לה מקווה שהיא תסכים, "בתשע" הוסיפה מיקה את השעה, אמה נאנחה מרגישה סיחרור קל בראשה וצמרמורת תוקפת את גופה, היא לקחה את הבקבוק מים שהיה על השידה לוגמת בצמא את המים לגרונה.
היא התלבטה מעט ולבסוף החליטה שלא ללכת, "אמה" נכנסה אימה לחדרה בדיוק שהיא עמדה לכתוב למיקה, "חברים שלנו באים היום לארוחת ערב, רוצה להישאר?" שאלה ליאת בחיוך מבחינה בחיוורון שעל פניה, "לא נראה לי אני יוצאת עם מיקה." ענתה אמה, ערב שלם עם החברים של ההורים שלה שנושא השיחה הוא פוליטיקה לא נשמע לה כיף במיוחד, "אוקיי" אמרה באכזבה ליאת סוגרת את הדלת, "את בסדר אמה?" שאלה אותה פותחת את הדלת שוב, "כן, אחלה." ענתה אמה מיד מעלה חיוך מאולץ על פניה, ליאת חייכה מעט וסגרה את הדלת אחריה.
"אני אבוא." שלחה למיקה ונשכבה על המיטה הרכה שלה בחבטה.
מיקה קיבלה את ההודעה וחיוך עלה על פניה, היא קמה מהמיטה ופתחה את הארון שלה מסתכלת על השמלות התלויות, "מיקה?" אמרה נטע פותחת את דלת חדרה, "אה?" שאלה מיקה מזיזה קולב אחריי קולב כדי למצוא את השמלה שרצתה, "מה את עושה?" שאלה אותה מבחינה בשמלות הרבות, "יוצאת" ענתה מיקה בקצרות ונטע הנהנה מחייכת קצת, "רציתי להגיד לך שעוד מעט אוכלים אבל כנראה שאת לא תישארי." אמרה נטע משלבת את ידיה רואה את מיקה בוחנת את השמלות, "לא" אישרה מיקה והוציאה לבסוף את השמלה הכחולה שחיפשה מניחה אותה על המיטה, נטע סרקה את השמלה וחיוך מתנשא עלה על פניה, "עדיין אותו טעם." אמרה נטע מסתכלת על מיקה שכיווצה את גבותיה לא מבינה אותה, "ילדותי" הוסיפה נטע מסתכלת על השמלה שוב שזיק של לגלוג עובר בעיניה.
נטע יצאה מהחדר מותירה את מיקה מוכת עלבון.
מיקה החזירה את השמלה בחזרה לארון בעצבים וחזרה לתור אחרי שמלה אחרת.

רומי ונדב יצאו מהמטבח מתקדמים אל פינת האוכל שכוסות זכוכית בידיהם, "את יודעת מי אלה?" שאל נדב בזמן שהניח כוס ליד כול צלחת, "נראה לי חברים של אמא ואבא." ענתה רומי מסתכלת על השמלה שלבשה, "זה מוגזם מידי שמלה לא?" שאלה את נדב אחרי שסיימה לפזר את הכוסות, "את שואלת אותי?" שאל מגחך קצת, רומי נאנחה והתקדמה לכיוון המדרגות שלפתע צילצל הפעמון, רומי הסתכלה על נדב והוא עליה, "רגע" אמרה רומי מתקדמת אל עבר הדלת מסתכלת במראה שבצד מסדרת מעט את שיערה.
"שלום" אמרה שלומית בחיוך מסתכלת על עיניה הכחולות של רומי, "היי, בואי תיכנסי." אמרה לה רומי מכניסה אותה פנימה מסתכלת על הג'ינס והחולצה השחורה שלבשה, "היי, נדב." אמר נדב לשלומית לוחץ את ידה, "היי! הגעת, מקווה שלא היו בעיות בדרך." אמרה גלי בזמן שהיא ירדה במדרגות.
רומי חייכה מעט מסתכלת על אימה ושלומית שדיברו מעט ונדב שעמד מחייך חיוך דק, היא התקדמה אל דלת הכניסה שוב כדי לסגור שלפתע הבחינה בדמות מגיעה משביל הגישה, רומי כיווצה מעט את עיניה מרגישה את הבהלה מטפסת אל ליבה.
רומי מיד הדליקה את המנורות שבחוץ במתג שלידה ופניה הרצינו בשנייה.
