פנימייה רגילה-או שלא? פרק 1

פרק 1:
"בוקר אור". אמרה לי אמא שהיא פותחת את חלוני.
" בוקר טוב,אני חייבת ללכת לשם". אמרתי שאני מתרוממת מהמיטה.
"אין ברירה". אמרה לי אמא ונשקה למצחי.
עשיתי את ארגוני הבוקר התקדמתי למטבח שתיתי שוקו ואמא אמרה:"קדימה אנחנו צריכים לזוז."
יצאנו מהבית ובידי האחת מזוודה גדולה ותיק גב קטן.
הגענו לתחנה שליד ביתי ואימי אמרה:"תכף יגיע האוטובוס הוא אוסף את כל השכבה שאיתה תהיי".
"אני בטוחה שלא יהיה שם ילד אחד נורמאלי ואני אפילו לא יודעת את השם של הפנימייה ".
"אל תדאגי, יהיה לך כיף שם, "עלומים" זה השם של הפנימייה,או הנה האוטובוס".
"תאמיני לי אני מעדיפה ללכת לשם לבד".
"די להיות כזאת פסימית , יהיה לך טוב שם אני מבטיחה , עכשיו תביאי חיבוק ". אמרה אמא ומשכה אותי אליה לחיבוק.
"ביי". אמרתי שולחת לה נשיקה באוויר ועולה על האוטובוס.
כמה ילדים בחנו אותי מכף רגל ועד ראש , התעלמתי וישבתי בכיסא הראשון ליד הנהג,והנהג התחיל לנסוע.
לאחר בערך חצי שעה של נסיעה משעממת האוטובוס עצר ליד תחנה מפוצצת בילדים , שצחקו להם.
"בווווקר טווווב עלוומים!". צעקו שני ילדות ונתנו כיף אחת לשנייה והלכו למאחור.
"אהלן שלומי, אמר אחד ונתן כיף לנהג, בוקר טוב עלומים, התגעגעתי". אמר וחייך.
"היי דילן חתיכי". אמרו מלא בנות עם פרצוף מאוהב בעיניהם .
הוא באמת היה נראה טוב היו לו עיניים ירוקות הוא היה גבוה , שחום, שיער שטני עם קוצים וראו שמבעד לגופייה שלבש יש לו אחלה גוף.
"אהלן אחייי!" ילד אחר צעק מאחורה התקדם אל דילן ונתן לו כיף וחיבוק של גברים.
"שמעתי מגיעה ילדה חדשה, מעניין אם היא שווה". אמר הילד אל דילן.
"אחי אני סגור על נועה וחוץ מזה ראית מישהי שווה פה חוץ מנועה".אמר דילן . מי זאת נועה? .
"ההיי עללוומים!". צעקו שני בנות שהם נכנסות לאוטובוס ונתנו כיף אחת לשנייה .
"אהלן שלומי". אמרו שתיהן ומפה כבר הבנתי שלנהג קוראים שלומי , וכולם מכירים אותו.
"או מיי גד!, אמרה ילדה שישבה מאחורה והתקדמה לכיון שתי הבנות שעמדו בכניסה.
"הייייי". היא אמרה להם וחיבקה אותם חיבוק אוהב .
שהתנתקו אמרה הילדה שהתקדמה אליהם:"נועל'ה מה שמעתי התחלת לככב , צריך לשנות את הסטטוס לזוג! בפייסבוק ועוד עם מי, דילן ההורס!".
"החופש הגדול הזה קצת ניתק בינינו אבל אל תדאגי חיוך אחד שלי ואנחנו חוזרים תוך דקה". אמרה וחייכה.
"ככה אני מכירה אותך אחותי!". אמרה ונתנו כיף אחת לשנייה.
"היייי שלי מה קורה?". אמרה נועה , אם אני לא טועה בשמה , לילדה שישבה לבד בתחילת האוטובוס.
"מעולה , חזרתם אה?". אמרה שלי.
"עובדים על זה". אמרה וקרצה לה .
נועה הייתה יפיפייה אמיתית , שיער בלונדיני-שטני עם עיניים חומות ירוקות מיוחדות כאלה וריסים ארוכות, חיוך יפיפייה ובקיצור תראו לי מקום אחד שבו אין את המלך של הבנות שבמקרה הזה זה דילן, ומלכת הבנים שכל הבנות רוצות להתחלף איתה שבמקרה הזה זו נועה.
"את יכולה לצלם אותנו?" אמרה נועה אל שלי בנחמדות שנראתה לי טיפה צבועה.
"בכיף". אמרה שלי ונועה הגישה לה אייפון 4s.
"בנות בואו ניתן תמונה לפנים!". אמרה נועה
שלושת הבנות נתנו מן נשיקה כזאת בשפתיים , ובאמת הייתה תמונה יפה.
"שנווווווזי!". צעקה נועה לילדה מאחורה .
"נראה לך ששכחתי אותך,בואי לתמונה".
שנוזי או איך שלא קוראים לה נתנה חיבוק אוהב לשלושת הבנות והצטלמה איתן.
