~פני מלאך פרק 3~ טבעות
רומי הסתכלה על גופה במראה שהייתה על דלת הארון שלה שהיא לבושה בשמלה שחורה פשוטה ששרווליה מגיעים עד למרפק שחגורה חומה ודקה מפרידה בין החלק העליון לתחתון ולבסוף נעלה מגפיים חומות עד הברך שהחותלות השחורות שלה מבצבצות.
היא הסתובבה לאחור כדי לשים כמה טבעות מחייכת שוב למראה החדר הישן שלה שסידרה אתמול, החדר היה צבוע בצבע חאקי בהיר והמיטה הישנה הוצמדה לפינה בחדר מלאה בכריות ומעליה מדף עץ שעליו ספרים וכמה יומנים, עיניה עברו למנורות הצבעוניות שעמדו ליד המושב השקועה שהשקיף לרחוב משני החלונות הגדולים שמילאו את החדר באור של בוקר ועליהם תלתה וילונות בצבע לבן, עיניה עברו לקיר שליד דלת העץ ובו תלויות תמונות, תעודות וכמה מדליות וציורים של רומי ומתחת השולחן עץ שלה שעליו היה המחשב על ערמת ספרים וכמה נרות ותמונות.
הארון שלה הוצמד לקיר אחר ולידו מתלה בגדים ועוד שידה שעליה הייתה מנורה אדומה, כמה מזכרות מאוסטרליה ותכשיטים.
רומי נאנחה מחייכת חיוך דק שמה את הטבעות על אצבעותיה.
"היי!" אמרה גלי בהפתעה שהיא הסתכלה על ביתה היפיפייה לבושה לבית ספר, "את הולכת היום לבית ספר?" שאלה אותה מוציאה את הקנקן קפה מהמכונה שמה לה בתרמוס הוורוד שלה, "כן, אין לי כוח לחכות לראות את הבית ספר, ואת כולם." ענתה לה שמה את הספרים שהם קיבלו אתמול מהספרייה בתיק, "את יודעת מה הפגם היחיד שלך?" שאלה אותה גלי מביאה לה את התרמוס, "הגובה שלי?" שאלה רומי וגלי נאנחה טיפה מחייכת, "לא, זה שאת טובה מידי." ענתה לה מלטפת את הלחי שלה עם אגודלה, "את חזרת מטיסה של עשרים שעות ודקה אחריי הלכת למסיבה של אמה תני לעצמך לנוח קצת." הוסיפה ורומי נאנחה מורידה את ידה, "אני בסדר גמור, אני לא עייפה." אמרה עוזבת את ידה שמה את התיק על כתפה, "מיקה תגיע בכלל?" שאלה אותה גלי חוזרת למטבח משקשקת ביצה, "היא סימסה לי שכן יש לה מועד ב' במשהו." ענתה רומי לוקחת עוגייה אחת שהייתה על השולחן העגול, "ואמה? היא לא תגיע אחרי המסיבה אתמול." קבעה גלי וקול צריבה נשמע אחריי שגלי שמה את התערובת במחבת ורומי גיחכה מעט, "את מכירה את ההורים שלה אמא?"
"איך היה?" שאלה ליאת את אמה בזמן שהם ישבו שלושתם בפינת אוכל, "כיף, הבית שלם כפי שאתם רואים." אמרה שותה מהקפה שלה מקווה להתעורר באיזשהו שלב, "יופי, גאים בך." אמר אביה נוגעה בידה שהונחה על השולחן. "איך הלך לך המבחן בפיזיקה?" שאלה אימה לוגמת מהקפה שלה מבחינה באמה מדליקה את הטלפון שלה מהמהמת קצת, "הלך לי טוב…אני חושבת, אנחנו מקבלים היום את הציונים." אמרה קמה מהשולחן שמה את התיק על כתפה. "אמה, הגישה שלך למקצוע צריכה להשתנות, די לקחת את זה בשאננות כזאת." אמר אבי מסתכל על עיניה החומות, "הגישה שלי בסדר גמור, אני צריכה ללכת." אמרה קמה ממקומה מעוצבנת מסתכלת במראה שבכניסה מסדרת את החצאית האפורה שלבשה, "אמה" אמרה אימה בקול שליו מעול בייאוש מנסה להרגיעה אותה, אמה נאנחה אל מול המראה מסתכלת על מבטיהם המאוכזבים, "אני צריכה לצאת, יום טוב." אמרה טורקת את הדלת, והנה עוד יום שהתחיל בצורה מעצבנת.
