פניה של האמת – פרק א'

כריסטינה, לא יכלה להאמין עד כמה שיחק לה המזל. ביום אחד הצליחה להשיג את העבודה אליה חלמה, משרת פקידת הקבלה בחברת הפירסום 'ווילו'.
וגם פגשה את גבר חלומותיה. שמו היה ג'ון,ג'ון אנדרוז פעיל בחברת 'ווילו' ובעל מניות.
יופיו עלה על המשוער גבוה היה, בעל גוון עור בהיר שהחמיא לו עד מאד. עיינו בצורת האגס היו ירוקות שערו שחור, קצר ועשוי למשעי, מסגר את פניו. אומנם היה רזה אך עדיין מרשים למדיי.
נוסף לכך , נתן תחושת חביבות לכל מי שהכיר אותו, מה שגרם לכריסטינה אושר כפול.
היא עצמה לא נראתה רע כלל, שערה מסולסל אדום כאש ונח על כתפיה.
עייניה חומות כשקד ושפתי הלב שלה הדגישו את פניה הבהירות מידי כשל בובת פורצלן מבליטות את יופיה היחודי. אומנם הייתה די נמוכה יחסית לשאר הנשים במשרד, מטר ושישים מה שגרם לה לנעול נעלי עקב גבוהות. אך היו אלו מראה היחודי של כריסטינה והאופי הנינוח שלה אשר הפכו אותה לאהובה על כולם.
את פגישתה הראשונה עם ג'ון לא יכלה לשכוח לעולם, היה זה בתום רעיון העבודה שלה.
כריסטינה טיילה עם הראש בעננים שמחה מאיך שהרעיון עבר ומכך שסיכוייה להתקבל גדל מרגע לרגע.
מרחפת לה באושר במסדרון החברה שלפתע קול גברי העיר אותה מחלומתיה בהקיץ. "האוץ!" קריאת כאב נשמעה באוזנה.
"הו, לא.." קראה כריסטינה בדאגה עכשיו היה ברור לה כי בזמן שדילגה במסדרון נתקלה באחד העוברים שם וכוס הקפה שבידו נשפכה עליו.
"אני מתנצלת מאוד אדוני": החלה מושיטה את ידה אל תיקה בחיפוש אחר משהו כדי לנגב את הקפה שנשפך על חולצתו.
"לא. זה בסדר" השיב האיש שולח מבט עקום אל הכוס שבידו "מה שאי אפשר להגיד על הקפה שלי" החל לצחוק.
היא השפילה את מבטה מסמיקה במבוכה " אני באמת מצטערת." כריסטינה הוציאה את ארנקה במהירות מושיטה לו שטר של חמש דולר " בבקשה תן לי לשלם על הקפה שלך."
"אל תעליבי אותי ילדה" הוא חייך לעברה " הקפה הזה עלה לי יותר. אבל לא משנה, במלא לא הייתי מבקש מנערה לשלם עליו. כבר אקנה חדש."
"הו, אם כך אמור לי כמה זה עלה ואקנה לך אני אחד חדש" התעקשה שיהא מתעלמת מהערתו לגבי מינה.
"כפי שאמרתי אין צורך." הוא העביר יד אחת בשערו ולאחר מכן פנה להביט בכתם הקפה שעל חולצתו הלבנה.
"אבל אם תרצי לפצות אותי אני מכיר דרך טובה יותר."
כריסטינה הייתה להוטה עד כדי כך לפצות אותו שלא הבחינה כי מבטו השתנה והפך עמוק יותר "איזו" שאלה במהירות.
"תרשי לי להזמין אותך לקפה כפיצוי המ.." עצר כשאול לשמה.
"כריסטינה" מהרה להושיט את ידה לליחצה "כריסטינה מרקס"
"נעים להכיר. כריסטינה" החל לוחץ את ידה בעדינות " שמי הוא ג'ון אנדרוז."
"ג'ון" חזרה על שמו מחייכת קלות. עתה שהלחץ פחת יכלה להבחין עד כמה נאה הוא היה.
"אם כך, תסכימי לשתות עימי קפה כריסטינה יקריתי?" שאל מנשק את ידה בחן.
היא הסמיקה מעט לא בטוחה מה עליה לומר. אחרי הכל רק נפגשו והוא היה זר לה לחלוטין.
אבל מצד שני היא חשה את ליבה פועם בחוזקה כאילו חיכתה לו כל חייה.