יפתח הסתנוור מעט מהאור הפתאומי וכיסה את עיניו עם זרועו.
הוא התרגל לאור והרים את עיניו אל דלת הכניסה ונשימתו נקטעה, הוא התקדם באיטיות אל רומי מבחין בעיניה כחולות שננעצו בשלו.
ביטנה של רומי התכווצה שיפתח נעמד מולה, גופו השרירי והגבוה הסתיר את גופה השברירי וריחו הנעים סחרר את גופה של רומי עוד יותר.
זיק של בילבול עבר בעיניהם, לא מאמינים שהם רואים אחד את השני שוב. יפתח העביר את עיניו אל שפתיה הוורודות ושיערה השחור שנח על כתפיה וחצי חיוך קטן עלה על פניו.
"יפתח" אמרה שלומית מסתכלת עליו ועל רומי, יפתח חייך חיוך דק אל גלי ודרור ונכנס אל הבית חולף על פניה של רומי.
"יפתח" אמר את שמו לוחץ את ידו של דרור ואחר כך את של גלי שחייכו אליו מעט, "זה בשבילכם." אמר יפתח מביא לגלי את הפרחים שקנו בדרך לכאן, גלי לקח ממנו את הזר מסתכלת על הפרחים היפים שחיוך קטן עולה על פניה של רומי, "לא הייתם צריכים." אמרה להם בזמן שרומי סגרה את הדלת.
"טוב, שבו בינתיים אני אשים את זה במים." אמרה גלי לוקחת את הווזה שהייתה על המזנון מתקדמת למטבח.
רומי התקדמה אליהם ותפסה מקום בקצה השולחן מנסה להרגיע את גופה הלוהט.

אמה ומיקה התיישבו על הבר שהמוזיקה הרועשת מכאיבה לאוזניה של אמה, "איזה רעש." אמרה אמה למיקה שגיחכה בבוז, "לאן את חשבת שהגעת?" שאלה אותה מסתכלת על השיכורים ברחבה שנמרחו אחד על השני.
"אני הולכת שנייה לשירותיים תסתדרי?" שאלה אותה מיקה קמה ממקומה, "כן" ענתה אמה ומיקה חייכה אליה מפלסת את דרכה בין כול האנשים.
אמה נאנחה משפשפת את ראשה הכואב מבחינה במגש כסף שעליו הונחו כוסיות קטנות עם טקילה.
אמה הזדקפה מעט מסתכלת מסביבה כדי לראות שאף אחד לא מבחין בה ובשנייה אחת היא לקחה כוס אחת ובשלוק אחד החליקה את המשקה החריף לגרונה.
אמה עיוותה את פרצופה מהטעם שהתפשט בפיה מרגישה בביטנה הרגשה משונה של עצמאות, המשקה האלכוהולי הראשון שלה והיא עדיין לא בת שמונה עשרה…לאמה זה בהחלט היה מלהיב.
היא הסתכלה על המגש שוב וחצי חיוך עלה על פניה, לוקחת עוד כוס ושותה את המשקה החריף שהפעם העביר תחושה נעימה בגרונה.
אמה הסתובבה אל הרחבה רואה את הבנות לבושות בחצאיות מיני וחולצות בטן עם מחשוף נדיב נמרחות על הבנים וכולם שם שיכורים… משוחררים.
אמה הפליגה עם מחשבותיה לא זוכרת כמה כוסות שתתה מרגישה סיחרור בראשה, מתחילה לראות את כולם בפזילה.
"ביי" אמרה מיקה ליובל חברה שלה מכיתת מתמטיקה שפגשה כשיצאה מהשירותיים, מיקה התקדמה לבר והרימה את עיניה מופתעת לגלות שאמה לא נמצאת שם. מיקה נכנסה לרחבה ובין האורות המהבהבים והמוזיקה הרועשת ניסת למצוא את אמה, "אמה!" צעקה מיקה אל תוך הרעש שהדאגה מתחילה לטפס אל ליבה, "אמה!" צעקה שוב לשווא.
מיקה יצאה המועדון הרועש שהאוויר הקריר מצמרר את גופה, היא הסתכלה על הספסלים הריקים חסרת אונים והדאגה שטיפסה תפסה מקום בליבה.