"בנות זאת הולכת להיות שנה הורסת !". אמרה אחת שאני לא יודעת את שמה.
"בדוק!". אמרו לה נועה שנוזי , וזאתי שדיברה עם נועה על היחסים שלה ושל דילן.
"שנזוז למאחורה". אמרה שנוזי.
"אחרייך". אמרה נועה בחיוך.
רק שבדיוק דילן הגיע ואמר:"היי בנות". ונתן לכולן חיבוק עד שהגיע לנועה, הבנות עשו לה פרצוף של "בהצלחה!". והלכו לאחורה צוחקות.
"היי, אמרה נועה עם חיוך, התגעגעתי".
"מה נראה לך שאני לא ? בואי לחיבוק". אמר לה והם התחבקו והלכו לאחורה.
לאחר כמה דקות דילן הגיע לכיון הנהג ואמר לו:"שלומי י'גבר, ונתן לו כיף , שים לנו את הדיסק הזה". אמר והושיט לו את הדיסק .
הוא פנה ללכת , אבל הוא נשאר יסתכל עליי כמה שניות , והרמתי את ראשי אליו.
"הופה, את החדשה לא?". הוא אמר עם חיוך.
הסתכלתי עליו ולא אמרתי כלום.
"את יודעת לדבר?". הוא אמר .
ושוב לא עניתי ,שלא ישחק אותה נחמד אלי.
"אוקי בכל מקרה אני דילן , נעים להכיר". אמר והושיט לי את ידו ללחיצת ידיים.
אבל לא לחצתי את ידו.
"אוקי". אמר דילן וחזר לאחורה.
אחרי בערך שעה וחצי של נסיעה , הגענו .
חיכיתי עד שכולם יצאו ובינתיים שמעתי את הקשקושים של כולם:"מה שמעתי, נועה ודילן חוזרים?". אמרה ילדה שלא ראיתי אותה קודם.
"צפוי כל כך, הרי הם הזוג של השכבה לא ? אין מצב שהם ייפרדו בזמן הקרוב". אמרה ילדה אחרת שתיהן צחקקו וירדו מהאוטובוס.
"אהלן מירי, אמר דילן לאישה מבוגרת שהייתה עם דפים בידה, בנים הולכת להיות שנה מטורפת! ". אמר דילן לבנים שהיו מאחוריו והוא ירד מהאוטובוס שהוא קופץ קפיצה ענקית ויוצא מהאוטובוס,וחבריו אחריו צוחקים.
"ראית את החדשה?" שמעתי את נועה שואלת , שהם יורדות מהיציאה שמאחורה.
"האמת שעדיין לא , אבל היא לא יודעת מה מחכה לה!". אמרה איזה אחת.
"שחכתן מה קרה לילד הקודם, מה עשינו לו."אמרה שנוזי.
"הוא עזב לא?". שאלה נועה.
"עזב?,הוא טס מפה, ואני בטוחה שגם היא תעזוב אחרי מה שנעשה לה". אמרה איזושהי ילדה.
"טוב, אנחנו בכל מקרה ננסה להיות נחמדות אליה , אבל נעשה לה קבלת פנים שהיא לא תשכח". אמרה נועה . הן צחקו וירדו מהאוטובוס. יופי לאן הגעתי , בטח הם לא יפסיקו להציק לי.
ירדו וירדו עוד ילדים עד שנשארתי אחרונה וירדתי למטה עם ראש מושפל.
"היי, את בטח אליס החדשה, נעים מאוד אני מירי, היועצת של שכבת י' ".
"היי". אמרתי עם חצי חיוך.
"בואי אני אראה לך את המקום ותכירי את כולם , יש כאן ילדים מקסימים". אמרה מירי ונכנסנו לפנימייה.
"אני בטוחה". אמרתי בציניות.
היא הראתה לי כל פינה בפנימייה את החצר , את הרפת, המחלבה,את החדר אוכל,את המורים, המנהלת, החצר של השכבה שלי, כל שכבות בפנימייה , מכיתה ט' ועד ליב' על השכבה שלי היא דילגה עד שבסופו של דבר הגענו לשכבה שלי.
"וכאן זה שכבת י' השכבה שלך , כאן המועדון שלכם לכל קבוצת תלמידים יש מועדון עם מדריך , ועושים פעילויות בערב.".
"זה החדר של הבנים שאת איתם בקבוצה". ונכנסנו לחדר.
"היי מירי". אמרו כולם.
"היי, תכירו זאת התלמידה החדשה , קוראים לה אליס תכירי זה דילן, זה שחר, זה אושרי, זה תומר ,וזה גיא, אלה הם הבנים שאיתך בקבוצה". אמרה.
"היי אליס". אמר דילן והדגיש את שמי.
היא חייכה אליהם ויצאנו מהחדר.
"תסלחי לי". אמרה לי שהטלפון שלה צלצל והיא הלכה לצד.
שמעתי לחשושים מהחדר של הבנים:"היא בכלל לא שווה". אמר גיא.
"היא גם נראית מוזרה כזאת". אמר תומר.
