פנימיית השלמות.
'אני לא הילדה הכי יפה בעולם,גם לא הכי רזה בעולם…מעניין איזה ילדות יהיו שם…' חשבתי כשאבי מסיע אותי ואני במושב האחורי,חושבת ומסתכלת על טיפות הגשם,אדים התמלאו בתוך המכונית…אבא הפעיל את התנור ה"חביב" עליי…כתבתי "יאנה" על החלון…וציירתי זיגזג מתחת….זה הרגשות שלי כרגע,בלבול אחד גדול..בפניות חדות ויהירות.הגענו.יצאתי מהמכונית והוא הסתכל עליי ואמר "פעם ראשונה אני ואמא נהיים רחוקים ממך ככה…ולעוד כלכך הרבה זמן…" ישר פניתי עליו "זה בסדר..אני אשלח מכתבים" וחייכתי עליו חיוך עקום ומאולץ,טיפות גשם קטנות טיפטפו עליי,האדמה הייתה לחה וחומה ובה היום הרבה אבנים לבנות אפורות.
התחלתי ללכת לכיוון הביתן,הפנימייה,או מה שזה לא יהיה,הסתובבתי לאבא וחייכתי עליו שוב את אותו
החיוך המאולץ,הסתובבתי והתחלתי לחשוב על החברים שלי,איך נהנו בקיץ,ועכשיו כל הקיץ שלי מבוזבז…
התחלתי לבכות,טיפה מלוחה ירדה בכל מורד הלחי שלי,הרגשתי כמו בסיפור עצוב,כשהסתובבתי שנית,
המכונית של אבא לא הייתה שם,עכשיו הבנתי שאין דרך חזרה.אחרי הליכה קצרה פתחתי את הדלת של המבנה שדיי דומה לבקתה..אבל גדולה יותר..כשנכנסתי ראיתי הרבה דלתות,ושקט.כל הרצפה הייתה מכוסה בשטיח ירוק ואורות צהבהבים האירו עליו.לפתע ראיתי דמות מתקרבת לכיווני,ניקיתי את הדמעה שלי
והדמות התקרבה יותר ויותר.."היי" היא אמרה בקול צפצפני כמעט דומה לצרחה…מאין קול צבוע כזה.
ראיתי לפניי נערה נמוכה עם שיער שחור וקצר,הקצוות לא היו גזורים היטב,זה נראה כאילו גזרו לה את השיער ברגע זה,וגזרו עקום מאוד,עינייה היו מאין חומות שחורות..יותר נוטה לחום כהה.
"את בטח יאנה!" אמרה בהתרגשות וחייכה,היא תפסה את ידי והתהלכה בקפיצות היפארקטיביות,'כמו להחזיק יד של ילדה בת שנתיים..'חשבתי."אני אפנה אותך לחדר שלך,הוא בקומה לפני האחרונה,גם אני באותה קומה " גם אם גבה היה מופנה עליי הרגשתי שהיא מחייכת.ישר ראיתי את עצמי מול דלת,לא שמתי לב שהיינו במעלית בכלל,הייתי שקועה במחשבות.היא פתחה את החדר והסתכלה עליי בחיוך קטן.ראיתי חלון גדול ולפניו נוף של עצים ותחנה,בחלון היה שטח בו אפשר לשים דברים.המיטה הייתה עם מצעים ורודים וכריות לבנות,המיטה עצמה הייתה לבנה,איכס.היה גם חדר ארונות,עם דלת בצבע שמנת.אבל הכל היה ריקני.היא עמדה בצורה ישרה ליד הדלת ואמרה "יש מטבח בסוף החדר,את יכולה לקחת עד שלושה פריטים לאכול משם,מחר נכיר לך את שאר הבנות" היא הסתכלה בעיניי ושאלה "בסדר?" הנהנתי את הראש."אה,שחכתי להגיד לך את שמי,לוסי"חייכה חיוך גדול."לילה טוב " היא חייכה וסגרה את הדלת.
תגובות (2)
פשוט אחד לאחד מה שאני מרגיש!
גם אני הולך לפנמייה שנה הבאה, ואני שואל את עצמי כל הזמן איך אני אסתדר שם, איך יקבלו אותי…
זה מלחיץ כל הנושא הזה :-\
וואי, התחלה ממש טובה D:
אהבתיי מאוד
תמשיייכיי :)
אשמח אם תקראי את אחד מהסיפורים שלי…