"שחר" אמר יואב מסתכל על האחיין שלו מקפל את הדברים, "אני קופץ לבנק רגע לסדר את העניין של החוב, תסגור פה?" שאל אותו מוריד את הכפפות הסטריליות מידיו, שחר הרים את עיניו מהכסף שספר אל יואב, "אתה עדיין לא סגרת את החוב?" שאל אותו מכווץ את גבותיו בתהייה, "לא… הבנק הבני-"
יואב עצר את עצמו משתדל לא לקלל לידו, שחר גיחך מעט מניסיונו של דודו למד אותו לא לקלל והכניס את הכסף בחזרה לקופה, "בסדר לך." אמר לו שחר ויואב חייך אליו חיוך קטן ויצא מהחנות.
שחר נעל את הקופה מסתכל על החנות קעקועים הצנועה שלהם ועל השלט ניאון הזוהר שהיה על חלון הראווה.
שחר קם ממקומו וניגש לציוד שהיה על מגש הכסף מתחיל להכניס אותם לקופסא.
פעמון החנות צילצל מסמן שמישהו נכנס פנימה, שחר סובב את פניו מבחין בנערה צעירה בשמלה אדומה צועדת בחנות שנעלי העקב שלה נוקשים ברצפה הלבנה.
שחר סובב את כול גופו והתקדם אליה, "את צריכה עזרה?" שאל אותה ופניה הוסטו אליו בהפתעה, צחוקה המתגלגל נשמע בחלל הריק גורם לליבו של שחר להתכווץ, "אני רוצה…לעשות קעקוע…נראה לי." אמרה מקישה על הדלפק עם ציפורניה, "אוקיי" אמר שחר מתקרב אליה מריח ממנה ריח של אלכוהול, מבין שזה לא היא שמדברת עכשיו.
"איך קוראים לך?" שאל אותה מוציא דף מהמגירה, "אמה" ענתה ושחר הרים אליה את עיניו הירוקות מסתכל על עיניי הדבש שלה ורושם את שמה, "לוי" אמרה גם את שם משפחת ושחר הפסיק לרשום נשען על הדלפק עם זרועותיו השריריות, "לוי?" שאל אותה והיא הנהנה, שחר ידע שיש רק משפת לוי אחת בשכונה הזאת, הוא אף לא הכיר אותם אבל ידע שהמעמד שלהם בעיר כולה גבוה, אימה אדריכלית מכובדת ואביה העורך דין הכי טוב במדינה מובן שהיא תסתבך בצרות אם הוא יעשה לה קעקוע.
"לשבת פה?" שאלה אותו מתקדמת לאחד הכיסאות קוטעת את רצף מחשבותיו, "כ…כן, שבי." אמר יוצא מהדלפק, שחר נעמד לידה שם את הכפפות על ידיו לא יודע אם זה הדבר הנכון לעשות, "מה את רוצה לעשות?" שאל אותה מסתכל עליה בוהה ברצפה, "מה שאתה חושב." ענתה ומצפונו של שחר שיחק בו, שחר התיישב מאחוריה שם אלכוהול על צמר גפן מזיז את שיערה הארוך, "איך הוא עשה לי את זה?" שאלה אמה בקול רועד ושחר כיווץ מעט את גבותיו, "הינו ביחד שלוש וחצי שנים." הוסיפה מרגישה את תחושת האלכוהול זורמת בעורקיה ואת ראשה מסתחרר, "הינו מושלמים." הודתה שחצי חיוך עולה על פניה, שחר הפסיק את עיסוקיו והוריד את הכפפות מידיו לא מוכן לנצל אותה ככה.
"נפרדנו כי לא שכבתי איתו." אמרה וגיחכה בבוז גורמת למבוכה קלה לעטוף את שחר ולמין כעס משונה של שחר כלפי דולב לעלות, "התנהגות טיפוסית לגבר לא?" שאלה לא זוכה לאף תשובה משחר.
"קומי" אמר לה והיא הרימה אליו את עיניה לא מבינה, "את שיכורה את לא מבינה מה את רוצה." אמר לה יודע שהוא ויואב הולכים להפסיד כסף שהם זקוקים לו נורא, "אני יודעת מה אני רוצה!" צעקה מעט וקמה נעמדת מולו, "את לא אני לא…אני לא מוכן לעשות את זה." אמר לה משלב את ידיו, אמה גיחכה מעט והסתכלה על עיניו שננעצו בשלה ויצאה מהחנות.
שחר הסתכל עליה הולכת מחלון הראווה, נושף את האוויר שהחזיק בעצבנות.