"שחכתם שאנחנו צריכים לעשות לה קבלת פנים שהיא לא תשכח".אמר אושרי.
"אין מצב ששכחנו , זוכרים מה קרה לתמיר, לילד הקודם".אמר גיא
"החנון הזה עף מפה על טיל". אמר דילן והם צחקקו.
"שנמשיך לחדר של הבנות". הגיעה מירי.והתקדמנו לחדר אחר במרחק של חצי דקה הליכה.
"היי בנות". אמרה מירי ונכנסו אל החדר.
"היי מירי". הן ענו.
"תכירו זו התלמידה החדשה, קוראים לה אליס תכירי,זו נועה, זו לילי, זו עדי".
אבל כולם קוראים לי שנוזי, עדי התפרצה.
"וזאת מעיין".
נועה אתם יודעים מי זו, לילי היא זו שדיברה עם נועה על יחסיה עם דילן,עדי זאת שנוזי, ומעיין היא זו שלא כל כך דיברה חוץ מלהגיד שהשנה תהיה שנה הורסת.
"טוב תסדרי את בגדייך בארון, אם את צריכה ממני משהו אני בחדר שלי , הראית לך איפה זה , ופה את יכולה לישון". אמרה והצביעה על מיטת קומתיים שהמיטה שלי למעלה.
"תודה". אמרתי בלחש היא חייכה ויצאה מהחדר.
לא דיברתי עם הבנות וסידרתי את בגדיי בארון.
הייתי אם הגב לבנות והרגשתי אצבע נוגעת בכתפי, הסתובבתי ולא ראית אף אחד הסתובבתי לכיוון השני וראיתי את נועה:"הייי!". היא אמרה לי וחייכה.
"היי". אמרתי בלחש.
"צריכה עזרה?"
"לא" אמרתי שוב בלחש, שתעזוב אותי בשקט.
כל אחת ישבה במיטתה וכולן דיברו להן וצחקקו.
"את קולטת שיכולת להיום עם אמא שלך בארצות הברית עכשיו? היא כאילו המעצבת הכי גדולה שם!".אמרה עדי אל נועה.
"שאומרים את זה ככה זה באמת נשמע כיף, כאילו אשכרה USA!, אבל בתכלס אין לי מה לעשות שם".
"מה היא עושה שם?". שאלה לילי.
"מעצבת בגדים לג'סטין ביבר ,לידי גאגא ,ביונסה,וריאנה ,אבל חוץ מזה היא עיצבה לי מלא בגדים לשנה הזו , וכמובן שהבאתי לכם!".
"אין עלייך אחותי".אמרה לילי ושלחה לה נשיקה באוויר,ונועה חייכה אליה.
הרגשתי כל כך לא קשורה ורציתי ללכת משם.
"היי בנות".נכנסה בחורה צעירה לחדר.
"היי קארין". אמרו הבנות.
"את אליס נכון?, היא התקרבה אליי, אני המדריכה שלכם נעים מאוד".
חייכתי אליה חיוך קטן.
"רציתי להגיד לכן שאתן צריכות ללכת לחדר אוכל המנהלת רוצה לדבר עם כולם, אחר כך מקלחות ונפגשים בערב במועדון,אז קדימה".
אמרה קארין פתחה את הדלת ועשתה סימן שנצא.
"בואו נלך לקרוא לבנים". אמרה נועה.
נועה נכנסה והבנות אחריה.
שמעתי את דילן צועק:"היי גירלס!". חייכתי לעצמי ,לא יודעת למה.
והן התקדמו לחדר אוכל מגובשים כולם וצוחקים.
ואני? אני התקדמתי אחריהם והרגשתי לא קשורה.
נכנסתי וישבתי בצד ואיכשהו נוצר מצב שאני בצד הסופי של השולחן ליד דילן ובצד השני נועה, ולידה חברותיה לילי עדי ומעיין.
ומולנו ישבו גיא ,שחר,אושרי,ותומר."
"דילן תגיד לי, איך זה שאתה תמיד מוקף בבנות,אה?". אמר אושרי וזרק עליו חתיכת נייר שהייתה בשולחן.
"אחח, אמר ונאנח מה לעשות?" אמר והניח את ידו האחת על כתפה של נועה , ואת ידו השנייה על כתפי.
העפתי את ידו ממני בחוזקה קמתי והתיישבתי בראש השולחן .
כולם הסתכלו עליי מופתעים , אני נאנחתי והפוני שלי זז.
"תתחילי להירגע את והפוני המכוער שלך". אמרה נועה. לא עניתי רק גלגלתי את עיניי.
"שלום תלמידים". נכנסה המנהלת.
"אני רוצה לאחל לכולם שנה טובה ומוצלחת ,ולאחל ליודים שלנו בהצלחה כי השנה הם מתחילים את הבגרויות". אמרה המנהלת וחייכה.
וכולם בשולחנות של היודים מחאו כפיים ,גם השולחן שלי, חוץ ממני.
כל מה שעבר לי בראש באותו רגע, זה כמה בא לי לעוף מכאן!