פנימיית האהבה- פרק 16+17(:

מישהו תפס לי ביד והסתובבתי וזה היה רוי הוא קירב אותי אליו וגם את השפתיים שלו הרגשתי שהבטן שלי רוצה להתפוצץ מרוב הפרפרים שיש אצלי בבטן, התנשקנו בפעם השלישית מאז שהגעתי לכאן. "תמיד אהבתי אותך, מהרגע הראשון שראיתי אותך" נישק אותי "גם אני תאמין לי" למרות שאני חושבת שאני די קטנה בשביל זה אבל אמא תמיד אמרה שלאהבה אין גיל,ואני חושבת שעכשיו זה הרגע הכי טוב שהיה לי אחרי כל החרא שעברתי המדריכים שהיו איתי באוהל נכנסו ואמרו לרוי לצאת והוא יצא ואז הלכנו לישון ,המדריכים אמרו שאנחנו נורא חמודים, וגם שמחר יש לנו יום ממש עמוס אז צריך להתכונן .
"אמילי את יכולה להוציא את המזוודה שלך לאוהל של המזוודות?" אמר אחד מהם
"כן בטח" אמרתי ולקחתי את המזוודה שלי ויצאתי החוצה ושמתי אותה באוהל של המזוודות . ושמעתי אבנים שנזרקים לנחל שהיה צמוד אלינו ,התקרבתי למקום וראיתי את לירון
אני:"לירון?" התקרבתי וגילגלתי את שערי. לירון נבהל אבל שראה שזאת אני הוא נרגע
לירון:"בואי שבי לידי" חייך ועשה לי מקום. התיישבתי לידו
אני:"מה קרה?"
לירון:"חוץ מזה שאהבה זה דבר כואב כלום" הרים את ראשו לשמיים
אני:"אהבה ..כואבת.. משהו פה לא מסתדר לי, פיספסתי משהו?"
לירון:"יכול להיות.. "
אני:"רוצה לשתף אותי?"
לירון:"נראה לך שלא?" צחק
אני:"לא יודעת " צחקתי גם
לירון:"רותם.. אני חושב שאני קצת אוהב אותה"
אני:"לירון.. אין לה חבר?"
לירון:"זאת הבעיה אמי" חיבקתי אותו הרגשתי שהוא צריך את זה…
אני:"תלחם עליה" אמרתי בישירות
לירון:"אני לא ממש יודע מה לעשות במלחמה" נאנח
אני:"אני יעזור לך!! אבל מחר טוב כי עכשיו אני עייפה" חייכתי קמנו משם וכל אחד הלך לאוהל שלו נכנסתי לשלי והלכתי לישון..
מנקודת המבט של בן:
הבטחתי לאמילי שאני יעזור לה בקשר למחזר שלה ואני יעשה את זה היא נתנה לי את המכתב שהוא הביא לה ופשוט ניסיתי להבין של מי הכתב הזה. הלכתי לאוהל שלי של לירון ושל נדב
אני:"תגידו אתם מזהים את הכתב הזה?" שאלתי אותם ,הם התקרבו והסתכלו
לירון:"בכתה אני יושב ליד אופק פרידמן וזה כמעט אותו כתב…" אמר והמשיך לסדר את הבגדים
אני:"אופק וקנין? מה לו ולאמילי?"
לירון:"שמעתי שהוא מתאהב בכל אחת …"
אני:"טוב ואיפה הוא? באיזה אוהל?"
נדב:"זה חדש לך שהוא עם רוי?"
אני:"אפרופו רוי הוא ואמילי חברים" אמרתי וקמתי
לירון:"כן ידעתי על זה כבר"
נדב:"גם אני.. טוב טוב לך תחפש לה תמאהב הזה " צחק ויצאתי מהאוהל לכיוון האוהל של אופק ורוי. נכנסתי לבפנים ואף אחד לא היה שם, באתי לצאת ואז ביצבץ מהמזוודה של אופק מכתב כזה שדומה למכתב שאני מחזיק ביד לקחתי אותו והיה כתוב שם "לאמילי" אני לא מאמין שזה הוא!! הוא בכלל לא מכיר אותה… יצאתי מהאוהל ואיתי גם המכתב הבא שלו הלכתי לאמילי שהייתה עם רוי
אני:"אחי אכפת לך להשאיר אותנו לבד? "רוי הסתכל על אמילי והיא סימנה לו לצאת
אמילי:"מה קורה בנוש?" חיבקה אותי
אני:"הכל טוב.. יש לי שתי דברים לדבר איתך"
אמילי:"שומעת" התיישבה על המיזרון שהיה שם
אני:"אחד מצאתי את המאהב שלך.. ושתיים אני מקווה מאוד שזה שאתם חברים עכשיו לא ירחיק אותך מאיתנו נכון?"
אמילי:"אחד איך מצאת ומי זה? שתיים נראלך שאני יתרחק מימכם? אתה משוגע?" קפצה עלי
אני:"ידעתי שזאת תהיה התשובה שלך.. ואת מכירה את אופק?"
אמילי:"איזה אופק?"
אני:"השותף של רוי" היא הייתה בהלם
אמילי:"מההה?!"
אני:"כן.. הוא המחזר שלך"
אמילי:"אני לא מאמינה… איך גילית?"
אני:"נתת לי את המכתב שנתנו לך והלכתי לדבר עם לירון ונדב ולירון אמר לי שהכתב הזה דומה לשל אופק הזה, אז הלכתי לאוהל שלהם ואף אחד לא היה שם וראיתי את המכתב שדומה לזה והיה כתוב שם לאמילי…"
אמילי:"ואיך אתה יודע שזה לא של רוי?"
אני:"כי זה היה במזוודה של אופק"
אמילי:"וואוו.. יפה בן..תזכיר לי על מה התערבנו?"
אני:"על נשיקה אבל את תפוסה עכשיו אז עזבי העיקר מצאנו אותו" חיבקתי אותה
אמילי:"אולי יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילך?"
כל כך רציתי להגיד לה שתעזוב את רוי בשבילי כי אני אוהב אותה.. אבל זה זה כבר מאוחר מדי..
אני:"לא .. שיהיה אני ידע למי לבוא" חייכתי ויצאנו מהאוהל לכיוון האוהל שלנו נכנסנו ולירון ונדב קפצו על אמילי וחיבקו אותה ואמרו לה מזל טוב. לי קצת היה קשה לקבל את זה כי בכל זאת אני .. אני די אוהב אותה <3