פנימיית האהבה- פרק 20(:

תשמעווו עכשיו https://www.youtube.com/watch?v=xbwDSR2JoD0

אני:"הייי רוי!!" צעקתי מעצבים
רוי:"חכי שניה אני מדבר בפאלפון את לא רואה?!"
אני:"לא אתה כזה מגעיל שזה משהו!!" קמתי לכיוון הדלת
רוי:"חכי שניה אמילי נו חכי.." הוא ניתק את השיחה הכל כך חשובה שלו
אני:"מה אתה רוצה?!" צעקתי "אין לך שיחה לעשות?!"
רוי:"אויש נו אל תתחילי בכלל" נאנח
אני:"אני לא יתחיל.. אני יסיים!!"
רוי:"מה על מה את מדברת?!" התקרב אלי
אני:"אני ואתה גמרנו! בלי שום תירוצים!"
רוי:"לא נו חכי שניה!!"
אני:"ביי רוי!" יצאתי מהחדר בוכה ראיתי אותו רודף אחרי וקורא לי אבל לא היה לי כוח אליו הרגשתי שהלב שלי מתפורר לרסיסים קטנים על הרצפה. נכנסתי לחדר בוכה כולי ליאור ראתה אותי ככה וניסתה לנחם אותי אבל כלום לא עזר.
אני:"למה אהבה זה דבר כואב?!"
ליאור:"כדי שנלמד מהחיים!!"
אני:"אני לא רוצה ללמוד לא רוצה!!!" היא חיבקה אותי חזק עד שנרדמתי. בבוקר שקמתי יבשה מהדמעות שתקפו אותי במשך הלילה קמתי עצובה הוא התייחס אלי מגעיל מגעיל מגעיל!!
אני וליאור הלכנו לחדר האוכל וישבנו לכול עם נדב,לירון ובן.
בן:"הלו.. אמילי את איתנו היום?" לא עניתי והתעלמתי מזה. ליאור סימנה לו עם הראש שלא ידבר איתי כי אין לי מצב רוח היום. ראיתי את רוי נכנס לחדר אוכל וישב בשולחן האחרון עם עוד כמה ילדים אני קמתי מהשולחן להביא לי שתייה ועמדתי בתור פתאום רוי משך אותי החוצה.
אני:"תעזוב אותי בשקט ותן לי לחזור ולחיות את החיים שלי!!"
רוי:"די.. די.." קירב אותי אליו
אני:"באמת די רוי!!" הזזתי אותו מימני "די אני ואתה זה לא ילך, אנחנו לא מתאימים תקל עלי ותקל עליך עם נפסיק את המשחק הזה. זה לא ילך וזהו בוא לא נתאמץ בשביל זה. אתה נועדת לאליאנה ואני למישהו אחר." הוא קטע אותי באמצע "אל תגידי את זה" אמר "אל תעצור אותי. אני רוצה לשכוח מימך לא מגיע לי מישהו כמוך שלא יודע להתייחס לחברה שלו. זה הרס לי את הלב איך שזילזלת בי ואיך שראיתי אותך עם אליאנה אז תעצור את זה אני מבקשת. כדי שלא תפגע בי שוב צריך ללמוד לעצור דברים בזמן"
רוי:"אני לא מוכן לוותר עליך" החזיק ביידי
אני:"אבל אני וויתרתי. סליחה רוי" באתי ללכת
רוי:"אמילי תתני לזה עוד הזדמנות אני מבקש!!"
אני:"ואז מה? אתה תיתן לי להרגיש מושלמת ואז ימאס לך מימני. אני לא מוכנה לזה.. לא מוכנה.." עזבתי את היידים שלי משלו והלכתי משם עם דמעות הלכתי לחדר של בן,לירון ונדב בתקווה שנדב שם כי זה הכי כיף לדבר איתו שעצובים. דפקתי בדלת ובן פתח לי.
אני:"נדב פה?" ניגבתי את הדמעות
בן:"לא הוא עם לירון וליאור מטיילים… מה קרה אמילי?!" ראה שאני בוכה
אני:"אני לא יכולה יותר!!" בכיתי וחיבקתי אותו, פתאום רוי עבר ויכולתי לשים לב לדמעות שהיו בעיניו. נכנסנו לבפנים והוא הביא לי מים.
בן:"את מוכנה להסביר לי עכשיו מה קרה?" התיישב מולי
אני:"זה.. זה רוי.." אמרתי בקול בוכה
בן:"מה הוא עשה לך עכשיו?!" התעצבן
אני:"נפרדנו." בכיתי יותר חזק. בן לא ידע איזה מילים להוציא מהפה שלו
בן:"מה? חשבתי שהוא אוהב אותך" קירב את הכסא אלי
אני:"גם אני חשבתי, אבל אני נפרדתי מימנו"
בן:"מה למה?" היה מופתע
אני:"כי.. אני לא מוכנה לסבול יותר. זה קשה להסביר!!"
בן:"יש לי המון זמן" חייך את החיוך המושלם שלו
אני:"ראיתי אותו עם אליאנה זה דבר אחד. דבר שני הוא לא מתייחס אלי בכלל!! כאילו הייתי אצלו בחדר והרגשתי שכאילו אני אוויר…"
מנקודת המבט של בן:
עדן באה אלי כולה בוכה סיפרה לי שהם נפרדו, מצד אחד הייתי מאושר כי עכשיו עוד יש לי איכשהו סיכוי איתה. אבל מצד שני אני עצוב בשבילה כי היא כל כך אהבה אותו ואני בטוח שהוא אותה.
אני:"מה?! יואו איזה בן זונה הוא"
אמילי:"ועוד עם אליאנה אתה מבין?"
אני:"כן.. כן… אז מה תעשי עכשיו?"
אמילי:בינתיים אני רוצה להיות לבד. אני ממש לא זריזה."
אני:"שמתי לב.. אבל אמי אני רואה שאת רוצה אותו אז למה את נותנת לעצמך להיות פגועה?"
אמילי:"כי כמה שאני אוהבת אותו אני גם שונאת אותו"
אני:"אמילי.. אני צריך להגיד לך משהו…"
אמילי:"אני שומעת.." חייכה
אני:"אני…" פתאום ליאור,לירון ונדב נכנסו לחדר, הם יודעים להרוס רגעים מאושרים. עד שהיה לי את האומץ להגיד לה… כמה שאני אוהב אותה <3