יפתח פתח את דלת ביתו אחרי עוד לילה שישן בחוץ, הוא נכנס פנימה לא רואה את אימו חושב לעצמו שהיא בטח למעלה יושבת בחדרה עם בקבוק וודקה שלם שיגמר תוך רבע שעה, הוא הניח את המפתחות על השולחן לוקח לעצמו מים מהברז פותח את המקרר מגלה שוב פעם שהוא ריק, "יפתח" אמרה אימו שהיא נכנסה לבית, "היי" אמר מתקרב אליה, מבחין בעיניה שהיו אדומות ומנופחות, ובשיערה החלק שהתבלגן מעט, "איך ישנת?" שאלה בקול צרוד שריח של אלכוהול חדר אל אפו של יפתח מניחה שקית שהיא החזיקה על השולחן, יפתח גיחך בבוז כן…ברור שהיא לא הייתה כאן בלילה ולא שמה לב שהילד שלה ישן בחוץ ככה אמא צריכה להתנהג, "בסדר גמור." ענה מסתיר את רגשותיו, "מה קנית?" שאל מקווה שזה אוכל, "סתם משהו לבית…אני עולה להתקלח." ענתה מרימה את השקית מהשולחן וקול של זכוכית נשמע, יפתח כיווץ את גבותיו וליבה של אימו קפא, "משהו לבית מזכוכית? את אף פעם לא שמה משהו מזכוכית בבית." אמר והיא נאנחה חסרת כוח לשאלות שלו.
"יפתח-" אמרה בעייפות "נו מה קנית?" שאל קוטע אותה יודע את התשובה מראש, "כלום-" היא נקטעה שיפתח הוריד מעט את השקית רואה שני בקבוקים של וודקה וויסקי, הוא חייך חיוך דק מרים את עיניו לאימו, "שוב לקחת את הכסף כדי לקנות לך אלכוהול במקום אוכל." אמר וליבה התכווץ ובעורקיה השפעת האלכוהול ששתתה בדרך התחילה לזרום, "כמה צפוי." הוסיף לוקח את המפתחות מהשולחן שוב, "אני יוצא" הודיע "תישאר סליחה" אמרה אך הוא לא הקשיב לה לא מוכן להישבר בשבילה שוב, טורק את הדלת, היא נשארה מול הדלת הלבנה ודמעות התחילו לזלוג מעיניה "סליחה".
"בוקר טוב מיקה שניר." אמרה בשמחה אימה שמיקה נכנסה למטבח "בוקר טוב רחלי שניר." אמרה לה מיקה יושבת באי פותחת את הקופסאת קורנפלקס שמה חופן בידה, "אולי תקחי קערה." הציעה לה אימה ומיקה משכה את כתפיה בעייפות, רחלי הסתכלה עליה, היא לבשה ג'ינס פשוט, גופיה אפורה עם כתוביות וכובע צמר אדום שנשמט מעט לאחור מראה את הפוני בובה שלה, "ג'ינס?" שאלה אותה רחלי משלבת את ידיה משעינה את גבה על השיש, "מה?" שאלה אותה מיקה בעייפות לא מבינה מה היא רוצה, "למה את לא לובשת חצאית או שמלה היום? כמו תמיד." שאלה אותה אימה מביאה לה כוס קפה, "כי אין לי כוח." ענתה מיקה שותה מעט מהמשקה המעורר מסתכלת על מבטה החוקר של אימה. "אני ורועי נפרדנו." אמרה לבסוף בכניעה ועיניה של רחלי נפערו "נפרדתם?" שאלה בהלם יושבת על הכיסא שממול מיקה, "כן" ענתה מיקה ביובש חסרת כוחות לשיחה הזאת, "אני לא מאמינה…איך? הוא היה ילד ממש מתוק." אמרה רחלי ומיקה הרימה את גבותיה מרגישה את ליבה נצבט, "אוי…מיקוש סליחה אני… עזבי." רחלי התנצלה במהירות רוצה לקבור את עצמה, "בואי אני אכין לך פנקייק." הוסיפה בחיוך ומיקה נאנחה יורדת מהכיסא שמה את התיק על כתפה, "לא צריך אני אוכל בבית ספר." אמרה מיקה לוקחת את התרמוס שלה יוצאת מביתה בטריקה, "אאאאויש, מטומטמת שכמותך." אמרה לעצמה רחלי נאנחת.
