פנימיה חדשה אהבה חדשה-פרק 23-פרק אחרון
*כעבור חמש וחצי שנים*
"את מהממת" אומרת בר בחיוך, אני מסתובבת והיא מסדרת לי את התסרוקת. "בר תודה. תודה שהיית איתי בכל התקופה הזו" אני אומרת לה ואוחזת בידיה "את החברה הכי טובה שהייתה לי אי פעם" אנחנו מתחבקות והיא צוחקת "את תגרמי לי לבכות והאיפור ימרח" ומוחה את הדמעות הקטנות שחמקו "את קולטת שנפגשנו רק לפני חמש שנים?" היא שואלת "וואו. לא, ממש לא" אני בשוק, עברתי כל כך הרבה מאז, נראה כמו חיים שלמים.
אמא נכנסת בחיוך, כמה התגעגעתי לחיוך הזה. לקח לה שנה להתאושש מהמוות של ירוני, כמה הוא חסר לי ביום הזה, דווקא ביום הזה "הגיע הזמן" היא מסתכלת עליי "את יפיפיה אלכס" אנחנו מתחבקות ויוצאות מהחדר. רגע לפני אני עוצרת "אלכס?" היא שואלת בבלבול "רגע" אני חוזרת לתיק שלי ועוזבת אותה עם מבט מבולבל "הבאתי את זה…אני חושבת שהכנסתי את זה לתא הזה" אני אומרת תוך כדי חיטוט בתיק "הנה זה" אני מוציאה מהתיק מסגרת עם תמונה, ירוני מחייך. "ירוני" אני נאנחת באושר "זה היום המאושר שלי ואתה לא פה כדי להיות איתי אבל…ירוני אני אוהבת אותך תמיד. אתה איתי בכל מקום ואתה תהיה איתי היום" אני מחבקת את המסגרת, מצמידה אותה לגופי. אמא מחבקת אותי מאחור ואנחנו עומדות ככה לרגע ואז היא מושכת אותי בעדינות לכיוון הדלת.
אבא מחכה מחוץ לחדר והם מובילים אותי, כשאני מופיעה באולם אני שומעת לחשושים, אבל הם לא מעניינים אותי. רק אדם אחד פה מעניין אותי, הוא היישר לפני, בחליפת חתן, יונתן.
אני מרגישה כמו מתוך חלום, מתקדמת במעבר, מגיעה לחופה. יונתן מחייך אלי "את יפיפיה. מושלמת." הוא לוחש לי.
הטקס עובר במהירות ואז בהדרכת הרב אני מושיטה אצבע ויונתן אומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" הוא מכניס את הטבעת ואני מבינה שאני נשואה.
נשואה לאדם המדהים הזה, ליונתן, לאחד שנשאר איתי חמש שנים, שעברנו ביחד כל כך הרבה, לאחד שעבר איתי הכל ואני עברתי איתו הכל.
הוא עבר איתי התאוששות מאונס, אני עזרתי לו ליצור קשר מחודש עם אחותו הגדולה, נסענו ביחד לבקו"ם ואחר כך גם לתאילנד, כשאביו נפטר אני הייתי שם בשבילו והוא זה שהציל אותי מלדמם למוות. הוא שלי ואני שלו, לתמיד.
אחרי הטקס אבא לוקח אותי הצידה ואומר לי "זה הערב שלך יקירה. תהני ממנו. ו…" הוא מהסס לרגע ואני כבר יודעת על מה הוא הולך לדבר, על התקופה הרעה שלנו "אני רוצה דווקא הערב לבקש ממך סליחה שוב. אני אוהב אותך יקירה ואני כל כך גאה בך!" אהי מחבקת אותו ואומרת לו "גם אני אוהבת אותך אבא".
כשנגמר הערב וסוף סוף אנחנו לבד אני אומרת ליונתן "לפני כל כך הרבה שנים אתה ביקשת ממני בארון השרת שאבטיח לך שנישאר ביחד, נתגייס, נטייל ונתחתן" הוא מחייך כשהוא נזכר בזה ואני ממשיכה "עמדנו בזה. ויונתן, עברנו כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה משברים-ועברנו אותם!" אני מחזיקה בידו חזק ופתאום אני מבינה כמה השתנה, כמה זמן עבר, כל פעם שעברתי תקופה קשה אנשים זרים הסתכלו עליי כמשוגעת, חברים הבינו אותי ורק יונתן הוציא אותי מזה "אם עברנו את זה…אז עם עבודה קשה והרבה אהבה בטוח נוכל לעבור את ההמשך, לא?" אני מחבקת אותו "אני אוהבת אותך יונתן. אני אוהבת אותך בעלי. תודה על כל הזמן איתך שעבר ותודה על זמן שיבוא בהמשך" אני מחבקת אותו ואז ברכות אין קץ הוא שם את ידיו על לחיי, לאט, מנסה לנצור את הרגע בזיכרונו
והוא מצמיד את שפתיו אל שפתי ברכות וכשאנחנו מתנשקים הוא לוחש "אני אוהב אותך אלכסה. אני אוהב אותך יקירתי. אני אוהבת אותך אישתי. תמיד אוהב."
תגובות (4)
לדעתי בפרק האחרון היה צריך להיות יותר רגשות חששות מחשבות ודברים כאלה אבל בכללי ממש אהבתי את הסיפור שלך ואני מזמינה אותך לקרוא את שלי!
אני גם לא כל כך אהבתי את הםרק אבל כבר לא ידעתי איך לגמור את זה וזה היה הרעיון היחיד שחשבתי עליו..
תודה בכל מקרה :)
אעבגדבמפתימם מושלםםםםםםםםםםם פשוט מושלםםםם אני חולה על הכתיבה שלך והסוף כל כך יפההה!
תודה רבה :)