פנימיה חדשה אהבה חדשה-פרק 9
"מייק?!" אני שואלת באי אמון "מה אתה עושה כאן?" ידי עדיין בידו של יונתן אז כשהוא מבין מי זה אני מרגישה בשרירו ננעלים והוא לוחץ את ידי בעידוד, אני מחזירה לו לחיצה "אלכס…" אומר מייק, הוא נשמע נורא, שבור. זה כואב לשמוע אותו ככה, עד כמה שהוא פגע בי הוא עדיין היה החבר הכי טוב שלי כל כך הרבה שנים. "אנחנו יכולים לדבר?" הוא לא הפסיק להתקשר אליי אבל לא עניתי לו, הוא יודע כמה הוא פגע בי. הוא מפנה את מבטו ליונתן, שעדיין מחזיק בידי "מי זה?" הוא שואל פגוע "יונתן תכיר את מייק, מייק תכיר את יונתן" הם בוחנים זה את זה "אני מבין שלא חיכית הרבה זמן הא?" הוא אומר ונועץ מבט כועס בידינו האחוזות "מייק!" אני קוראת, מופתעת ופגועה. "מה?!" הוא צועק "את מאשימה אותי שאני התנשקתי עם הדס אבל שזו את זה בסדר?" עכשיו אני כועסת "אתה בגדת בי!" אני אומרת ומתקדמת צעד לעברו "אתה בגדת בי ושיקרת על זה!" כשהוא רואה את גודל הכעס שלי הוא הולך חצי צעד לאחור "ואז עוד…" קולי נשבר "ואז עוד אתה מאשים אותי באונ..באונ..באונ.." אני מנסה להשלים את המילה ולא מצליחה, פתאום אני מבינה שמעולם לא הודיתי בזה בקול, אף פעם לא אמרתי את המילה הזו. אני נשברת והדמעות זולגות, אני מרגישה כאילו אני לא מפסיקה לבכות בפנימיה הזו. פתאום אני עטופה בזרועותיו של יונתן והוא משעין אותי על חזהו "אולי כדאי שתלך עכשיו מייק" הוא אומר בקול קשוח "אני לא הולך! אתה חושב שאתה מכיר אותה? אתה לא יודע עליה כלום!" הוא צועק עכשיו "את חושבת שהוא ישאר איתך? הוא יעזוב אותך כי את פגומה! רק אני הסכמתי להיות איתך.." "עכשיו מייק!" יונתן כבר צועק עליו "הסתלק!" מייק מנסה להגיד עוד משהו אבל יונתן מתקדם לכיוונו בצעד מאיים אז הוא רק אומר "אלכס, אני לא בטוח שאני אהיה פה שהוא יגמור איתך" הוא נכנס למונית ונוסע. אני נצמדת אל החזה של יונתן ובוכה. הוא מוביל אותי לספסל קרוב ואנחנו מתיישבים עליו עד שדמעותי מתייבשות.
"אני מרגישה שאני רק בוכה מאז שהגעתי לכאן" אני אומרת ומוחה את הדמעות האחרונות, הוא שותק "אני לא מאמינה שהוא אמר לי את זה…אני כאילו כבר לא מכירה אותו יותר" הוא עדיין שותק, מבטו קפוא. אני מפחדת, מייק צדק? יונתן הוא מדהים, רגיש, אכפתי, רגוע, חתיך…
ואני…פגומה. צעצוע שבור. מה הוא עושה איתי? הוא יכול להשיג כל אחת.
אני מתרחקת ממנו, אני לא מסוגלת להרגיש את אובדנו כשהוא עוד בין ידיי, עוד לפני שאני אומרת את זה אני מצטערת "יונתן" אני לוחשת מפחדת "אני אבין אם לא תרצה להיות איתי." אני עוצמת עיניים ומנסה להתכונן לשברון ליבי המחודש , כאילו שיש דרך להתכונן לזה בכלל. אני מרגישה אותו לידי זז, הנה הוא קם והולך, אני מודה לו בליבי על הצעתו שלא לפרסם שיצאנו, לפחות איש לא יהיה עד להשפלתי..ואז אני מרגישה יד מחבקת. הוא משעין אותי על כתפו, וכשהוא מבקש ממני לפקוח את עיניי אני מסרבת "זה חלום יונתן, אני לא רוצה שהוא יגמר" הוא מתעקש "אלכס, תפתחי את העיניים" שום תגובה מצידי "אלכסה" הוא חצי מבקש חצי מתחנן, אני לא יכולה לסרב לקול הזה ופותחת עיניים. הוא במרחק של 5 סנטימטר ממני, אני מביטה לו בעיניים, הם חמות, השחור שבהם שחור עמוק כל כך, חזק כל כך. "אני לא עוזב אותך. את לא פגומה. את אדם טוב שקרו לו דברים רעים" אני לא מגיבה, הוא מניח את ידו על לחיי, "אלכסה אני מתכוון לזה, את מאמינה לי? אני הבטחתי לך שלא אפגע בך ואני אעמוד בהבטחה הזו." אני עדיין שותקת "אלכס בבקשה תגידי לי שאת מאמינה לי" הוא מתחנן, אני מהנהנת והוא נושם לרווחה ומנשק אותי נשיקה רכה "לא הגבתי-כי כעסתי. כל כך כעסתי על מייק שרק השליטה העצמית שלי מנעה ממני לנסוע אליו ולפוצץ אותו במכות" הוא מסביר "השליטה העצמית שלי..ואת, הידיעה שאת פה, לידי וצריכה אותי השאירה אותי פה." הוא אומר בפחד ומוסיף "תודה. למרות שזה מגיע לו" הוא אומר בלחש והכעס חוזר לעיניו, אני רואה שגם עכשיו הוא מחזיק את עצמו שלא ללכת אחריו וכל זה רק כי הוא פגע בי, הוא מדהים. אני מניחה יד על הלחי שלו, לא אכפת לי שאנחנו כבר קרובים לפנימיה ומישהו עלול לראות, לא אכפת לי מכלום. אני מנשקת אותו בחום ומנסה להחדיר לנשיקה הזו את כל מה שאני לא יכולה להגיד במילים, תודה ענקית.
פתאום שאני מסתכלת עליו אני מבינה משהו. עכשיו כשעמדתי מול מייק לא הרגשתי כלום מלבד ידידות של חברי ילדות, מה שהרגשתי כלפיו נעלם, או יותר נכון עבר למקום אחר…אני מביטה ביונתן ומוצאת את הרגש הזה.
כשאני הולכת לפנימיה באותו ערב אני מהרהרת. היום התאהבתי ביונתן והיום גם היה הסדק הראשון שלי באהבה הזו. כי דבריו של מייק מחלחלים לתוכי כמו רעל, הוא צודק-ליונתן אין מה לעשות איתי, אני כלום, שבר כלי.
אני מביטה במראה ומבינה שאומנם אני לא אדם רע אבל יש טובים ממני. אומנם אני לא מכוערת אבל לא חסר יפות ממני. אני אדם שעד לפני כשנה היה האדם המושלם להתאהב בו…ועכשיו, אני שבורה.
אני מבינה שזה לא רק הסדק הראשון באהבה הזו, כי אם אפילו אני לא מוצאת בי דבר שבגללו שווה להישאר איתי…
איך ימצאו אחרים?
תגובות (2)
ממש יפה! מחכה להמשך!
ממש תודה כל פעם על התגובו :)