רומי עברה לכיתה החמישית והאחרונה שבמסדרון נאנחת שהיא מגלה ברשימת תלמידים שליד הדלת שגם כאן אין ילד ששמו יפתח.
"רומי" אמרה אמה שהיא נעמדה ליד הלוקר שלה שליד הכיתה החמישית, "היי" אמרה רומי מחייכת, "את איתי ועם מיקה בכיתה, אנחנו י'4." אמרה לה לא מבינה מה היא חיפשה, "כן אני יודעת…סתם רציתי לראות אם יש פה מישהו מהיסודי שאני זוכרת." תירצה במקום ואמה חייכה קצת, "בואי אני אכיר לך" אמרה אמה לוקחת את ידה.
"בקיצור הוא עדיין נשאר אליל הבנות של השכבה כול יום מחליף לעצמו מישהי." אמרה אמה מסתכלת על רומי שבחנה את תמונותיהם של התלמידים מהספר מחזור של שנה שעברה, הן ישבו בספרייה באחד השולחנות שריח של ספרים ישנים הציפו את המקום, "אוי, שונאת בנים כאלה." אמרה רומי ואמה הרימה את גבותיה מהנהנת בהסכמה, "ואלה כול התלמידים? אין חדשים?" שאלה רומי בתקווה שיחסר אחד, יפתח אחד.
"לא, אלה כולם." ענתה לה אמה ורומי חייכה חצי חיוך, מאוכזבת.
"היי" אמרה לורן שהיא נכנסה לכיתה מתיישבת על בירכיו של תומר שהתעסק בטלפון שלו, "היי" אמר לה מחייך שם את ידיו עליה. "רוצה לעשות היום משהו אחרי בית ספר?" שאלה אותו ועיניו ננעלו על שלה, "ברור" ענה מחייך והיא קירבה את פניה אל פניו שמה לב שעיניו זזו משלה, היא הסתובבה לאחור רואה את אמה, מיקה ורומי נכנסות מהדלת שהן צוחקות ומדברות בניהן, "אוף…תמיד שנאתי את אמה ומיקה." אמרה לורן מסתכלת על שלושתן יושבות של השולחן מתלחשות, "ועכשיו שיש עוד אחת לחבורה…אני אשתגע." הוסיפה ותומר שלא הקשיב לה כל כך הסתכל על רומי שגבה מולו, עיניו עבור על גופה הקטן ועל שיערה השחור שהסתלסל מעט בקצוות, שפתיה של לורן שהתרסקו על שפתיו קטעו את קו מחשבותיו וחיוך התנוסס על פניו מקנאתה, "אז מה עושים אחריי בית ספר?" שאלה שוב ותומר הסיט את מבטו אל רומי, "מבלים".
רומי צעדה במסדרון הרועש מנסה למצוא את השירותים נכנסת למסדרון אחר יותר שקט בתקווה שהם שם, היא הסיטה את מבטה הצידה לרגע עוצרת את צעדיה חוזרת אחורה מגלה חדר אומנות קטן.
היא נכנסה פנימה לבדה נושמת את האוויר המחניק שעמד שם, מביטה בקירות מלאים בציורים ופסלים של התלמידים ובלוח המחיק שנכתב עליו חומר על האומנות בספרד, ליבה התחמם, הרבה זמן שהיא לא ציירה.
באוסטרליה בקושי היה לה זמן מרוב הלימודים והיציאות. היא הסתובבה לאחור ללוחות הקנבס הריקים ובצבעים שהיו מתחת לכול אחד.
היא התקדמה ללוח אחד יושבת על השרפרף שממולו טובלת את המכחול הרך בצבע האדום מעבירה קו במסגרת.
"שיט!" אמרה רומי קמה ממקומה שמרפקה נפגש עם הקופסה של הצבע האדום שנפלה לרצפה, ידה הימנית כולה הייתה צבועה ועיניה מיד בחנו את בגדיה שלמזלה לא התלכלכו, "קחי" שמע מאחוריה וליבה קפא, היא הסתובבה מבוהלת ועיניה הכחולות בחנו בחור עם שיער חום שבקצהו התנוססה בלורית קטנה ועיניים ירוקות שננעצו בשלה.
תומר.
רומי בלעה גוש מהבהלה וצמרמורות עברו בידיה, "תודה" אמרה בחיוך דק לוקחת ממנו את הנייר שהביא לה שתומר מחייך חצי חיוך בזמן שניגבה את ידה נושם את ריחה הנעים, "שיט…אהבתי את הטבעת הזאת." אמרה בוחנת את הטבעת שנצבע באדום עוברת אל עיניו שהתמקדו בטבעת, "תביא" אמר תומר ורומי הרימה את עיניה הכחולות אליו ועורו הצטמרר, "אמא שלי היא…מתעסקת בכול הדברים האלה אני בטוח שהיא יכולה לסדר את זה." הסביר את עצמו ורומי התמהמה לרגע חושבת אם להביא לו את הטבעת, בכול זאת…הוא יכול לגנוב אותה, אבל היא גם ככה הרוסה. "תודה" אמרה שמה בידו את הטבעת והוא חייך מכניס אותה לכיסו "מה את עושה?" שאל שראה שהיא מגלגלת על ידה נייר סופג שהיה על השולחן, "מנקה" ענתה מסתכלת על הרצפה האדומה ותומר גיחך מעט, "הכיתה הזאת נטושה אין את המגמה הזאת כבר שנים." אמר תומר מסתכלת על קצה הלוח מבחין בתאריך 2.4.2007, רומי הסיטה את מבטה גם לראות במה הבחין וחיוך התפרס על פניה, "אז לא נראה לך שהיה לבית ספר אכפת שיש להם כיתת אומנות עם רצפה אדומה." אמרה רומי בדיוק את מה שחשב, "נכון" ענה מכניס את ידיו לכיסיו מסתכל על שפתיה הוורודות, "אוקיי" אמרה בחיוך מסתכלת על עצמות לחיו וגופו השרירי לא יכולה להכחיש שהוא נראה טוב, מאוד אפילו, רומי חייכה נבוכה קצת מסתובבת לכיוון הדלת והוא אחריה, "תודה…אה…-" "תומר" אמר את שמו ורומי חייכה "רומי" אמרה את שמה מה שתומר כבר ידע מסתובבת בחזרה והוא חייך קצת מסתכל עליה פונה בחזרה למסדרון.
תגובות (3)
אוי! נכון! הבטחתי שאני אעקוב ושכחתי..
אני אקרא את הקודם קודם ואחזור לכאן…
ליד המושב השקועה – השקוע*
אמר אביה נוגעה – נוגע*
אאאויש – אויש* מעדיפה גם את זה לא.
* אל תעשי שני ציטוטים צמודים. אם צריך תורידי שורה והכל טוב.
*צריך עוד לעבוד על סימני םיסוק אבל חוץ מזה הכל טוב!
אני חייבת לזוז. בהצלחה בפרק הבא!
הערות הראשונות שכתבת היו טעות שלי בהקלדה.
אני מעריכה את זה שאת עדיין ממשיכה לעקוב ומעירה לי על טעויות כי זה עוזר לי מאוד :)